אינני יודע אילו מטרות סימנה לעצמה הנהלת מכבי תל אביב סביב אירוע העברת הכרטיסים להפועל תל אביב לקראת משחק מספר אחת בפלייאוף, אבל מטרה אחת בוודאי הושגה והיא חיזוק המיצוב של חלק מהקהל האדום כאלים שכל קשר בינו לבין רוח הספורט הוא מקרי בהחלט. עבור מכבי זה היה WIN WIN - הרי אם אוהדי הפועל היו מסוגלים להתאפק ולא להפוך את היציע לזירת פירוטכניקה, כדי לטעון שהנה, "סתם מכפישים אותנו", מכבי הייתה מרוויחה משחק נטול אבוקות, עשרות אוהדים שסובלים מאסטמה לא היו צריכים לצאת אל המסדרונות והסדר היה נשמר.
ואם הם לא יתאפקו? זה יהיה מבוא נהדר לטיפול יסודי בתופעה לקראת המשך. וכמה שהמבוא הזה חשוב. היחס בין אירועי האלימות שבהם מעורב הקהל האדום (למעלה מ־20 ביקורים בוועדת משמעת בעונה אחת!) לבין הטיפול המשמעתי והתקשורתי עושה חסד גדול עם הפועל תל אביב ממגוון סיבות שלא נצלול אליהן כרגע, אבל הנקודה הגרועה עוד יותר היא היחס של הנהלת הקבוצה לאירועים מהסוג הזה, או אם תרצו – "רוח המועדון". באופן די טראגי עבור האדומים, זה גם מה שמונע מהם פעם אחר פעם מלהתרומם ולהיות מועדון ראוי.
נכון, החברה הישראלית אלימה יותר, אלימות היא לא רק נחלת מגרשי הכדורסל וארועי הספורט, אבל כאן נשאלת השאלה הפשוטה - למה אנחנו מסוגלים ואתם לא? אבוקות היו גם הבעיה שלנו בעבר, גם אצלנו יש אוהדים חסרי מעצורים – אז למה אנחנו מסוגלים ואתם לא? את התשובה ניתן להסביר באמצעות אירוע אחד קטן שהתרחש לפני כעשרים שנה. אני לא זוכר מול איזו קבוצה שיחקנו, אבל מי שמכונה "איש הגדר" שר שיר די מכוער והאוהדים שמאחוריו הצטרפו. תוך פחות מדקה הגיע דורון ג'מצ'י (אז ולמעשה גם היום אחראי קשרי קהילה במכבי) והסביר שאם השירים האלה יימשכו, התוף וציוד העידוד יוצאים מהאולם.
אז מה ההבדל? שה־DNA שלנו לא מסוגל לסבול אירועים כאלה. גם לנו יש אוהדים אלימים, אבל המועדון ושאר האוהדים יודעים להקיא אותם ולהעניק להם את התחושה שהם חריגים.
ואצלכם? אצלכם תמיד מישהו אחר אשם, אתם הרי אף פעם לא אלימים. רגב פנאן אשם שאתם שרים שירים מזוויעים על אביו שכבר אינו בין החיים, שמעון מזרחי אשם בכך שהוא נושם, התקשורת מסיתה, המשטרה התחילה, האבוקה נדלקה מעצמה, ואולי זו בכלל אשמתנו שאתם שרים עלינו שירי שואה, הרי בחרנו בצבע הצהוב כהזדהות עם יהודי אירופה שנאלצו לענוד את הטלאי הצהוב.
כל יועץ עסקי מתחיל יספר שהדרך להיבנות מתחילה בלקיחת אחריות. והאמת היא שאם לא היה מדובר בחיי אדם, הייתי שמח אם הייתם ממשיכים לראות עולם הפוך, אבל מכיוון שהדרך בה אתם פוסעים, עם תמיכה פסיבית ממינהלת הליגה שמקבלת ממני ציון אפס על ההתמודדות שלה מול האלימות במגרשים, מובילה את כולנו אל האסון הבלתי נמנע, אולי בכל זאת זה הזמן לסייע לכם מעט.
קחו אחריות. קחו אחריות על שירי השואה, קחו אחריות על האבוקות, על קללות והאלימות, קחו אחריות, גם אם זה קשה. תפסיקו לחפש אשמים במקומות אחרים. מכבי מנצחת אתכם כי מכבי טובה יותר מכם, כי מכבי מנוהלת טוב יותר, עם קהל גדול וטוב יותר, עם מסורת ארוכה יותר, עם DNA בריא יותר ועם רוח מועדון רעננה יותר.
תפסיקו לנסות לנצח אותנו מחוץ לפרקט. זה לא ילך. אולי פה ושם במשחקים לא חשובים, אולי גם פעם במיליון שנה בקרב על תואר, אבל תמיד תמיד, כשתשתו את הקפה של הבוקר שאחרי, אתם תישארו הפועל תל אביב, אלופת ה"אכלו לי שתו לי", אלופת הבכי והנהי.
הרי אפילו אם בירה מכבי תחזור להיות הספונסר שלכם... לעולם לא תהיו מה שאתם רוצים באמת. לעולם לא תהיו אנחנו, לעולם לא תהיו מכבי.
אז קחו אחריות. זה יועיל קודם כל לכם וזה הרבה יותר מכדורסל, הרבה יותר מספורט, מדובר בחיי אדם.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
