הרבה גבות הורמו כשמסאי דגו מונה למאמן מכבי חיפה, מאז הן כבר הספיקו לרדת, אבל כרגע מצב הגבות החיפאי נע בזווית המביעות תסכול או אפילו כעס. כיסאות המאמן בארץ לא ידועים ביציבותם, ופער של 10 נקודות ממכבי תל אביב, שככל הנראה מעיד על אובדן האליפות, מספיק כדי לערער את מעמדו של המאמן הטרי.
בנוסף, אי אפשר להתעלם מצילו הארוך של ברק בכר שנצפה מטייל חסר מעש בסמטאות ארצנו. כל הסיבות האלו מגבירות את עוצמת הלחשושים ביציע הקוראים לפיטוריו של מסאי דגו בסיום העונה, אך מהלך כזה יהיה עוול ברמה האישית לדגו עצמו אך גם מוטעה ברמת המועדון.
המינוי של דגו היה השקה של ניסוי חלוצי בסדר גודל חסר תקדים: להפוך מאמן נוער למאמן של אחת הקבוצות הגדולות והעשירות במדינה, וניסוי כזה חייב להישען על מאגר קרדיט גדול מספיק מתוך הבנה שהקבוצה הולכת לתהליך ארוך. אבל גם אם נבחר להתמקד רק בעונה הנוכחית, קשה להגיד שהעונה לא מוצלחת רק על סמך איבוד אליפות. את הסגל הבינוני שהועמד לרשותו הוא רתם להישגים חסרי תקדים: קמפיין אירופי מוצלח שהסתיים לו רק במרץ בהדחה מכובדת לפיינליסטית העונה שעברה (כולל ניצחון חוץ חריג בשלב קריטי), לניצחון חוץ ראשון בבלומפילד מזה עשור ואת זה הוא עשה תוך כדי קידום צעירים מלהיבים תוצרת בית והתמודדות עם כמות פצועים חריגה. הכדורגל האיכותי שהציגה חיפה נפגע קשות עם עזיבתו הבלתי צפויה של שרי ונעצרה סופית עם הפציעות של דין דוד ואחריו של פיירו כך שהגענו לדשדוש המאכזב בחלק המכריע.
עוד בקיץ כל אדם עם נגישות למיקרופון או לפטופ טען שהתפקיד גדול עליו, שאין לו ניסיון בקבוצת בוגרים מצליחה, ושהמהלך מעיד על כמויות שתן לא תקינות בראש של אלברמן, אך אל מול עינינו המשתאות מסאי הולך וגדל לתוך התפקיד, מכה את כל התחזיות כשהוא מותיר אחריו שורה של כובעים לעוסים למחצה.
וכאן חשוב להזכיר מה שאוהדים מסרבים לזכור: כל שנה רק קבוצה אחת זוכה באליפות. זה נכון לכל ליגה ולכל ענף ספורטיבי, אבל בליגה כמו שלנו השיכחה היא סכנה שרלוונטית למיעוט מוחלט של הקבוצות. בעבור רוב הקבוצות בליגת העל מחשבות על צלחת לא נמצאות בקצה העליון של הפנטזיות שלהן. השאיפות צנועות הרבה יותר: פלייאוף עליון במקרה הטוב, הישארות בליגה במקרה הרע ואולי חצי גמר גביע כצ'ופר. יש כרגע שלוש קבוצות במדינה שתואר אליפות עשוי להיות מוזכר ביחס אליהן ולהן חשוב להזכיר – רק אחת תיקח אליפות. כששוכחים את המובן מאליו הערכה של מאמנים הופכת לקלה ובינרית: יש אליפות? מאמן טוב. אין אליפות? מאמן רע. ת
חשבו לבד איפה גישה כזאת הייתה מקטלגת את קלופ, או ארטטה. המאבק הילדותי בין חיפה לתל אביב על מי היא סתם "מכבי" לא מחייבת גם אימוץ של ה"מכביזם" במובן של רצון אובססיבי להצלחות מיידיות על חשבון ראייה ארוכת טווח. אסור שהאליפויות של שלוש השנים האחרונות יגרמו להתמכרות כי הסכנה היא לחזור ללופ של העשור של טרום האליפות ב2020 – תחלופה קיצונית של מאמנים, תרבות ארגונית חולה והישגים ספורטייבים מביכים. זאת ההיסטוריה, עם הסכנות שרובצות למועדון ואסור שהיא תחזור.
הגישה שאני מציע לא תבוסתנית, אלא סבלנית. יש המון מסקנות שהמועדון (כלומר אלברמן) חייב להסיק מסקנות מהעונה הזאת, למשל שכדי לזכות באליפות צריך סגל טוב יותר, שצריך שחקן על שיסחוב את הקבוצה על הגב בעליות (ונראה שקינדה לא מספיק, בטח לא רפאלוב) או התמודדות אחרת עם עומס שלא תוביל לפציעות, אבל לא צריך להחליף את המאמן. תנו למסאי את הזמן, הוא הרוויח אותו ביושר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
