אם בחור בשם ג'יימס, המכונה "פוקסי", רוצה להמחיש את אפקט מנור סולומון על פולהאם, הוא לא צריך מילים משלו: הוא שולף את הנייד ומראה סרטון שבו קשר הקבוצה, ניסקנס קבאנו, מגיב לאחד מהשערים של סולומון, מתוך הרצף המטורלל של חמישה שערים בחמישה משחקים. "תראה, הוא קורא לו 'פיקאצ'ו", אומר ג'יימס ומתחיל לתאר בעזרת תנועות ידיים שהתואר הוענק לו משום "שהוא זז כל כך מהר. הוא ממש טוב, הא? מזכיר לי את אדן הזאר בימים של צ'לסי". ואז "פוקסי" מתחיל לשיר "מ-נור סו-לומון, סו-לומון', לפי הקצב של Let's Get Physical, להיט האייטיז של אוליביה ניוטון ג'ון. חפשו אותו ביציעים של קרייבן קוטג'.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
זה יום שישי בצהריים בבר "גולדן ליון", ברחוב הראשי של אזור פולהאם, מרחק כמה דקות מהאצטדיון הביתי, שם הקבוצה המפתיעה תנסה היום (16.00) לשפר עמדות מול ארסנל, שחייבת ניצחון כדי לשמור אוויר במאבק האליפות. במקום מתכנסים, כרגיל, חבורת גברים שמרכיבים את הגרסה הבריטית של פרלמנט שישי: כוסות גינס במקום ספלי קפה; צהובונים עתירי רכילות על סלבס במקום מוספים פוליטיים עתירי רכילות על פוליטיקאים; ושיחות שנעות בין מזג האוויר הקר גם בתחילת חודש מארס, מצב המחסור בעגבניות, עלילות הנסיך הארי וגם מרוצי הסוסים שמוקרנים על המסך.
הכדורגל הוא כמובן נושא בולט לקראת משחקי סוף השבוע, והשאלות של עיתונאי ישראלי על התחושות שלהם כלפי סולומון מעלות בהם נשכחות: אחד זוכר את הקדנציה של אבי כהן ז"ל בליברפול, האחר מעלה את "רוקט רוני", רוני רוזנטל, וגם השמות של איל ברקוביץ' ויוסי בניון לא זרים להם. אבל עם כל הכבוד לכל אלה, הסיפור הגדול כרגע הוא הוריקן סולומון. "ידענו שהוא מגיע מקבוצה טובה, שחטאר דונייצק, ושהוא שיחק גם בליגת האלופות", אומר דוד של "פוקסי" ואוהד מסור בפני עצמו. "אבל לשחק ככה? ועוד ישר אחרי פציעה? זה יפה מאוד. מאיפה הוא מגיע?".
בארץ הוא שיחק בפ"ת, עיר גדולה במרכז. די ההפך המוחלט מלונדון.
"טוב, אז נראה לי שהוא מבסוט פה. לא סתם קוראים לפולהאם 'המועדון השמח'". חבר שלו ממשיך: "תראה את אלכסנדר מיטרוביץ' (חלוץ פולהאם). הוא יכול לשחק בכל מקום, אבל הוא רוצה לשחק רק פה, כי טוב לו. לעומת זאת, תסתכל על פאביו קרבאליו, שהיה פה והלך מהר לליברפול. איפה הוא? כמעט לא משחק".
פיטר ראצלר, שמסקר את פולהאם עבור "האתלטיק": "כולם די בשוק ממה שקורה עם סולומון כרגע. עכשיו יהיה יותר כבוד כלפיו ומודעות למה שהוא מסוגל לעשות, כי בהחלט היה כאן את אלמנט ההפתעה"
"פיקאצ'ו" זה לא הכינוי היחיד שהודבק לסולומון, שאגב הצהיר שהוא מרוצה מלהיות חלק מאימפריית הפוקימונים. "הוא ידוע גם בתור 'קינג סולומון'", אומר רוב בורסאק, אוהד של הקבוצה ובעל מינוי עונתי כבר 21 שנה. גם מתחת לטון המנומס שלו, אין לו כוונה להסתיר בשיחת טלפון את ההתפעלות שלו מיכולות הכדרור, המהירות הסוחפת והקילינג אינסטינקט שעוזרים לסולומון להפגיש פעם אחר פעם בין הכדור והרשת, כאילו יש לו ברגל חימוש מדויק תוצרת "רפאל". "אני יהודי ועוקב קצת אחרי כדורגל ישראלי, וידעתי שהוא היה בפ"ת. הכרתי את השם, אבל אף פעם לא צפיתי בו עד שהגיע בקיץ".
עוד לא הספקתם להתרגל, וכבר יש סיכוי שיעזוב.
"כן, שמעתי שטוטנהאם מרחרחת. אני מקווה שיישאר. נראה שיש לו כימיה עם המאמן מרקו סילבה. אבל נאמנות בכדורגל... מי יודע. כולם מקווים ומתפללים שהוא יישאר. הוא בטח יהיה בהרכב הפותח בעונה הבאה, אבל אם יילך לקבוצה בטופ הוא יהיה על הספסל. בגילו, הוא ירצה זמן משחק. מבחינתנו ברור שהוא נכס אדיר".
גם בקבוצה יחסית קטנה כמו פולהאם, התפשטות הדיבור על סולומון היא תופעה חריגה. מן הסתם מלכתחילה הקבוצה לא החתימה אותו בגלל צבע העיניים, אבל הבחירה במסלול ההשאלה במקום רכישה, לצד הפציעה הממושכת, לא ממש שמו את סולומון על הרדאר של הליגה העשירה בעולם.
אלא שאז הגיע שער. ואחריו עוד שער. ואז עוד אחד. ועוד. והנה, בכניסה למתחם האימונים של פולהאם, בפרבר כל כך מנומנם עד שלא נעים לדבר כדי לא להפריע את מנוחתו, גם שלושה צעירים ממוצא אסייתי כבר יודעים במי מדובר. הם אמנם אוחזים בחולצות של ז'ואאו פאליניה, הקשר האחורי המצוין של פולהאם, אבל שעה לאחר מכן הם כבר נלהבים לספר שהם ראו את סולומון ו"הוא היה ממש נחמד". אין לפסול שבגיחה הבאה הם כבר יסבלו את הקור בשביל מי שעד לפני כמה שנים נחשב ליהלום בעיקר בחוגי משפחת לוזון.
בתוך המתחם, בחדר תקשורת שהגודל שלו מזכיר שפולהאם קרובה יותר ל"טד לאסו" מאשר למועדון המיליארדרים של צמרת הפרמייר-ליג, ממתינים בשקט למסיבת העיתונאים של סילבה לקראת המשחק מול ארסנל. באיחור קליל המאמן הפורטוגלי נכנס פנימה ונראה דרוך וקפיצי. בהתאם התשובות שלו נמסרות בקצב של חיתוך מלפפון: טק-טק-טק-טק. לכאורה יש לו הרבה סיבות להיות מרוצה: הוא מוביל את פולהאם לעונת קאמבק פנטסטית אחרי נדנדה בין הליגה העליונה וליגת המשנה. אבל התיאבון גדל, ודרבי לונדוני מול מוליכת הליגה זה לא ממש מתכון לסוף שבוע רגוע.
לכן אפשר להבין למה במקביל לשביעות הרצון מהיכולת הפנומנלית של סולומון, סילבה מדגיש עד כמה החשיבות טמונה בהמשכיות. "שחקנים ברמות האלה צריכים להיות מסוגלים להתנהל במצב כזה", הוא אומר על הזינוק הדרמטי בציפיות מהשחקן. "זה לא חדש שאנשים אומרים דברים נפלאים על מנור. אלה אותם אנשים שיגידו עליו - ואני מקווה שזה לא יקרה כמובן - דברים הפוכים לגמרי, כי זאת העבודה שלהם.
"אנחנו ממשיכים לעבוד איתו", מוסיף סילבה, "הוא מגיע אחרי פציעה קשה ואחרי הרבה זמן שלא שיחק. הוא משחק טוב, אבל כמו כל הקבוצה, במשחק האחרון הוא לא היה הכי טוב שהוא מסוגל, למרות שהבקיע.
"מנור במקום טוב, כמו כולנו", מסכם המאמן, "והוא ראוי לזה. השנה האחרונה הייתה קשה מאוד עבורו, ומגיע לו כל הטוב שהוא חווה כרגע, הוא עובד מאוד קשה בשבילו. הוא ילד טוב וכישרון אדיר, ואנחנו עובדים כדי שהוא ימשיך להשתפר ולשחק ברמה הזאת".
סילבה לא צריך אוזניים ביוניות כדי לשמוע את הדיבור שמתפתח סביב סולומון גם בשוק ההעברות. הוא קורא את הדיווחים על ההתעניינות של קבוצות כגון טוטנהאם וארסנל באנגליה וברצלונה בספרד. העיתונאים שמסקרים את פולהאם, גם הם סימנו את סולומון כמי שיכול להוסיף לקבוצות הענק הללו משהו שחסר להן. "טוטנהאם בהחלט צריכה מישהו כמוהו בהתקפה, וגם ארסנל זקוקה ליותר עומק", אומר ג'ייקוב סטיינברג מ"הגרדיאן". "ההחלטה שלו צריכה להיות תלויה במה שקורה לקראת סוף העונה. למשל, אם פולהאם תעפיל למפעל אירופי - שזה הישג עצום - תהיה לו אפשרות להתפתח".
"מה שמעניין כרגע בפרמייר-ליג זה שיש לך אוסף חזק של שחקני כנף עם יכולות גבוהות באחד-על-אחד, במיוחד במועדונים הגדולים", מסביר פיטר ראצלר, הכתב שמסקר את פולהאם עבור "האתלטיק". "כל קבוצה טובה צריכה אחד כזה, מעין ג'ק גריליש במנצ'סטר סיטי, שחקנים שמשנים משחק. אני חושב שאף אחד לא ציפה שהוא ישתלב כל כך מהר. ידענו שהוא טוב כי הוא הגיע משחטאר דונייצק, שהיא קבוצה טובה, והוא גם שיחק והבקיע בליגת האלופות. אבל אני חושב שכולם די בשוק ממה שקורה איתו כרגע. עכשיו יהיה יותר כבוד כלפיו ומודעות למה שהוא מסוגל לעשות, כי בהחלט היה כאן את אלמנט ההפתעה".
האקסטזה מהפוטנציאל של סולומון אף הובילה לביקורת על פולהאם על כך שרק שאלה את סולומון ולא קנתה אותו, מה שכנראה היה חוסך את כאב הראש במקרה שירצה לעבור לקבוצה גדולה יותר. "פולהאם טעתה בגדול כשלא החתימה אותו על חוזה ארוך טווח רק כדי לחסוך קצת כסף", אומר סמי ג'יימס מ"פולהאמיש", הפודקאסט הפופולרי שמלווה את הקבוצה. "זה קצת מבאס שהמועדון לא לקח יותר סיכון".
עד כמה הוא תפס אתכם בהפתעה?
"בהחלט יש הרגשה שמנור הוא גיים צ'יינג'ר, שיכול להוביל אותנו לשערים ולניצחונות. הוא מסוג השחקנים שבכל פעם שהם נוגעים בכדור, משהו מרגש יכול לקרות. אבל צריכים גם להיות ריאליים: הוא עדיין לא כשיר ב-100 אחוז, לפחות לפי מה שהמאמן אומר, כך שאולי הוא עדיין לא ישחק 90 דקות בכל משחק. יהיה קשה נגד ארסנל, אבל בהחלט נראה שמנור הוא אחד משחקני המפתח שלנו".
ויש לכם ציפייה ממנו שיישאר לפחות עוד עונה?
"אני באמת חושב שעדיף בשבילו להישאר עוד שנה. הוא עוד לא הראה את כל מה שיש לו, והוא רק בן 23. אני חושב שעוד עונה מלאה, שבה הוא יראה את הכל, לא תזיק לו. אם הוא יבקיע למשל 20-15 שערים, כולנו נבין אם ירצה לעבור למועדון גדול יותר. עוד עונה בפולהאם תכין אותו לצעד הבא. אני מקווה שהוא מקבל עצות טובות כדי לבנות קריירה ארוכה ויציבה".
"צריך לזכור שגם עכשיו, הוא עלה רק פעם אחת בהרכב בליגה", אומר ראצלר ומזכיר את פאבל פוגרבניאק, חלוץ רוסי שפתח בסערה את הקדנציה שלו בפולהאם עם חמישה שערים בשלושה משחקים (הכי מהיר בתולדות הפרמייר-ליג), התקרר באותה מהירות, עזב בקיץ את פולהאם ושנה לאחר מכן ירד ליגה עם רדינג. "אני לא חושב שזה מה שיקרה עם מנור, יש לו יכולת עילאית ואת הפוטנציאל להתקדם למועדון גדול יותר אחרי שהצטיין בליגת האלופות. זאת דילמה מבחינתו, אם להישאר בפלטפורמה כמו פולהאם או לקחת צ'אנס. כדי לדעת מה נכון יותר אנחנו צריכים לראות עוד ממנו על פני תקופה ארוכה יותר".
הקהילה היהודית בלונדון רבתי מונה כ-200 אלף איש, אבל קבוצת הכדורגל של פולהאם לא מרכזת סביבה הרבה מהם. אחת הסיבות היא מן הסתם המיקום: עיקר הקהילה היהודית מתגוררת בצפון העיר ומחוברת למועדונים הבולטים של האזור כמו טוטנהאם וארסנל. מנגד, אוהדי הקבוצה לא ממש מזוהים פוליטית וגם לא זכורות תקריות אנטישמיות ביציעים כמו במקרה של צ'לסי, היריבה המרה לדרבי הסוער של מערב לונדון.
"אני חבר בקבוצת וואטסאפ של 12 אוהדים, מהם בערך שבעה יהודים", מספר האוהד רוב בורסאק. "זה כנראה 99 אחוז מהאוהדים היהודים של פולהאם. טוטנהאם הוא מועדון שיש לו קשר עמוק לישראל וליהודים, מהבעלים דניאל לוי ועד האוהדים. זה יכול להיות משהו שיפתה את סולומון".
אבל בינתיים סולומון בפולהאם, וההצלחה שלו שם בהחלט משנה מעט את התמונה גם בהרכב האוהדים. שוכנים קבועים ביציע, כמו גם אנשי תקשורת שמגיעים למשחקי הבית, מספרים על יותר ויותר דגלי ישראל באצטדיון מאז שסולומון החלים מהפציעה והחל להבריק. חלקם, עושה רושם, שייכים לתיירים ישראלים שהכניסו את פולהאם למסלול החופשה בלונדון, בין מסע הקניות ברחוב אוקספורד והחלפת המשמרות בארמון בקינגהאם, וגם בין המשחקים האטרקטיביים של הקבוצות הגדולות בעיר - ארסנל, טוטנהאם וצ'לסי.
להתפתחות הזאת יש גם היבט פוליטי. לפני כשלושה שבועות פירסם בורסאק פוסט בעמוד הפייסבוק של אוהדי הקבוצה (כ-13,500 חברים) שבו גינה אירוע של הנפת דגל פלסטין ביציע של פולהאם: "אני ממש מעוניין לדעת אם אלה שהביאו את הדגל כדי לנפנף בו בפנים של סולומון היו עושים את זה לשחקן במועדון מלאום אחר". הדברים החריפים התפתחו לכדי דיון ער (ודי מנומס, יש לציין): חלק מהמגיבים קראו "להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לכדורגל" ואחרים טרחו להסביר שאין דמיון בין הנפת דגל פלסטין מול שחקן ישראלי לבין הנפת דגל רוסיה בפרצוף של שחקן אוקראיני. כך או אחרת, גם סולומון לא יכול להימלט מהעובדה שכל כישרון ישראלי (כדורגלנים, שחקנים, מוזיקאים וכו') הוא חלק מוויכוח פוליטי שרק מחכה להתפרץ.
"יש הבדל בין הנפת דגל לשם תמיכה בשחקן לעומת להניף את דגל ההופכי", אומר בורסאק על הפוסט שפירסם. "במקרה הספציפי של ישראל יש גם הרבה צביעות, אבל זה העולם שאנחנו חיים בו. מצד שני, היו שישה-שבעה דגלי ישראל ביציע. בכל אופן, לא נראה שלמנור אכפת מזה. הוא בטח התרגל. אני דווקא הייתי מאוכזב מהאירוע וכתבתי למועדון שזה לא בסדר. הם ענו והבטיחו שתהיה לזה יותר תשומת לב".
"פולהאם לא ידוע כמועדון יהודי או כמועדון פרו-פלסטיני", מסביר הפודקאסטר ג'יימס. "לגרעין האוהדים של פולהאם, כמכלול, אין רגשות לכאן או לכאן. יכול להיות שזה יהיה נושא יותר בולט בהמשך. כבר עכשיו אפשר להבחין בתנועה ברשתות החברתיות כשהחשבון של המועדון מצייץ עליו בטוויטר. למשל: יש תגובות של אוהדים ישראלים ואז אוהדים פרו-פלסטינים שעונים להם. אבל אני מאמין ש-99 אחוז מהאוהדים שופטים את מנור לפי היכולת המעולה שלו".
אם הוא יישאר, תתכוננו לראות יותר ישראלים ביציע. עוד יוציאו לשם טיולי בר-מצווה.
"אם מנור יישאר, וכולנו רוצים את זה, אני בהחלט מצפה שאוהדים ישראלים ירצו להשיג כרטיסים למשחקים בעונה הבאה. רק לפי הדגלים במשחקים האחרונים אפשר להבין שיש פה בהחלט טרנד".
