מה תאמרו אם נגיד לכם שביום שישי הקרוב תהיה נציגות ישראלית בפיינל־פור אירופי? רגע, זו לא סתם נציגות. לא מדובר בקבוצה אחת בלבד אלא בשלוש ישראליות שירכיבו את הרביעייה הגדולה של הטורניר. האולם בנהריה יארח את המפגש של הקבוצה המקומית מול גליל עליון וגם את ההתמודדות בין מכבי חיפה לבלקן בוטבגראד הבולגרית, כשיומיים מאוחר יותר יתקיים שם משחק הגמר.
ברור שקשה לקחת את הליגה הבלקנית בשיא הרצינות לאור חולשת היריבות הזרות – אחרי הכל, שתיים מהישראליות שהגיעו לפיינל־פור בכלל משחקות בליגה השנייה. אבל כפי שהפועל חולון הייתה בעננים עם הזכייה במפעל בשנה שעברה (אליו נרשמו כמעט כל קבוצות הליגה כדי להישאר פעילות בזמן הקורונה), גם כאן יש משהו מיוחד עבור המועדון.
3 צפייה בגלריה
אולי זו לא היורוליג, אבל זו היורוליג שלה. עירוני נהריה
(צילום: לימור מלינוף, מינהלת הליגה הלאומית)
זו רק טעימה קטנה: מכבי ת"א שוב משחק בפלייאוף של היורוליג אחרי הפסקה של שבע שנים (אם כי הייתה מעדיפה לציין את המאורע בצמד תוצאות טוב יותר במדריד...); הפועל חולון עלתה לפיינל־פור של ליגת האלופות שמארגנת פיב"א, מפעל יוקרתי; ובשנה שעברה עירוני נס־ציונה הקפיצה את כל המושבה על הרגליים כשאירחה בהיכל מנורה מבטחים את הפיינל־פור של היורופקאפ וזכתה בתואר היסטורי. זו תקופה נהדרת עבור הכדורסל הישראלי, בה מועדונים נוספים פרט למכבי ת"א והפועל ירושלים – שנכשלת באופן עקבי לאחרונה במפעלים האירופיים – מנסים את כוחם בתחרות בינלאומית.
נכון שהליגה הבלקנית רחוקה מהאחרות שהזכרנו מבחינת רמה, עניין, פרסום וזכויות טלוויזיה, אבל עצם ההשתתפות מוסיף לניסיון הבינלאומי ולגיבוש הקבוצתי של הנרשמות, בדומה לאלו שמשחקות בליגה האדריאטית או ליגת ה־VTB המזרח אירופית.
3 צפייה בגלריה
אף אחד לא שוכח את מסע הקסם שלה בעונה שעברה. נס ציונה וגביע היורופקאפ
(צילום: אורן אהרוני)
לפעמים מפעל חיצוני אחד לא מספיק לקבוצות. מכבי ת"א הרגישה בזמנו כי הרישיון להשתתפות חופשית ביורוליג לא ממלא את כל צרכי הסגל הגדול, והופיעה בשתי קדנציות שונות בליגה האדריאטית, כולל זכייה אחת ב־2012. אולי זה נשמע כמו הרפתקה כיפית ולא מחייבת, שמאפשרת שמירה על כושרם של כל השחקנים ומתן דקות לאלו שמיובשים בדרך כלל, אבל מדובר בסיוט לוגיסטי.
גם שם הצהובים שאפו לנצח בכל משחק, מה שהוסיף למתח, והנסיעות האינסופיות לחו"ל היו מתישות. מהר מאוד הבינו ראשי הקבוצה כי השתתפות בכמות כזו של מפעלים היא משימה בלתי אפשרית, למרות שראשי הליגה האדריאטית היו להוטים שתמשיך אצלם והגישו הצעות מפתות מאוד.
מבחינת נהריה השידוך מושלם. קודם כל, החיבור של ישראל לליגה הבלקנית, אזור שהיא לא ממש שייכת אליו גיאוגרפית, נובע מכך ששופט העבר שי שטריקס (שמתגורר בבולגריה) הוא אחד הבוסים שלה – והגיע למסקנה כי הצטרפות קבוצות ישראליות תשדרג את רמת הליגה. האם הליגה גם שידרגה את הקבוצות? לא בטוח, אבל הן מרגישות חו"ל ונהנות, והערים עצמן מרוויחות.
קחו לדוגמה את עירוני נהריה שתארח את הפיינל־פור: זה נשמע הזוי, אבל לפני כמה עשרות שנים נערכה בעיירת הקיט הצפונית אליפות מערב אירופה בכדורעף. באותו זמן, הדבר הפך את נהריה למוקד משיכה לראשי התאחדויות, עיתונאים ואף אוהדים, ובעיר מקווים שזה יחזור על עצמו גם הפעם וישדרג אותה כאופציה תיירותית. ערי ויישובי הפריפריה בכל העולם משוועים לאירוח טורנירים ואליפויות, מאחר שכל אירוע כזה עוזר לכלכלה המקומית, לחנויות ולמרכזי המסחר.
אם אתם רוצים להסתכל מזווית ביקורתית יותר על הליגה הבלקנית – זכותכם. ועדיין, כל אוהד רומנטיקן יודע שיש מקום גם לרגע הזה, שקבוצת ליגה לאומית מארחת אצלה יריבה זרה וקרובה מאוד להניף גביע אירופי כלשהו. לכולם מותר. אולי זו לא היורוליג, אבל זו היורוליג שלהן.
