8 בדצמבר 2016, דקה 78 באצטדיון סנט מארי, מחזור אחרון בליגה האירופית. התוצאה היא 0:0 בין הפועל באר שבע לסאות'המפטון, המשמעות היא שכרגע הקבוצה מהנגב עולה לשלב 32 הגדולות במפעל. אבל האנגלים לוחצים, ואז יובל שבתאי מרים את הראש ומוסר למאור בוזגלו, שברגל ימין, מחוץ לרחבה, בועט לפינה הרחוקה ומבטיח לבאר שבע, שעד 2016 לא זכתה באליפות 40 שנה, גם עלייה היסטורית לשלב הנוקאאוט של הליגה האירופית. אם ב-2006 הייתם שואלים את בוזגלו אם הוא מאמין שזה יקרה לו, הוא היה אומר לכם שהוא יכבוש מול סאות'המפטון, אבל כשהוא משחק במדי יריבה שלה בפרמייר-ליג. אך כזו הייתה הקריירה של בוזגלו, שום דבר לא צפוי. שום דבר לא מובן מאליו. ביום רביעי הוא צפוי להודיע על פרישה.
המותג והכדורגלן התאחדו
ב-2008 הוא בכלל היה אמור להיות המשיח של מכבי ת"א, מעין גרסה מודרנית של יוסי בניון, שבדרך לקריירה אירופית מדהימה עצר במכבי חיפה. היו גם דיבורים על ליון ושיתוף פעולה עם קארים בנזמה, ונשארנו עם הפה הגדול של אבא יעקב ורצועות בוגדניות בברכיים. חמש שנים אחר כך הוא חתם בהפועל באר שבע, והבין שבניון הוא כבר לא יהיה. יעקב לא ויתר על החלום הזה, אפילו לא לרגע. בעיניו מאור היה ונשאר היהלום שבכתר, לפחות "מספר 2 בארץ אחרי ערן זהבי" כפי שנצפה אומר לו בסרט "ישראל מלחמה" שהיה פרומו ארוך ל"בוזגלוס".
מאור מצא את עצמו נקרע בין ברק בכר לראיונות בלתי פוסקים של אביו ברדיו על כך שהמאמן לא מאמין בו מספיק. הוא לא היה מספר 1 הבלתי מעורער של באר שבע, לפעמים רק כינור שני או שלישי. למרות שערים גדולים נגד אינטר, סאות'המפטון ובליגה נגד מכבי ת"א, למרות שהיה בכל צומת משמעותי של באר שבע כשחקן מוביל, הוא לא הפך לסמל. הרצון של אבא שהבן יהפוך לשחקן היסטורי לא הרפה, וגם את באר שבע הוא עזב בטונים צורמים. הרצועה לא עמדה בזה ונקרעה שוב, ובמקום להיות בשיאו עם כרטיס ביד, הוא שוב נאלץ ללכת לשיקום ארוך. סדרת הריאליטי המצליחה עלתה, ומאור הגשים את החלום של אביו והפך לסופרסטאר שמוכר בכל בית בישראל, רק שזה לא קרה בזכות הכדורגל. המותג בוזגלו והכדורגלן מאור התאחדו ולא ניתן היה להפריד ביניהם.
קריירה של "מה אם"
ניסיונות הקאמבק למרכז הבמה של הכדורגל נכשלו. מכבי חיפה שמה עליו את כל הז'יטונים שלה, והוא נפצע. בית"ר ירושלים והפועל ת"א קיוו שהוא יוביל אותן, אבל זה לא היה אותו בוזגלו מסן סירו וסנט מארי. כמות העוקבים באינסטגרם עלתה, אך כמות השערים צנחה. מדי פעם צץ לו בוזגלו הישן, עם מסירה מבריקה או בעיטה חופשית לחיבורים. לצערנו, הפציעות ניצחו. ידענו שהוא ויתר על הכדורגל ברגע שהתיישב על כיסא הפרשן, כמעט בכל מחצית הוא נשאל על ידי שאר הפאנל אם הוא היה רוצה לעלות למחצית השנייה, בוזגלו היה משפיל את עיניו ומסרב, אבל הייתה תחושה שהוא מת להוריד את החליפה, לנעול סטופקס ולרוץ לדשא.
הקריירה של בוזגלו מלאה ב"מה אם..." - מה אם לא היה נפצע ב-2017, מה אם אבא יעקב היה מוריד קצת את הרגל מהגז? מה אם בכל זאת היה מצליח להשיג חוזה בליון?
בכל זאת, נשארנו עם לא מעט רגעי קסם. גם אוהדי הפועל באר שבע שלא מחבבים אותו ימחאו לו כפיים כשהקבוצה תציין עוד כמה עשרות שנים את הקבוצה המיתולוגית של בכר, ותזלוג להם דמעה כאשר על המסכים יראו את השער שלו במשחק האליפות ואת הכדור החופשי המדויק לרשת של אינטר. כי בסוף זוכרים את הרגעים הגדולים, לא ראיונות מעצבנים של האבא ולא סכסוכים כספיים. למרות הרעש סביבו, מאור בוזגלו הצליח בכמה שנים טובות לממש את כל הפוטנציאל שלו והיה כוכב-על.
את החותם שלו על הכדורגל הישראלי בוזגלו השאיר. וכמו שאנחנו מכירים אותו זה בטח לא הסוף. אל תתפלאו אם בעוד כמה שנים תראו אותו על הקווים, אפילו בטוטו-טרנר. האהבה לכדורגל גוברת על הכל, אפילו על אינסטגרם וריאליטי.
