"עבודה קשה לא מבטיחה לך כלום, אבל בלעדיה אין לך שום סיכוי", פט ריילי
שלושה אירועים שקרו ב-1995 שינו לעד את הנתיב עליו שט מועדון מיאמי היט. שבע שנים לאחר שנכנסה לליגה, מיאמי לא הלכה לשום מקום, לא עניינה אף אחד, לא התחרתה על כלום. למרות האטרקציות של העיר: שמש, ים, חיי לילה, שוק אטרקטיבי לפרסום, אף שחקן רציני לא התעניין במועדון.
זאב בודד - המדור של זאב אברהמי:
אבל ב-1995 מיקי אריסון רכש את המועדון ואחד הצעדים הראשונים שלו היה לפתות את פט ריילי מהניקס. ריילי רצה שמיים - אריסון נתן לו את החלל החיצון. ריילי הפך למאמן, נשיא, הקובע היחידי והכל יכול בכל מה שקשור לעניינים מקצועיים במיאמי. זה התפקיד שריילי רצה מהלייקרס והניקס, קבוצותיו הקודמות, והתנתק מהן כשסירבו לתת לו אותו. מיאמי הפכה לפרוייקט חייו: הוא ילמד אותה הכל, את כל מה שהוא יודע על כדורסל. כל תוצאה תהיה באחריותו.
ריילי אולי קיבל את מערכת השמש מאריסון, אבל סורב כשביקש להביא את איש הוידאו שלו. ריילי הוא ג'אנקי של וידאו. כבר בשנות השמונים, כשאנשים בקושי ידעו מה זה וידאו, ריילי היה יושב מול המסכים שעות ומפרק כל משחק למולקולות, רק כדי למצוא עוד איזה יתרון, פירצה, חולשה של היריב. אבל מיאמי רק החתימו איש וידאו ואי אפשר היה לזרוק אותו. ריילי ויתר.
כמה חודשים לפני כן אריק ספולסטרה התלבט אם לחזור לשנה שלישית כמאמן/שחקן בליגה השנייה בגרמניה, או לקבל את ההצעה של מיאמי היט להיות איש הוידאו שלה. הוא התלבט והתלבט, עד שאחותו הרימה אליו טלפון ושאלה אותו אם הוא נפל על הראש.
ספולסטרה קיבל צינוק חסר חלונות במרתף האולם של מיאמי. הוא התבקש לקחת את הכלבים של צוות האימון להליכות, לעשות להם כביסות. הוא לא ידע אם החוזה שלו בכלל יוארך מעבר לשלושת החודשים הקרובים, ומרוב שהמשכורת הייתה דלה הוא עבד בשעות היום כשרת. הוא עמל שעות על הקלטות כדי למצוא עוד יתרון, חולשה, פתרון ליריב. בדרך כלל הוא ישן על הספה. שלוש פעמים פרצו לו לבית והוא כמעט לא שם לב.
ב-1995, ג'ימי באטלר היה ילד בן שש ביוסטון. בעוד כמה שנים אמו תאמר לו: "אני לא אוהבת את איך שאתה נראה" ותבקש ממנו לעזוב את הבית. ב-2006, השנה שבה ריילי לקח עם מיאמי את האליפות הראשונה בתולדותיה, אף קולג' מהליגה הראשונה לא זרק אפילו מבט על באטלר. אבל הוא עוד יראה לכולם.
מיאמי היט היא לא הקבוצה הכי טובה ב-NBA, וגם לא הכי מוכשרת, אבל היא הארגון הכי טוב בליגה. שרשרת פיקוד מדהימה מהנשיא הכי טוב, דרך המאמן הכי טוב וחבורת שחקנים הכי "דבק" בליגה. כולם מונעים מהפחד מהכישלון, מהצורך התמידי להוכיח. לכולם היה כישרון מההתחלה, אבל כולם עבדו הכי קשה כדי ללטש אותו. זה הסיפור שלהם.
בשם האב
ריילי נולד ברומא, מדינת ניו יורק בשלהי מלחמת העולם השנייה. אביו היה שחקן בייסבול שעסק בענף 22 שנה, אבל הצליח להגיע רק לארבעה משחקים בליגת המקצוענים. הילדות הזו השפיעה על ריילי הן בפחד מהכישלון וגם בצורך להוכיח לאביו שהוא לא כמוהו, אלא יותר טוב.
הוא שיחק כתיכוניסט נגד בית הספר של לו אלסינדור (וניצח) במשחק שנחשב לאגדה. הוא עזב את הבית כדי לשחק ארבע שנים מעולות באוניברסיטת קנטקי ששיאן היה ההפסד עם חמישיה כל-לבנה לטקסס ווסטרן עם חמישייה של שחורים בגמר המכללות ב-1966. הוא נבחר שביעי בדראפט, אבל עשה קריירה בינונית ודי מאכזבת, למרות זכיה באליפות ב-1972 כשוליה של ג׳רי ווסט. הוא פרש בגלל פציעה, עבד כפרשן טלוויזיה וקיבל משרת עוזר מאמן בלייקרס.
ב-1982, לאחר סכסוך של המאמן פול ווסטהד עם מג'יק ג'ונסון באמצע העונה, משרת המאמן של הלייקרס התפנתה. הבעלים ג'רי באס ביקש מהמנכ"ל ג'רי ווסט להיות מאמן (ריילי למד הרבה מהעבודה תחת הבעלים והמנכ"ל שהיו מהטובים שידעה הליגה). ווסט סירב. ריילי קיבל את התפקיד על תנאי והגיב ב-12 ניצחונות רצופים וזכייה באליפות.
7 צפייה בגלריה
קיבל את תפקיד מאמן הלייקרס באמצע העונה, והגיב ב-12 ניצחונות רצופים ואליפות. פט ריילי
(צילום: AP)
זוהי תקופת השואו טיים של ריילי. בדיעבד, אנחנו יודעים היום שהוא היה שחקן תיאטרון, שהתפקיד הזה והקבוצה הזו היו רחוקים מהאופי האמיתי שלו. הוא לבש חליפות של ארמני, שם טון ג'ל בשיער, המראה הויזואלי של גורדון גקו. מייקל דאגלס בסרט "וול סטריט", קיבל השראה מריילי. נשיאי חברות של מיליארד דולר ביקשו ממנו לבוא להרצות לעובדים שלהם על מוטיבציה, עבודת צוות והחשיבות של עבודה קשה. הוא זכה בארבע אליפויות עם קבוצה מרהיבה והחיה את היריבות האגדית עם הסלטיקס. אבל הוא רצה עוד, וחזר להיות פרשן טלוויזיה.
ריילי הגיע לניקס, החזיר אותה לרלבנטיות, אבל לא הצליח לעבור את פיל ג'קסון ושיקגו. גם בעונה שבה ג'ורדן פרש הוא נכנע בשבעה משחקים ליוסטון. עבודת האימון של ריילי בניקס הייתה מופתית. חוץ מפטריק יואינג, זו הייתה קבוצה נטולת כוכבים, ששיחקה כדורסל שונה לחלוטין מהלייקרס. זה היה כדורסל של צווארון כחול, קשוח, ניו יורקי. ריילי הראה את הגמישות שלו ואיך הוא יכול להתאים את הסגנון שלו לסיטואציה. הוא ביקש יותר סמכויות, נדחה, ושלח פקס לניקס והודיע שהוא קיבל הצעה מאיל ספנות במיאמי ושהוא עוזב את הקבוצה.
ריילי עשה ממיאמי רלוונטית. הוא הביא את אלונזו מורנינג וטים הארדווי, ברא את היריבות האלימה נגד הניקס בארבע שנים רצופות בפלייאוף, פרש, הביא כנשיא את דוויין ווייד בדראפט ואת שאקיל אוניל בטרייד, חזר לאמן ב-2006 ולקח את האליפות. ב-2008 הוא הודיע על פרישה, ואחרי שקידם אותו כבר מספר פעמים, הוא הכריז על ספולסטרה כיורש.
היורש
ספולסטרה נולד ב-1970 בפורטלנד. אחרי קריירה לא משמעותית בקולג'ים (אחרי שנחתך מנבחרת התיכון, הוא זרק שלושים אלף זריקות מהשלוש בחודש ועשה רישום לכל אחת מהן), ואחרי שעבד באחסון נעליים בקופסאות אצל "נייקי", הוא קיבל הצעה להיות מאמן/שחקן בגרמניה. אבא שלו, שעבד כמנהל שיווק עבור פורטלנד טרייל בלייזרס, אמר לו: "תלמד את השפה, תאכל את האוכל שלהם, אל תהיה האמריקאי המכוער".
אחרי שנתיים בגרמניה, הוא קיבל את ההצעה ממיאמי (וכמעט ויתר על ריאיון העבודה שם כי היה לו כרטיס להופעה של גרייטפול דד) ולא יצא מהצינוק. הוא חיפש עוד חולשה, עקב אחרי עוד שחקן שאף אחד לא שמע עליו. עברו שבע שנים של אתיקת עבודה מטורפת עד שיצא מהצינוק לחדר עם חלונות. בכל פעם שקיבל קידום, הוא סרב להאמין, פחד מהכישלון, הרגיש את הדלק שמפעפע בו: הוא עוד יוכיח לכולם. בהמשך, דוויין ווייד יאמר עליו שהוא שינה את הקליעה שלו מקצה לקצה.
7 צפייה בגלריה
כמעט ויתר על ריאיון העבודה במיאמי כי היה לו כרטיס להופעה של גרייטפול דד. אריק ספולסטרה
(John Minchillo/AP)
"הוא נולד לאמן. הוא מתקדם מבחינה טכנולוגית, הוא מבריק ויש לו רעיונות חדשים", הסביר ריילי את ההחלטה שלו למנות את ספולסטרה כמאמן, "הוא לא איש וידאו שלמד לאמן, הוא מאמן שלמד להשתמש בוידאו". ספולסטרה הפך למאמן הראשי האסיאתי-אמריקאי הראשון בתולדות כל ארבע הליגות המקצועניות. הוא עשה שתי עונות טובות וקיבל מריילי מתנה: כריס בוש ולברון ג'יימס שהצטרפו לווייד. אבל השחקנים לא כיבדו אותו. הוא היה צעיר ונראה אפילו עוד יותר צעיר והוא לקח דרך לא רגילה למשרת המאמן.
ספולסטרה שרד מיני-מרד כמבחן מנהיגות מצד לברון בשנה הראשונה. מיאמי הגיעה ארבע פעמים ברציפות לגמר וזכתה בשתי אליפויות. הוא לא משך תשומת לב לעצמו, אבל אי אפשר היה להסיר מבט מעבודת האימון שלו. מהאמון שהוא מקבל מהסופרסטארים שהוא ייקח אותם לארץ המובטחת. בצורה שבה הוא הצליח לשכנע את ווייד ובוש שהם יהיו אופציה שנייה ושלישית. ספולסטרה היה מכור לקבוצה.
ואז לברון עזב. ריילי וספולסטרה לקחו החלטה שעיצבה מחדש את ה-DNA של המועדון: הם יותר לא קונים אליפויות, הם בונים אותן. שניהם היו שחקנים מוגבלים מבחינת הכישרון, ושניהם חיפו על זה בעבודה קשה. הם החליכטו שמעתה - אלו יהיו הקבוצות שלהם. הם לא רצו מג'יק או לברון. הם רצו ללמד, לחזור ליסודות של הכדורסל, לפתח כישרונות אבל גם דפוס התנהגות, אופי, משפחה. הם מיצו את אליפות האינסטנס.
7 צפייה בגלריה
אחרי שהוא עזב, ריילי וספולסטרה החליטו לעצב מחדש את ה-DNA של מיאמי. לברון ג'יימס
(צילום: AP)
ספולסטרה פתח אקדמיית כדורסל לצעירים (זה מה שהוא עושה כשהוא לא מתעסק בכדורסל, עוד כדורסל) וחילק מילגות לפי צורך, לא לפי כישרון. הוא סחט מהשחקנים שלו שבע שעות אימון, קשה פי מאה מהמשחק. כשהשחקנים התלוננו, הוא אמר להם שיום עבודה אמריקאי טיפוסי אורך יותר. מיאמי אימצה לעצמה אופי מזיע, לוחם, מתאמץ, חופר ניצחונות. הפוך לחלוטין מההווי של העיר.
במהלך שנות לברון, ספולסטרה כתב במחברת ספירלה את הקוד של מיאמי, את החזון שלו לקבוצה, את המשימה על ומחוץ למגרש. "אנחנו רוצים להיות הכי מוכנים, הכי מאומנים, עובדים הכי קשה, הכי מקצוענים, לא אנוכיים, קשוחים, נבזיים, הכי לא אהובים". שנות לברון היו שנות קרקס. מדובר בתופעה תרבותית שניזונה ממהפכת האינפורמציה והטכנולוגיה. העידן של לברון נגמר בהפסד בגמר נגד סן אנטוניו. כדי למלא את הבור של העזיבה, ספולסטרה לקח את כל העקרונות של הספרס: קבוצתיות, אסטרטגיה, שיטה ותרבות מועדון. בלי תירוצים. לא מוותרים על אף כדור ואף משחק. שחקנים פצועים? שיעלה השחקן הבא.
"אנחנו נראה לכולם"
ספולסטרה פעם העיד על עצמו: "אני אוהב את הרמות האפלות של הפסדים, כשאני נכנס לחרדות, אני רכבת שמועדת לתאונה, ואז אני הופך לעצמי, נואש לא להיות מושפל, בפוקוס מוחלט. המקום האפל הזה, הוא המקום שבו אני לוקח את הקריאטיביות שלי". הוא עזב את המקום הזה ונרשם לשיעורי יוגה בשלושה מכונים שונים. יום אחד, זה ברור לכולם, הוא יחליף את ריילי.
ריילי, כמאמן, בעט פעם אחת בכעס בדלת חדר ההלבשה ונזקק לניתוח באגן. פעם אחרת הוא ישב בחדר ההלבשה עם השחקנים שלו במחצית. "אתם צריכים לרצות את זה", הוא צרח עליהם ואז הכניס את הראש שלו לדלי מלא במים לעשרות שניות ארוכות, הוציא את ראשו והמשיך, "אתם צריכים לרצות את זה עד הנשימה האחרונה שלכם". ריילי נרגע. הוא העניק לספולסטרה את המתנה הכי גדולה שהוא יכול לתת: הנשיא שריילי עצמו תמיד חלם עליו. ריילי, פעם גורדון גקו מוול סטריט, הפך לבודהה.
הם פיתחו ביחד את תרבות המועדון: החדרת הערכים שלה, יציבות בהנהלה ובעמדות האימון, כשירות פיזית יוצאת דופן והחתמה של שחקנים לא לפי כמות הכישרון אלא לפי ההתאמה שלהם לתרבות הזו. כל שחקן ידע מה התפקיד שלו. הכל התנהל בשקיפות. ריילי וספולסטרה הם מדענים. הקבוצות שלהם הן תערובת של כעס, כישרון, לחימה, זריזות, קליעה, פסיכולוגיה של "אנחנו נראה לכולם". אי אפשר להאמין לזה עד שרואים את זה. לא רק ששניהם הצליחו למצוא את השחקנים ולתת להם צ'אנס, ולא רק שהם הצליחו למצוא את השחקנים שרוצים להיות במיאמי, אלא היכולת לאבחן איך הם יתאימו לכימיה הקבוצתית - היא זו שהפכה אותם לקוסמים.
אבל איך מוצאים שחקנים כאלו כשמאז שלברון עזב הם לא קיבלו בחירת דראפט יותר גבוהה ממקום עשירי? ואיך לקבל בחירת דראפט גבוהה כשהמועדון מסרב להפסיד בכוונה? בפעם היחידה שמיאמי הפסידה בכוונה, היא בחרה בדראפט במייקל ביזלי. הם החליטו שהם לא מתעסקים יותר בקארמה.
מועדון שהוא משפחה
כיום, שחקנים מוכנים לוותר על כסף כדי להגיע למיאמי. היא מחיה קריירות שנראות גמורות. זה מועדון שמקדם שחקני עבר כמו מורנינג לתפקידים בהנהלה. מועדון שאסר על כריס בוש לשחק בגלל בעיות בריאות. שחקנים רוצים לשחק תחת ריילי, אדם שזכה באליפות כשחקן, עוזר מאמן, מאמן ונשיא, מי שהיה מאמן השנה בשלוש קבוצות שונות ומעורב במאבקי האליפות כבר שישה עשורים ברציפות. הם רוצים להגיע להתאמן בתוך התבנית והמשמעת של ספולסטרה. מיאמי היא אחת מעשר הקבוצות היחידות שזכו באליפות מאז 2000. בתקופה הזו היא זכתה ליותר צעדות אליפות מאשר בוסטון. זה מועדון מנצח. תחרותי.
ספולסטרה אמר: "זו פריבילגיה לצאת מהמשרד, לפסוע כמה צעדים במסדרון, לדפוק על הדלת ולבקש מפט עצה". עוד הוא אמר: "זה לא קל להיות שחקן בארגון שלנו, אבל שחקנים יודעים שאנחנו מגשימים חלומות". מיאמי הופכת למגנט עבור שחקנים שלא נבחרו בדראפט. שחקנים שמחפשים בית, משפחה, הזדמנות. קצת כמו ספולסטרה וריילי.
"הם מגלים אותך, נותנים לך זמן להתפתח, ואם אתה מגלה מוסר עבודה ומראה להם שאתה מבין מהי תרבות המועדון, אז הם נותנים לך צ'אנס, ואז קשה מאוד להיכשל", אומר מקס סטרוס, שחקן חמישיה שלא נבחר בדראפט. "אתה בא למועדון כזה ואתה רואה את אדוניס האסלם שלא נבחר בדראפט ועשה פה קריירה נהדרת, ואתה אומר לעצמך: גם אני יכול. ואז אם בא עוד שחקן, והוא מסתכל על מישהו כמוני ואומר 'גם אני יכול'. זו המסורת פה", אמר דאנקן רובינסון, עוד שחקן שלא נבחר בדראפט וחתם על חוזה על סך תשעים מיליון דולר.
7 צפייה בגלריה
הבין שמיאמי היא ההרווארד של הכדורסל. ג'ימי באטלר
(צילום: egan Briggs/Getty Images/AFP )
מדובר במערך הסקאוטינג הכי טוב בליגה. צוות שמעביר שחקנים שאף אחד לא ספר לרוטציה ולחמישייה של קבוצת פלייאוף. הקבוצה שעלתה לגמר ה-NBA ב-2020 היא המאסטרפיס של ריילי. השנה זו קבוצת ההמשך - המדורגת שמינית שהעפילה לגמר המזרח. כולם שם עושים את הדבר הנכון, כל אחד עושה את העבודה שלו, כולם יודעים לעשות הכל ולעשות הכל טוב.
מיאמי מיצבה את עצמה כמועדון שהוא משפחה, זהו תאגיד שמקדיש זמן, מחשבה ואמפתיה כדי לפתח שחקנים. שום קבוצה לא מקבלת תפוקה בנקודות ודקות משחקנים שלא נבחרו בדראפט כמו מיאמי. מדובר בשחקנים שרוצים להוכיח לכולם שהם טעו בהם, ובעיקר להוכיח לריילי וספולסטרה שהם צדקו. הם מרגישים חייבים למועדון על האמונה שהם קיבלו ממנו.
"ספולסטרה רואה בשחקנים את מה שהם לא רואים בעצמם", אומר קיילב מרטין, עוד שחקן שלא נבחר בדראפט, "הוא מסתכל רק על מה שטוב בשחקן ולא בחולשות שלו. הדבר הכי חשוב בשביל שחקנים כמונו, שקיבלו מכה באגו כשלא נבחרנו בדראפט, הוא שמישהו יאמין בנו. כשמישהו אחר מאמין בך, אז קשה מאוד לא להאמין בעצמך. וזה משהו שיש פה במיאמי בכמויות בלתי נגמרות. אמונה אינסופית בשחקנים. וזה מדבק".
"שחקנים כמונו צריכים אמונה, אבל בעיקר צריכים הזדמנות", אמר גייב וינסנט. "מיאמי מהמרת עלינו, ואז היא עוד משקיעה בנו כסף וזמן וצוותי אימון כדי לראות שאנחנו שווים את ההשקעה ואת הסיכון, ואם אתה עובר את זה, אתה מקבל את הצ'אנס שחיכית לו. אתה מרגיש מחוייב וחייב".
ג'אנקי של כדורסל שמצא בית
ב-2019 התחיל עידן ג'ימי באטלר במיאמי. "כששיחקתי במינסוטה היו שני שחקנים יותר מוכשרים ממני - אנדרו וויגינס וקרל אנתוני טאונס", נזכר באטלר. "אבל אף אחד לא שיחק חזק כמוני, או עם תשוקה כמוני. אף אחד לא היה מוכן לשים את הגוף שלו בסיכון כמוני בכל דקה של משחק או אימון". חוץ ממינסוטה שתי קבוצות נוספות ויתרו על באטלר - שיקגו ופילדלפיה. הוא היה טיפוס בעייתי. העיר לשחקנים באימונים, דרש מהם יותר הקרבה.
שלוש קבוצות אשכרה ויתרו על באטלר בגלל שהוא ג'אנקי של כדורסל. ורק ג'אנקי של כדורסל יכול להבין שאם אתה רוצה לממש את הפוטנציאל שלך, אז מיאמי היא ההארוורד של הכדורסל. כמעט עשרים שנה אחרי שאמא שלו אמרה לו שהיא רוצה שהוא ילך מהבית, ואף קולג' לא צפצף עליו, ג'ימי באטלר מצא בית ומשפחה וגן עדן לכדורסל.
