מלכתחילה זה היה זיווג מהגיהינום. שום דבר טוב לא יכל לצאת מזה. קליבלנד בראונס, אחד המועדונים הגרועים ספורטיבית והכושלים ניהולית בליגת הפוטבול (או בספורט האמריקאי בכלל), קבוצה שאף סוכנות ביטוח שמכבדת את עצמה לא היתה מציעה לה פוליסה על כל פעולה שלה, החליטה להמר ב-2022 על דישון ווטסון, הקוורטרבק המבטיח של יוסטון טקסנס. היא נתנה לו חוזה פסיכי, זרקה ליוסטון כמעט את כל הנכסים העתידיים שלה, החליטה להעלים שתי עיניים משלל התקיפות המיניות שיוחסו לווטסון מחוץ למגרש, ושמה עליו את כל העתיד שלה.
ביום ראשון, ווטסון נפצע בצורה קשה (בגיד אכילס) במשחק ההפסד נגד סינסינטי. הוא לא ישחק עד סוף העונה, ולא ברור מתי הוא יחזור ואיך זה ישפיע על הניידות שלו, תכונה חשובה לקוורטרבק מהסוג של ווטסון. כאמור, שום דבר טוב לא היה יכול לצאת מהזיווג הזה. ההפך. אבל אפילו ווטסון וקליבלנד יכולים להיות בהלם מהעוצמה: מדובר, כנראה, בההעברה הגרועה ביותר בהיסטוריה של הספורט האמריקאי.
5 צפייה בגלריה
נכנס לרגרסיה בשלב בו היה אמור להיות בשיאו. ווטסון
(צילום: Bill Streicher-Imagn Images, USA Today)
גואל של הביוקר
ווטסון היה הבטחה עצומה. ומתישהו הוא אפילו קיים אותה. בעונת 2020/21, עם יוסטון, הוא הוביל את הליגה ביארדים, השלים יותר משבעים אחוז מהמסירות שלו, ומסר 33 טאצ'דאונים לעומת 7 חטיפות. הוא היה מדויק, ברח מהמגינים שלו מספיק כדי להשיג עוד זמן למסירה או עוד כמה יארדים, קרא מצוין את המשחק ואת המגרש, וכששום דבר לא הסתדר בתרגיל ההתקפי, הוא אלתר.
לא פלא שקליבלנד נתנה תמורתו שלוש בחירות דראפט בסיבוב הראשון. הדראפט של הפוטבול שונה מהכדורסל. אפשר למצוא שם מציאות של היכל התהילה גם בסיבובים המאוחרים. בחירת סיבוב ראשון היא אס כמעט בטוח לשחקן הרכב. קליבלנד משכנה את העתיד שלה. בנוסף ווטסון קיבל חוזה על סך 230 מיליון דולר (מובטחים!) לחמש שנים, בזמנו החוזה היקר ביותר בתולדות הליגה (לשכר מובטח). קליבלנד היתה נואשת. היא היתה מוכנה לשלם מחיר יקר עבור גואל. ביום ראשון, כשווטסון נפצע והורד מהדשא, האוהדים שרקו לו בוז, וקיבלו את פני הקוורטרבק המחליף בתשואות. הפציעה היתה המסמר האחרון. ווטסון שיחק בצורה זוועתית מתחילת העונה. האוהדים רצו משיח, וקיבלו נביא שקר.
ה"בעיה" של ווטסון היא שבמחיר ששילמו עליו וההקרבה שהקריבו עבורו בדראפט, הוא לא היה יכול להיות בינוני או לשחק בינוני. קליבלנד הסכימה להתעלם מהרקורד המאוד בעייתי שלו מחוץ למגרש, תחת ההנחה שהיכולת שלו על המגרש תשכיח ממנה ומהאוהדים את הכל. אבל ברגע שהוא שיחק גרוע, הכל צף מעל פני השטח.
עשרות תלונות
ווטסון הוא אולי השחקן הבעייתי ביותר בליגה. 25 נשים התלוננו על תקיפות מיניות והתנהגות לא נאותה מצד השחקן בעת שקיבל מהן מסאז'. עד עכשיו הוא לא הורשע. שני חברי מושבעים לא הגיעו להסכמה לגבי הרשעתו. עם נשים רבות אחרות, ווטסון הגיע להסכם אזרחי מחוץ לבית משפט. ככל הנראה, לעולם לא נדע מה הוא עשה וכמה זה היה חמור. נשים שכן דיברו על מה שווטסון עשה להן, העידו שהן מתקשות לתפקד בעבודה, בחיים או בזוגיות, שהן סובלות מטראומות, פחדים ולחצים נפשיים, כמו גם על איומים פיזיים ומילוליים (בעיקר ברשתות החברותיות) מצד אוהדיו ומעריציו של ווטסון. בספטמבר הוגשה נגדו עוד תלונה על ידי אישה נוספת. גם אותה סגרו עורכי הדין של ווטסון מחוץ לכותלי בית המשפט. הסכם פשרה, וסודיות כמובן. דמי שתיקה.
הליגה הענישה את ווטסון בהשעיה של 11 משחקים, קנס של חמישה מיליון דולר והכריחה אותו להיכנס לטיפול. במשך תקופה ארוכה, ווטסון נמנע מלהתנצל על מעשיו, וגם כשעשה זאת, זה היה בשפה רפה, כמי שהיה חייב לעשות זאת כדי לשוב לשחק. חרטה לא הייתה שם. ווטסון, בניגוד לשחקנים אחרים שהסתבכו בפרשיות דומות (אם כי בהיקף הרבה פחות חמור), מעולם לא קיבל מחילה מהאוהדים.
"עברו כבר שנתיים", אמר ווטסון לפני פתיחת העונה הנוכחית, "ועכשיו לכל אחד יש דעה ויש מי שלא יאהב אותי, וככה זה. אני צריך פשוט לווסת את כל הרעש ולהיות הדישון ווטסון הכי טוב שאני יכול להיות לעצמי, למשפחה שלי, לחברים, לקבוצה ולאוהדים". במילים אחרות: לווטסון נשאר רק לאכזב את עצמו ואת המשפחה, או לחשב מסלול מחדש לגבי ויסות הרעש.
הפך לבדיחה מהלכת
זה לא ממש עזר שקליבלנד התחילה את העונה בצורה קטסטרופלית, אפילו בסטנדרטים שלה, עם ניצחון אחד ושישה הפסדים. ווטסון הוביל התקפה פאתטית. חצי מהזמן הוא היה בכלל פצוע. כשהיה בריא הוא שיחק פוטבול גרוע ברמה היסטורית.
הפציעה בגיד אכילס, פציעה שתשבית אותו עד לסוף העונה לפחות, וכזו שדורשת תהליך החלמה ארוך, היא אולי הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לווטסון, ששיחק עם עשרה ק"ג מיותרים על הכתפיים, כשהראש שלו לא היה במגרש, וכשהאוהדים לא היו ממש אחריו. יש לו לפחות עוד שלוש שנים על החוזה והרבה מאוד דולרים, אבל כרגע זו לא נראית אפשרות ריאלית שהוא יוכל אי פעם לשחק שוב בקליבלנד. היחסים עם העיר והאוהדים עלו על שרטון, ועכשיו הם על מסלול שאין ממנו דרך חזרה.
לווטסון יש חודשים ארוכים לחשוב עכשיו על העתיד הוא רק בן 29. האם קליבלנד נמצאת בעתיד הזה? פוטבול מקצועני? האם יש קבוצה שתסכים לשלם סכומים פסיכיים כאלה עבור שחקן שפציעה קשה, וסוחב על הגב תיק של שרצים שמהווים פגיעה בתדמית של כל ארגון ספורט.
זו השנה השנייה שבה ווטסון מסיים את העונה מוקדם בגלל פציעה. כאמור, בחוזה שלו אין שום גמישות או אפשרות יציאה שתאפשר לקליבלנד לרדת מתחת לתקרת השכר כדי להביא שחקנים אחרים לעזור לקבוצה. השחקן שהוא החליף בקליבלנד, בייקר מייפילד, עושה חיל בטמפה. יוסטון ניצלה את הבחירות שקיבלה עבור ווטסון כדי להפוך לאחת הקבוצות החזקות בדיוויזיה שלה.
קליבלנד היא ככל הנראה ארגון הספורט הגרוע ביותר בספורט האמריקאי. היא התעקשה להחתים שחקן בעייתי, על חוזה שערורייתי, והתעקשה עליו גם אחרי שהיה ברור שהוא רק צל של עצמו, שהפך לקוורטרבק מהתחתית של ליגת הקוורטרבקים בליגה. היא לא קיבלה ממנו מאית ממה שהיא שילמה עליו, אבל היתה גאה מדי להודות בטעות.
ווטסון הפך לבדיחה מהלכת. התחום היחיד שבו הוביל את קטגוריית הסטטיסטיקה של עמדת הקוורטרבקים, היה מספר הפעמים שבהם הופל על ידי ההגנה. הוא נמצא עמוק בתהליך רגרסיה שלא נראה כמותו לקוורטרברק, במיוחד בגיל שבו הוא אמור להיכנס לשלבי השיא של הקריירה שלו.
אולי בעצם ווטסון ראוי לקליבלנד בראונס, והבראונס ראויים לו. זיווג ספורטיבי משמים.
