בדיוק שנה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, וקצת יותר משנה לפני תחילתם של המשחקים האולימפיים בפריז, הוועד האולימפי והמדינות המשתתפות במשחקים צועדים לקראת משבר שלא היה כמותו בספורט העולמי מאז סופה של המלחמה הקרה. שורש העימות: הוועד האולימפי וראשיו שואפים לשלב מחדש את הספורטאים ואת הנבחרות הרוסיות והבלארוסיות במשחקים, רוב מדינות העולם מתנגדות לכך באופן נחרץ.
זאב בודד – כתבות נוספות במדור של זאב אברהמי
לדילמה הזו קיימים שני ראשים: קודם כל, איך תתבצע החלוקה הפנימית בין הספורטאים, כלומר, איך הוועד האולימפי והמשתתפות אמורים לדעת מי מהרוסים תומך במלחמה ומי בעד שלום? ואיך תשפיע ההחלטה על האוקראינים?
4 צפייה בגלריה
רוב מדינות העולם מתנגדות באופן נחרץ לשילוב ספורטאים מרוסיה ובלארוס. סמל האולימפיאדה כשברקע האייפל
(רויטרס)
איך הדילמה הזו באה לידי ביטוי בפועל? במארס של השנה שעברה, מעט אחרי פתיחת הקרבות, פרשה נבחרת הסיוף האוקראינית מאליפות העולם במצרים כדי להימנע מפגישה עם הנבחרת הרוסית. באליפות העולם בהתעמלות לפני שנה בקטאר, הדביק הרוסי איבן קוליאק את האות "Z" לחזהו, סמל המזהה את הרכבים הצבאיים של הצבא הרוסי. מתעמל אוקראיני עמד על הפודיום לצד קוליאק, שהושעה לשנה. האם הוא יכול לחזור ולהתחרות? הוועד האולימפי הצהיר שכל מי שהביע תמיכה כלשהי במלחמה באוקראינה, יושעה. אבל הוועד האולימפי הוא גוף פוליטי. הוא יודע איך להוציא הודעות עמומות. לאף אחד אין מושג מה זה אומר.
בנוגע לבעיה השנייה - גם אחרי שנה, האוקראינים עדיין מתעקשים שהם יחרימו את משחקי פריז אם ספורטאים רוסים יורשו להשתתף. הרשויות האוקראיניות טוענות שהשתתפות רוסית תגרום לטראומה עבור הספורטאים האוקראינים שנכוו נפשית מהמלחמה, וכן תאפשר לרוסים להשתמש במשחקים האולימפיים ככלי להפצת התעמולה שלהם באירוע תקשורתי עוצמתי. כאמור, כמו במלחמה, רוב מכריע של מדינות העולם הודיעו שהן תומכות בהחלטה האוקראינית.
"אנחנו מחויבים ליצר תחרויות של שלום. כמו בין צפון ודרום קוריאה או כמו בין ישראל לפלסטין", נאמר בהודעה של הוועד האולימפי לציון שנה לקרבות, "תחרות בין ספורטאים שמכבדים את האמנה האולימפית יכולה להוביל לדיאלוג, ודיאלוג הוא הצעד הראשון בדרך לשלום".
4 צפייה בגלריה
האוקראינים הודיעו כי יחרימו אם ספורטאים רוסים יורשו להשתתף. נשיא צרפת עמנואל מקרון עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי
(AP)
ספרו את זה לאוקראינים שראו את רוסיה מארחת את אולימפיאדת החורף ב-2014 לאחר הפלישה, או לטיבטים, אויגורים והטייוואנים שחזו בסין מארחת את אולימפיאדת החורף בשנה שעברה. באמנה האולימפית יש מיליון סעיפים. מוסר, או מוסר כלפי מדינות שוחרות מלחמה ומדכאות חופש, הוא לא אחד מהסעיפים הללו.
תחפושת המוסר והערכים
עולם הספורט העניש את רוסיה מיד עם תחילת המלחמה. בין היתר, אירוח גמר ליגת האלופות בסנט-פטרסבורג ומרוץ גראנד פרי בסבב הפורמולה-1 נלקחו מהרוסים, הקבוצות שלהם נזרקו מהמפעלים האירופיים בכדורגל ובכדורסל, ונבחרת רוסיה הורחקה מפלייאוף ההעפלה למונדיאל (מאוחר יותר גם ממוקדמות אליפות אירופה 2024). בתחרויות בעלות פרופיל נמוך יותר, הרוסים הושעו מפעילות או הורשו להשתתף תחת דגל נייטרלי. הספורט, אולי אפילו יותר מהעולם הפוליטי, ירק את רוסיה מקרבו כמצורעת. אוקראינה השוותה את הדרישה שלה להשעיה של הרוסים להשעיה של יפן וגרמניה מהמשחקים האולימפיים ב-1948, אחרי מלחמת העולם השנייה.
למזלם של ולדימיר פוטין, מכונת התעמולה שלו והספורט הרוסי, הוועד האולימפי הבינלאומי החליט להוציא מהבוידעם את תחפושת המוסר והערכים הנעלים שהוא עוטה עליו פעם בעשרות שנים. כדי להימנע מהרחקה ראשונה של מדינה מהמשחקים מזה ארבעים שנה, הודיע הוועד כי "זוהי חובתנו לא להפלות שום מדינה על רקע הלאום". 220 הספורטאים האוקראינים שנהרגו בקרבות? מתקני הספורט שהוחרבו? גם לרוסים יש קורבנות.
4 צפייה בגלריה
למזלו הוועד האולימפי הבינלאומי החליט להוציא מהבוידעם את תחפושת המוסר והערכים. פוטין
(רויטרס)
הוועד האולימפי מיהר לציין את הטניס כענף שאיפשר השתתפות של ספורטאים מרוסיה ובלארוס ללא סממנים לאומיים כמו הדגל. ארינה סבאלנקה מבלארוס אפילו זכתה באליפות אוסטרליה האחרונה בצורה הזו. אבל גם פה התמונה היא הרבה יותר מסובכת: טניסאים מרוסיה ובלארוס הושעו מווימבלדון בהחלטה של מארגני הטורניר, ולשתי המדינות אסור להשתתף בטורנירי נבחרות כמו גביע דייויס. כמובן שההשוואה של הוועד האולימפי שגויה מהיסוד, כיוון שהטניס הייצוגי הוא הרבה יותר אישי, ואילו האולימפיאדה היא תחרות במסה גדולה בין לאומים.
זה מחזיר אותנו לנקודה של איתור ספורטאים שתמכו או מזוהים עם המלחמה ופסילתם. זו שאלה בעייתית במיוחד במדינה כמו רוסיה, שבה רבים מהספורטאים מגיעים ממועדונים שמזוהים וכפופים ישירות לצבא. בנוסף לכך, שעון החול של היקיצה המוסרית של הוועד האולימפי כבר התחיל לתקתק, מאחר שתחרויות הקריטריון האולימפיות במספר מקצועות כבר יצאו לדרך.
יחסים מפוקפקים
האוקראינים זכו כבר לתמיכה מ-35 מדינות, וכן מאן הידלגו, ראש העיר המארחת פריז. אם בתחילה הידלגו הגיבה בחיוב להשתתפות ספורטאים רוסים "נייטרלים" (ללא סמלים לאומיים בפעם הרביעית ברציפות במשחקי הקיץ והחורף, בעבר בגלל פרשת הסימום), כעת היא הכריזה כי אם רוסיה תהיה עדיין במלחמה, מן הראוי כי ספורטאים מהמדינה לא ישתתפו באולימפיאדה. לצערם של האוקראינים, להידלגו אין שום יכולת לקבוע בנושא. ההחלטה נמצאת לחלוטין בידיו של הוועד האולימפי.
"נשיא הוועד האולימפי תומאס באך אוהב להציג את עצמו כנייטרלי, אבל הוא הכל חוץ מנייטרלי", אומר ולדימיר קליצ'קו, אלוף העולם לשעבר באיגרוף ואחיו של ראש עיריית קייב. "במקום לייצג את הרוח האולימפית, הוא מייצג את הרוסים. הוא רוצה שהם יתמודדו תחת דגל לבן, שאולי מסמל את הכניעה שלו. האולימפיאדה היא תחרות של צבעים, לא רק לבן, ופה זה נושא שאי אפשר להיות בו נייטרלי. אם באך רוצה להיות נייטרלי, הוא חייב קודם לבקר בבוצ'ה, לראות את רצח העם בעיניים. להשוות את מה שקורה באמת בשטח לבין התעמולה הרוסית".
"ללכת לפי האמנה האולימפית לא אומר שאנחנו שותפים של הרוסים", ענה לו הוועד האולימפי. "אנחנו יכולים להביע סולידריות עם אוקראינה גם אם אנחנו לא מסכימים איתה בכל דבר".
אבל היחסים בין רוסיה לבין הוועד האולימפי מוכיחים שוב כי אהבה ישנה לעולם אינה מחלידה. העובדה שמדינות המערב הכניסו לחנות האולימפית את פיל החרם המפחיד, אמירתן כי לא יישבו לאותו שולחן ולא יתחרו לצד ספורטאים שממומנים על ידי רוסיה ובלארוס, אל מול דבקותו של הוועד האולימפי בשלו, רק מוכיחה עד כמה חזק הקשר בין רוסיה לוועד האולימפי. בוועד גם מודעים לכך שהמערב, שיארח את המשחקים בפעם הראשונה מאז לונדון 2012, אולי יהסס לפני שינקוט בצעדים דרסטיים.
היחסים הללו הולכים אחורה לפחות ארבעים שנה. חואן אנטוניו סמראנש, שגריר ספרד במוסקבה בעבר וכנראה מודיע של הקג"ב, שירת במשך 21 שנים כנשיא הוועד. כשהודח מתפקידו לאחר פרשת השוחד של סולט לייק סיטי ב-2001, סמראנש חגג את העזיבה בשבוע מרוכז של מסיבות במוסקבה.
מחליפו ז'אק רוגה היה ממשיך דרך אידיאלי, וכך גם תומאס באך. האחרון ניסה להרחיק את עצמו מפוטין, אבל החיבוקים והביקורים בקרמלין העידו על משהו אחר. רוסיה קיבלה את אולימפיאדת החורף ב-2014, ונענשה במכה קלה על כף היד לאחר הפרשייה המזוויעה של הסימום בחסות המדינה.
יותר מכל אמת, מוסר או אמנה אולימפית, השאלה היחידה שצריכה להישאל לגבי האלסטיות של הוועד האולימפי היא: לאור היחסים האלה, איזה תיק יש לפוטין על באך והוועד? אחרת, אין שום הסבר לסנגוריה האבסולוטית שמעניק הוועד למדינה דיקטטורית שהפרה את העצמאות של מדינה אולימפית אחרת בצורה ברברית. התירוץ של "לא רוצים להפלות על רקע לאומני" הוא אחת הבדיחות היותר עצובות בתולדות הספורט, ובכלל.
לא יוכל להגשים לעולם את חלומותיו לאחר שנהרג בשדה הקרב. מתוך חשבון האינסטגרם של וולודומיר אנדרושוק
אבל לכו תספרו את זה בחשבון האינסטגרם היפהפה ושובה החיים של וולודומיר אנדרושוק, מתחרה הקרב-10 שכבר לא יוכל להגשים לעולם את הפוטנציאל שלו או את חלומותיו לאחר שנהרג בשדה הקרב. או לזירות האיגרוף ההרוסות, שהיכליהן היו תמיד מלאים בזיעה, בתקווה, בחריקות הנעליים - וכעת הן מלאות באפלה ומוות. את אלו, ואת נהמות הפגזים הרוסיים על אוקראינה, הוועד האולימפי רוצה לפצות במדליות.
איזו אולימפיאדה זו יכולה להיות. הטבעות האולימפיות על נהר הסיין הרומנטי. סוף כל סוף. אחרי דוגמיות הסמים שנעלמו ב-2014, שערורייה שהלכה גם לריו שנתיים לאחר מכן, הקורונה ב-2021, ואולימפיאדת ה"בואו נתעלם מכל הפרה אפשרית של זכויות אדם" בסין, שנה לאחר מכן, היינו אמורים לקבל אולימפיאדה כמו שאולימפיאדה אמורה להיות. רק היינו צריכים לחכות שהוועד האולימפי יעשה את הבחירה שלו. והוא עשה. את הבחירה הלא נכונה.
פורסם לראשונה: 07:52, 24.02.23
