בקיץ 2020, אחרי ארבע עונות בהפועל ת"א, לקח תומר גינת את בת זוגו נועה ונסע להגשים את החלום הגדול שלו: לשחק באירופה.
הפורוורד חתם בעיצומה של מגפת הקורונה במטרופוליטנס שמשחקת בלבואה, פרבר בפריז, אולי העיר האטרקטיבית ביותר בעולם, אבל המסע לא היה פשוט והוא חשף בהמשך ברשתות החברתיות את ההתמודדות שלו עם התקפי החרדה שחווה עם עזיבת הארץ. היום, כעבור שנתיים, רגע אחרי שקבוצתו הודחה ברבע גמר הפלייאוף בליגה הצרפתית על ידי פו אורטז, סדרה שבה הוא צפה מהצד בגלל פציעה בידו, הוא מספר על החיים בעיר האורות, מה הוא למד על עצמו ועל הלבטים לקראת הקיץ הקרוב, כששלושת המועדונים הבולטים בארץ כבר לוטשים אליו עיניים.
"העונה נגמרה עם טעם קצת מר, אבל היא הייתה מדהימה", אומר גינת (27). "אנשים פשוט לא האמינו למה שאנחנו עושים, היו לנו כמה ניצחונות גדולים, 90 אחוז מהזמן היינו במקום הראשון בליגה, עד שלקראת הסוף נפצעו לנו מספר שחקנים".
איך אתה מסכם את השנתיים האחרונות?
"זה לא סוד שבשנה הראשונה היה לי מאוד קשה עם כל הקורונה והסגרים. גם השנה, אחרי שהיינו חודשיים וחצי בארץ, חטפנו שוב איזו כאפה ראשונית, אבל הפעם היה כבר הרבה יותר קל להגיע למקום שאתה מכיר. הכרנו המון חברים ישראלים שגרים כאן, הייתה שנה מדהימה מהבחינה הזו, נהנינו מאוד מכל רגע. מרגיש לי מוזר שזה נגמר, אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד, אולי עוד אחזור".
איך התמודדת עם התקפי החרדה העונה?
"קודם כל, לומדים לחיות עם זה. בחודשים האחרונים פחות הרגשתי את זה, גם בגלל שהתרגלתי לחיים פה, אני מרגיש מאוד בבית, וגם בת הזוג שלי איתי. אבל יש פה ושם רגעים קשים שזה מופיע, יש ימים פחות כיפיים, לא תמיד הכל ורוד. אני נעזר בפסיכולוגית מהארץ, נמצא איתה בקשר כשצריך, עושה קצת מדיטציה, מדבר לעצמי, עושה דברים שעושים לי טוב. למדתי להתמודד עם זה בצורה טובה ומרגיש הרבה יותר טוב ובטוח עם הדבר הזה".
אין פה תמ"א
מה למדת על עצמך בכל התקופה הזאת?
"בשנתיים האחרונות אמרתי לעצמי בהרבה רגעים שקשה לי מדי, שאולי זה גדול עליי ושאולי אני לא יכול, בעיקר מבחינה מנטלית, ולמדתי שאני יכול לעשות הרבה דברים גם אם אני חושב שאני לא יכול לעשות אותם. זה באמת יכול להיות שיעור בשביל הרבה אנשים. אף פעם לא ראיתי את עצמי גר בחו"ל רחוק מהמשפחה, ואני כבר שנתיים פה ונהנה מזה. עכשיו כבר יהיה לי עצוב לעזוב. מאוד התחזקתי מבחינה מנטלית בשנתיים האלה".
מהם הדברים החיוביים בלגור בארץ זרה?
"שנינו כבר מדברים צרפתית ברמה מסוימת, יש לנו פה חברים יוונים, אמריקאים, צרפתים ומעוד מקומות בעולם, חווינו המון תרבויות וסוגים שונים של אנשים. פעם ראשונה שבאמת הבנתי את הזרים בארץ - שמים אותך באיזשהו מקום בעולם ומצפים ממך להיות טוב, אבל לפעמים זה לא מסתדר כי יש עוד דברים בחיים מסביב, ואם לא טוב לך בחיים יהיה לך קשה להיות טוב בכדורסל. בצרפת מתייחסים אחרת לשחקנים, יש פה אמנם שישה זרים בכל קבוצה, אבל מבחינתם המקומיים הם הבסיס, ומרגישים את זה. בארץ לא תמיד ככה".
במה פריז שונה מת"א?
"אין פה תמ"א ברחובות, הכל מסודר, את יכולה להגיע ברכבת התחתית לכל המקומות בעיר, אין צפירות בכבישים. שזה לא יישמע שאני מתלונן, כן? אני מאוד אוהב את ת"א. יש גם הרבה דברים דומים. אם תשאלי אותי מה יותר טוב, אני אגיד ת"א אבל רק בגלל המשפחה, החברים והבית. אבל זאת הייתה זכות מטורפת לגור שנתיים בפריז".
בזמן מבצע שומר החומות יצא לך להסביר על מה שקורה בארץ?
"כולם שאלו אותי שאלות, היה שיח. בשנה שעברה היה לנו שחקן מצרי בקבוצה, והוא תמיד היה מעלה דברים לאינסטגרם על הצד השני. היו לנו המון שיחות. בסופו של דבר אי אפשר להסכים, כי הסכסוך הזה באמת משהו שגדול מכולנו, אבל ניסיתי להעביר את הצד שלנו ואיך אנחנו חווים את הסיפור הזה בארץ. אני זוכר את עצמי בתור ילד בצפון רץ למקלטים במלחמת לבנון השנייה. אנשים בחו"ל לא באמת מבינים את הסיטואציה הזאת, אף אחד לא באמת חווה דבר כזה, הם גם ניזונים מהתקשורת, אז ניסיתי לתת את הצד שלי, אבל זה לא היה פשוט".
מה הלאה?
"שאלת השאלות מבחינתי. יש לי הצעה מהקבוצה להישאר לעונה נוספת, שזו אופציה טובה, אבל אני רוצה לנסות אתגר אחר, לבחון את כל האפשרויות שיש לי. עדיין מאוד מוקדם לי, אני פשוט אתן לזמן קצת לעבור ולדברים לקרות מעצמם".
מכבי ת"א, הפועל ירושלים והפועל ת"א בתמונה. מה הסיכוי שנראה אותך בחזרה בארץ?
"יש סיכוי שכן ויש גם סיכוי שלא. מצד אחד אני מרגיש שלא סיימתי את המסע שלי באירופה, יש לי עוד לאן להתקדם, אבל אני שומע, מקשיב ובודק את כל האפשרויות שיש לי בארץ, וזאת אופציה מבחינתי".
אני מרגיש שחקן אחר
מכבי ת"א זאת אופציה ריאלית מבחינתך? הישראלים לא מקבלים שם הרבה קרדיט ודקות משחק.
"אני חד־משמעית רוצה לשחק, לא אלך לשום מקום שלא אשחק בו, זה בטוח. לא אהיה בשום מקום שבו לא ארגיש שהסיטואציה נכונה וטובה לי, ושאני לא מקבל מה שאני חושב שמגיע לי מבחינה כלכלית ומבחינת מעמד. אלה שני דברים שחשובים לי, ואני לא מתבייש להגיד את זה. אחכה לראות מה הסיטואציה הכי נכונה בשבילי".
אז אדום או צהוב?
"אני מתוח כמו כולם, אין לי מושג, אני מבולבל, הזמן יגיד מה יהיה, אבל אני חייב להגיד שאלה לא שתי האפשרויות היחידות. יש סיכוי לא רע שאמשיך לשחק באירופה, וזה מה שאני מקווה – שתגיע הצעה מהמועדון הנכון באירופה".
יורוליג זה משהו שקורץ לך?
"ברור. המעבר לחו"ל היה כדי לראות אם אני יכול לשחק ברמת יורוליג. בשנתיים האחרונות הרגשתי שיפור משמעותי, ואני חושב שיש לי מקום ביורוליג בקבוצות מסוימות. הלוואי שתגיע הסיטואציה הנכונה כדי לעשות את קפיצת המדרגה הזאת".
אתה לא מרגיש שאם תחזור לארץ זה יהיה צעד אחורה?
"באיזשהו מקום כן, אבל אני גם לא אשאר באירופה בכל מקום. לא אלך בכוח לכל הצעה שתהיה לי באירופה, רק אם תגיע הצעה שתאתגר ותעניין אותי, לא בכל מחיר".
אתה היום במקום שחשבת שתהיה?
"אני שומע סימני שאלה מתחילת הקריירה שלי, האם אני אהיה מספיק טוב או לא, וזה לא משנה לי בכלל, כי אני מאמין בעצמי ויודע מה אני שווה. כשהגעתי לכאן ידעתי שאצליח, עשיתי התקדמות מקצועית מטורפת, אני מרגיש שחקן אחר".
בקיץ תשחק באליפות אירופה הראשונה שלך. מה התחושות?
"היו לי בנבחרת הרבה עליות וירידות, אני לא יודע כמה בשל הייתי כשזומנתי ב־2017. לאט־לאט עשיתי תהליך עם עצמי וגם בתוך הנבחרת עצמה, גם עם עודד (קטש) שהכל איתו התחיל קצת פחות טוב. רציתי להוכיח שאני צריך להיות בנבחרת, ובחלון בנובמבר בשנה שעברה כבר הייתי מאוד משמעותי. זה באמת מרגש לשחק באליפות אירופה, יש לנו גם נבחרת מצוינת, עם סיכוי לעשות יופי של קמפיין".
