צפו בכתבה
(כתבתו של: עוז מועלם, צילום: עוז מועלם)
40 מעלות בצל, דרך כורכר מאובקת במכון וינגייט, השמש באמצע השמיים מוציאה את החשק לעשות תנועות מיותרות, ופתאום מתחיל גשם. לא, זו לא פאטה מורגנה או מכת שמש שחטף כתב מותש – ככה נראות ההכנות האחרונות של הקשת האולימפי הראשון של ישראל באולימפיאדה, איתי שני.
ה"גשם" המדובר היה חלק מסדרת סימולציות שנועדו להכין את הקשת בן ה־21 לתנאים שמצפים לו בטוקיו. אז כדי להתאמן בפאתי נתניה ולהרגיש ביפן התייצבה סמוך לשני קבוצת אנשים חמושים בזרנוקים מחוברים לברזייה והמטירו עליו מים בעוד הוא מנסה לשמור על ריכוז ולשגר את החץ בצורה הכי מדויקת שיש.
אבל זה לא הכל. כדי לדמות את האווירה האולימפית, הגיעו למקום לא מעט חברים ובני משפחה, ופעלו לפי הוראות בימוי שקיבלו ממאמן הנבחרת גיא מצקין. פעם הם שיחקו קהל ישראלי קולני שמפליא בקריאות שונות ועושה רעש, פעם קהל יפני שרק מוחא כפיים בהתאם להוראות (זה קרה לפני ביטול הקהל בטוקיו), ופעם גדוד צלמים שמנסה להוציאו מהריכוז עם קליקים בלתי נפסקים. בין לבין קיבל "הכרוז" את הספורטאים השונים באנגלית ואפילו חבורת מעריצות הסתערה על שני כדי להשיג סלפי עם הישראלי. שני עמד באתגר בכבוד והצליח לשמור על ריכוז למרות הסחות הדעת אליהן התגייסו חבריו בהתלהבות רבה.
"כדי להיות קשת צריך הרבה ריכוז וחוסן מנטלי", מסביר שני. "אתה מגיע לתחרות מול קשתים מעולים, ומי שמצליח לשמור על הריכוז עד הסוף הוא המנצח. מעבר למנטלי צריך גם הרבה חוזק פיזי. לא מבינים שזה ענף קשה. הקשת שלנו מאוד חזקה וצריך לעשות איתה פעולות מדויקות, לעיתים הרבה פעמים ברצף".
סגירת מעגל
את החץ הראשון שלו ירה שני בגיל 12. הוא הגיע לענף אחרי שחיפש חוג מעניין ומהר מאוד מצא את עצמו במועדון החץ וקשת בעיר מגוריו גבעתיים. מסתבר שכבר כילד הוא ידע לשמור על ריכוז ושקט נפשי, מה שעזר לו לככב בתחרויות מקומיות ולצוד את עיניהם של אנשי הענף.
מצקין, מי שמשמש כיום כמאמן הנבחרת, היה הראשון שזיהה את הכישרון ולקח אותו תחת חסותו. אגב, ב־2012 מצקין עצמו כבר היה במרחק נגיעה מאולימפיאדת לונדון לאחר שהשיג את הקריטריון הבינלאומי, אך בסופו של דבר לא טס לבירה האנגלית משום שלא החזיק בקריטריון הישראלי, וגם הפגנה שערך מול משרדי הוועד האולימפי לא עזרה לשנות את ההחלטה. עם הפצע הזה הוא מטפח את שני והפך אותו לקשת הישראלי הראשון אי־פעם באולימפיאדה.
שני: "אנחנו לא ענף גדול בארץ וכל הזמן מנסים לגדול, להתפתח ולהתמקצע עוד יותר. האולימפיאדה זה עוד צעד בדרך לשם. בשנים האחרונות מרגישים שהענף מתפתח. אם כשהייתי צעיר לא הייתה נבחרת כל כך גדולה, עכשיו יש קשת בוגר במשחקים האולימפיים וגם יש לנו נבחרת של צעירים, כך שיש לאן לשאוף".
על הדרך הגשמת את החלום של המאמן שלך.
"זו מעין סגירת מעגל יפה. גיא עשה את הקריטריון הבינלאומי, אבל הישראלי היה יותר מחמיר. עכשיו אין את זה בענפים שעדיין לא היה בהם נציג ישראלי באולימפיאדה. אני שמח להיות זה שפורץ את הגבול וסוף־סוף מגיע לאולימפיאדה".
מאמין שהשתתפות שלך בטוקיו תגדיל את מספר הפעילים בענף?
"אני רק יכול לקוות. כל דבר ששם אותנו על המפה מנגיש את זה לאנשים, לדעת שאנחנו קיימים, וגם מי שכבר בתוך זה יקבל פוש להתאמן יותר".
ענף ברוטלי
כשמדברים עם מצקין אי אפשר לפספס את העיניים הנוצצות שלו כשהוא מספר על חניכו: "אנחנו עושים הכל כדי להכין את איתי כמה שיותר טוב לאולימפיאדה. הירי שלו טוב, התוצאות טובות, ואנחנו מנסים להכין אותו לתנאים החריגים שיהיו בטוקיו, ועל הדרך אנחנו משפשפים את הדור הבא עם כל הנבחרת הצעירה, שעולים אחד אחרי השני להתחרות מולו".
הוא מוכן לאולימפיאדה?
"הוא נראה טוב, אבל לא מספיק טוב לרמה שתהיה באולימפיאדה. ננסה לחדד אותו כמה שיותר, שיכיר את התחושה שכולם מסתכלים עליו, שיש עיתונאים, צלמים, כדי שיעשה הכי טוב בטוקיו".
אתה מרגיש שהגשמת את החלום האולימפי דרך איתי?
"בשבילי סגירת מעגל זה לירות במשחקים, אבל באיזשהו מקום זה כיף להגשים את עצמך גם בתור מאמן. אתה יכול לקחת את כל הידע שצברת, את כל הדברים הרעים שהיו עליך בתור קשת, ולמנוע מהדור הבא לעבור את מה שאתה עברת, אם זה ענייני קריטריון, ואם זה סוגיות מקצועיות".
מה מאפיין את הענף?
"זה ענף מאוד ברוטלי, הקשתים הכי טובים בעולם יכולים לעוף כבר בסיבוב הראשון. השיטה של התחרות נועדה ליצור סנסציות, אז אנחנו יכולים להיות בצד הטוב ולהפתיע ממעמקי המקום ה־90 בעולם את המדורגים הכי גבוהים. זה קרה וקורה, אבל בענף שלנו אי אפשר להתחייב על כלום. נכין את איתי הכי טוב שאפשר, וביום נתון יהיה מה שיהיה".
אלף חיצים בשבוע
מי שמסייע מקרוב לשני הוא פסיכולוג הספורט ד"ר רועי סמואל: "אני מלווה את הענף במסע החשוב להביא קשת ישראלי ראשון לאולימפיאדה ושמח שהצלחנו לעמוד במשימה".
מה צריך כדי להיות קשת טוב?
"אפשר לראות בסימולציה שזה ספורט שיש בו גם מאפיינים פיזיים וגם מנטליים. צריך לעמוד הרבה מאוד זמן עם הקשת ביד ולהתכוונן למטרה. נדרשת גם יכולת לשמור על ריכוז לאורך זמן, יכולת להתמודד עם הסחות דעת, לפקס עין שקטה מול המטרה ולא למצמץ. יש גם הרבה מאוד היבטים טכניים ומוטוריים שמעורבים בתחרות".
מה צריך כדי להגיע לרמת דיוק של בכירי הענף?
"הקשתים יורים המון חיצים במהלך השבוע. כאשר הם במעמסה הם יכולים להגיע ל־700 עד 1,000 חיצים במהלך שבוע, שזה המון. קשת צריך לייצר מערכת מוטורית בתוך הגוף, כדי שכשהוא מגיע לרגעי הלחץ הפעולה תצא לו אוטומטית".
נראה שזה ענף טכני שלא מצריך מאמץ פיזי גדול מדי.
"זה רק מה שנדמה מהצד. למעשה, הם עושים הרבה אימונים אירוביים ואימונים אנאירוביים. אם אתן לכם להחזיק קשת לאורך זמן, תראו שזה מאוד קשה לשמור על יציבות".
טיפים לקשת המתחיל?
"זה ספורט מדהים שיכול לתת שקט נפשי לגוף. הורים שמרגישים שהילדים שלהם חסרי שקט, יכולים לשלוח לקשתות. זה ייתן להם שקט נפשי, יפתח יציבה נכונה ויכולות ריכוז".
לכל חץ יש שם
דברים שלא ידעתם על חץ וקשת
מדובר באחד מהענפים הוותיקים במשחקים האולימפיים, כאשר תחרויות הקשתות נערכו לראשונה ב־1900.
באולימפיאדה מתחרים רק בקשת האולימפית recurve, הכוללת כנפיים וכוונות ללא הגדלה. אגב, על החיצים חרוטים ראשי התיבות של שמות הקשתים כדי לוודא שהם חוזרים לידיים הנכונות.
קוטרה של כל מטרה 1.22 מטר, והיא כוללת עשרה מעגלים. פגיעה במעגל הפנימי ביותר, מעגל מוזהב שקוטרו 12.2 ס"מ, מעניקה 10 נקודות, פגיעה במעגל החיצוני הסמוך לו, ב־9 נקודות, וכן הלאה, עד לפגיעה במעגל החיצוני ביותר (נקודה אחת).
בתחרות האולימפית האישית 64 המשתתפים יורים לטווח של 70 מטר, כאשר תחילה מתקיים מקצה הדירוג שבו כל אחד מהם יורה 72 חיצים. שלב ב' נערך בשיטת הנוקאאוט ונעשה בהצלבה (מקום 1 נגד 64 וכן הלאה) עד לשני הפיינליסטים שמעפילים לגמר. בגמר כל קשת יורה 5 סטים של 3 חיצים, כאשר כל ניצחון בסט מזכה את המנצח ב־2 נקודות (במקרה של תיקו כל אחד מקבל נקודה). הראשון שמגיע ל־6 נקודות מנצח. אם לאחר 5 סטים יש שוויון, ההכרעה נקבעת בחץ שובר שוויון.
כדי למצוא את הקשת המעוטר בתולדות האולימפיאדות צריך ללכת מאה שנה אחורה. הוברט ואן איניס הבלגי הוא שיאן המדליות עם 6 מדליות זהב ו־3 כסף. ב־1920, לעיני הקהל הביתי באנטוורפן, זכה ואן איניס ב־4 זהב וב־2 כסף.
