הנמושות
דאבור ונבחרת שלושת הקופים
בגמר הגביע ההולנדי אשתקד, פגשה ויטסה את איאקס, המזוהה כ"מועדון היהודים" ואוהדיה הקניטו את היריבה בקריאות "יהודים לגז". אלי דסה לא יכול היה להבליג. "זה מחליא", הוא אמר על אוהדי קבוצתו והוסיף: "אני שחור ויהודי, אלו שתי החזיתות הקשוחות ביותר בעולם. אתה קורבן של כל כך הרבה אנשים גזענים. אני הראשון לעמוד כישראלי ויהודי מול תופעות כאלה". מגן תוקף.
במשחק מול איסלנד בשבוע שעבר, השמיעה חבורת גזענים קריאות בוז לעבר חברו לנבחרת, מונס דאבור, כל אימת שנגע בכדור. דסה כבר לא היה רק דוברם האותנטי של קורבנות הגזענות, אלא קפטן הנבחרת, אבל הפעם הוא נעלם ונאלם. כנראה חושב שתפקידו של קפטן לאומי מסתכם בהחלפת דגלונים ובהטלת המטבע. האחרון לעמוד מול תופעות כאלה.
הסוגיה בנבחרת ממש לא פוליטית, אלא קולגיאלית. דאבור עצמו ביקש מחבריו לשים הכל מאחור, למען הנבחרת, אבל האספסוף ביציע מתעקש להמשיך להתעלק עליו בליגת האומות. אז לאן נעלמו כל גדולי האומה, שנוהגים לשלב ידיים בתנוחת "כולם בשביל אחד"? היכן אלה שאוהבים לדקלם: "אנחנו חבורה של גברים"? רק זה חסר להם, לגונן על חבר ולהרגיז פרחחים ביציעים. חבורה של שפנים.
הקטין לעשות שון וייסמן, שכמה אוהדים של מכבי חיפה קראו בשמו כשישב על הספסל והרגיש לפתע כמו ג'סטין טימברלייק. "דאבור הבין את הטעות הגדולה שעשה", אמר בסיום הצייצן מוויאדוליד, וכשנשאל על הקריאות הפרימיטיביות מהטריבונה השיב: "צריך לקחת את הדברים החיוביים". ברור, לו אפילו מתאים שחלוץ מהבונדסליגה - שתרם לנבחרת הרבה יותר שערים ממנו - יפרוש. אז יאללה, שאוהדים יצעקו לו: "די לכיבוש".
ומישהו שמע את סולן להקת השמחות, שלא מזמן השתלט על המיקרופון באותו אצטדיון וטס להלהיב את "הקופים הירוקים"? לאן התאדה מוחמד אבו־פאני? מה זה עניינו שכמה גזענים מוסתים נטפלו לחבר לנבחרת, שבסך הכל הביע את דעתו? את נבחרת אנגליה מכנים "נבחרת שלושת האריות", ולנו יש את נבחרת שלושת הקופים. לא שמעו, לא ראו, לא פצו פה.
"אני מרגיש שאני בשליחות לעזור לשכבות החלשות, ככה חונכתי", הצהיר בשנה שעברה קפטן נבחרת הנמושות דסה, כשדיבר על האוהדים הנבערים של קבוצתו ההולנדית. באותה הזדמנות הוא גם התייחס לגזענות כלפי העדה האתיופית במולדת ואמר: "הבעיה היא שבישראל אין את הלברון ג'יימס או את הביונסה האלה שיובילו דעת קהל נגד הגזענות". נכון מאוד, איזה באסה, לנו יש רק את האבו־פאני ואת האלי דסה.
הכבדים
הנבחרת לא מצליחה להמריא
המחזה של אפסנאי הנבחרת מוציאים ארגזי ציוד מבטן המטוס לשורה האחרונה כדי לאפשר המראה, הוא רק מכה קלה בכנף עבור הקרקס המעופף בראשות אורן חסון. כשגם זה לא עזר הורידו חלק מהמשלחת, ולמרות המטען החורג, התפטרות של אף עסקן לא תישקל.
אבל יש גם נקודות אור. קודם כל, יפה שלא נסעו באונייה. שנית, זו מחווה נאה כלפי שחקניות נבחרת הנשים, שהשביתו את פעילותה בדרישה להשוואת תנאים עם נבחרת הגברים. אז הנה, ההתאחדות השוותה. וחוץ מזה, מי העלה על דעתו שתהיה בעיית משקל, כשאת העסק מנהלים כל כך הרבה אנשים עם ראש קטן?
החאפרים
קאמבק אירופי לשי אוסדון
היורו עד גיל 17 ננעל, נבחרתנו לא הותירה חותם, אבל מצד ההתאחדות רשם קאמבק מרשים מאכער מוכר מאיגוד השופטים - שי אוסדון.
תקציר היסטורי: ב־2008 פוטר אוסדון מתפקידו כמנהל מחוז המרכז באיגוד. הסיבה: "ניהול לא תקין של המחוז". ב־2014, כמנהל תפעולי אזורי, הוא קיבל לביתו משלוחים של בורקס (ממולאים בתפוחי אדמה ובפטריות). השליח היה עובד במאפייה ולגמרי במקרה גם שופט הנתון למרותו. "חולה עליך!! אפנק אותך!!!", הבטיח לו אוסדון במסרון התודה ולמרות שבורקס תרד לא נכלל בהזמנה, הרגיש כמו פופאי.
ב־2015, בעת כהונתו כמשבץ השופטים באזור המרכז והדרום, שיבץ אוסדון את עצמו למשחק נוער באילת, לצד קוון כלבבו - הבן שלו. מדוע הטריח את שניהם עד לעיר הנופש הדרומית? אולי מפני שבדיוק במקביל נערכה שם הספורטיאדה למקומות עבודה ובכירי איגוד השופטים פונקו בסוויטה בבית מלון.
ב־2016 הורה אבא אוסדון לאחד הקוונים במשחק נערים לנטוש את המקום, כדי להקפיץ את בנו ששובץ למגרש סמוך. השניים בוששו לחזור, המשחק נפתח באיחור וללא קוון, דוח השיפוט סולף אבל הסיפור נחשף. אוסדון נקרא לבירור אצל מנכ"ל האיגוד.
עד כדי כך הוסקו מסקנות, שהוא הפך ל"עוזר מנכ"ל", וב־2019 כבר כיהן כמנהל תפעולי של האיגוד ואחראי להסעות בהתאחדות. גם ביורו עד גיל 17 הוא טיפל בשיבוץ הנהגים (תמורת 500 שקל ליום), שאחד מהם היה השופט רפי אוסדון. לפנק, כבר למדנו, אח שלו יודע. מצד שני, היו נהגי מוניות שהעידו כי כאשר ביקשו מאוסדון לקבל את כספם, קיבלו ממנו נזיפות חצופות כמו: "לכו לפקיד השומה" (למרות שלא היה צורך בכך), או: "אין לי זמן בשבילכם". פקידה שדיווחה על כך לסמנכ"ל הטורניר, אלעד לוין, ספגה מפופאי־אוסדון צרחות, עד שפרצה בבכי.
הפחדן לוין, אולי בגלל שמדובר בטורניר עד גיל 17, לא חש בוגר מספיק להשיב לשאלות מהתקשורת, והעביר את הכדור להתאחדות. משם נמסר: "שי אוסדון שיבץ את הנהגים למשמרות בלבד, לפי הצרכים של הטורניר. כל נושא הטפסים, חוזים ותנאי ההעסקה לא היו באחריותו. האינטנסיביות של הטורניר הולידה גם רגעים לחוצים וכל נושא של מחלוקת בין העובדים לובן וטופל על הצד הטוב ביותר".
לא ממש, אבל אחרי סדרת סרטי הבורקס מז'אנר "החאפר אוסדון", ברכות גם על ההפקה ההיסטורית המשותפת של מונית הכסף והאח הגדול.
הנגעל
עמוס לוזון שוב עוזב
כבר ב־2008 הכריז עמוס לוזון: "אני עוזב את הכדורגל ואת מכבי פ"ת, אני סובל, אין סיכוי שאחזור". כעבור חודשיים הוא חזר, וב־2009 גער בשחקניו שהפסידו להכח ר"ג: "אני נגעל מכם". ב־2011, בהפסקה מול סכנין, הוא נזף בהם: "אני נגעל מהמשחק שלכם", וכעבור שנה שב והצהיר: "את תפקידי בכדורגל סיימתי". מאז, השבח לאל, לא זכורות הודעות עזיבה או בחילות פומביות, עד השבוע שעבר.
"אני עוזב את הכדורגל. אני נגעל ממנו", הודיע בעלי הפועל ראשל"צ לראש העירייה רז קינסטליך, והעיתוי קצת מוזר. הרי רק לפני חצי שנה שני בריונים מטעם היריבה א.ס אשדוד דפקו מכות למאמן שלו איסמעיל עאמר בירידה לחדר ההלבשה - ולוזון לא נשמע כמי שנגעל בכלל. גם לא כשאחד, גיא לוזון, איים על אוהד מכבי פ"ת: "אני אשחט אותך".
ועכשיו, חמישה ימים בלבד מהתקפת הקבס האחרונה בגלל הכדורגל, נצפה שלשום עמוס ביציע לצד אחיו, במשחק של הנבחרת הצעירה נגד סן־מרינו, כשעל הקווים מתרוצץ האחיין שקיבל ג'וב. איך זה מסתדר עם ההצהרה שהכדורגל מגעיל אותו? התשובה, לכל מי שראה את המשחק, די ברורה: זה לא היה כדורגל!
הלוביסט
לחמן עוזר לבן של חבר
את ליצן הפרשנות חסר המודעות אייל לחמן, שום בובה לא תצליח להגחיך יותר מהמקור. הנה רק דוגמה אופיינית ממשחקה של הנבחרת הצעירה בלטביה: "סוף פודגוראנו יצליח בליגה האיטלקית כשהוא ישחק כמגן, כשהוא בא כטריילר מאחורה. כאן הוא פוגש את הכדור כשהוא במצב אפס אחוז. הוא חייב לפגוש את הכדור כשהוא במהירות של מאה אחוז, ואז הוא קטלני". כלומר, אין אפילו מצב של סמי־טריילר.
את הקשר עידו שחר הוא הספיק לכנות "ניקי באט הישראלי", "פול סקולס הישראלי" ו"גורדון סטראכן הישראלי", רק בגלל שגם הם היו ג'ינג'ים. אז נכון, כולם היו מטובי השחקנים במנצ'סטר יונייטד ובאי הבריטי, ושחר ירד ליגה עם מכבי פ"ת ומשחק בנבחרת הזעירה, אך בעולמו של לחמן המרכיב הכי קריטי אצל כדורגלן הוא כנראה הפיגמנטים שלו.
אלא שלצד השטויות והחפירות, לחמן גם מנצל את המדיום להאדרת בן של קולגה. "אפשר להרוויח עוד שחקן קדמי", ניתח הפרשן בדקה ה־29 למשחק בלטביה ובלי שום גילוי נאות זרק המלצה לשדר לצידו: "מאור לוי כזה, שציינת אותו, שאפשר לנצל אותו באחד על אחד". אכן, גם רן מלובני - שעובד עם אבא תומר לוי באותו ערוץ - כבר הספיק לציין את הבן.
"האופציות הן עוז בילו ומאור לוי, כשאנחנו מחפשים שחקנים יצירתיים", הזכיר מלובני כעבור דקות אחדות. "אולי מאור לוי, עוד שחקן עם רגל שמאל", שב והמליץ לחמן כשהלטבים כבר הוליכו 0:1. בדקה ה־65 המשאלה התקיימה. בנו של הקולגה הוכנס כמחליף והשתלב נהדר במשחקה הנרפה של הנבחרת.
"מאור לוי עשה פעולות גדולות, נכנס יפה לעומק, התגובה הייתה צריכה להיות מאית שנייה קודם", נסחף הפרשן באחת הההזדמנויות, כשהצאצא כשל בניסיונו לחלוף על פני בלם לטבי. "מאור לוי צריך לקחת עם אוסקר גלוך את השרביט", סיכם לחמן בדקות הסיום של ההפסד המביך, והאב הגאה שעובד איתו בטח מילמל לעצמו: איזה מלך!
מילה זו מילה
"כל שחקן פה ראוי להיות בהרכב"
גיא לוזון לפני המשחק בלטביה. מזל שהוא לא דיבר על המאמן.
