לאו מסי, לואיס סוארס ואנטואן גריזמן מבקיעים באותו יום בליגת האלופות - זה אירוע שבברצלונה חלמו עליו פעם. השבוע זה סוף־סוף קרה, רק ששלושתם עשו את זה במדי קבוצות אחרות. כן, הימים של הטריו ההוא – אפילו שלא זכה יחד באליפות במדי בארסה - נראים ורודים מאוד בהשוואה למה שקורה עכשיו בקטלוניה. האירוניה קיבלה בוסטר ביום רביעי, כשבדיוק יממה לאחר שהשלושה כבשו עבור פ.ס.ז' ואתלטיקו - בארסה חטפה שלושה שערים משלה.
מדובר בפתיחת העונה האירופית הגרועה בתולדות בארסה: התפרקות עם 3:0 בליסבון אחרי הפסד באותה תוצאה לבאיירן מינכן במחזור הראשון. רק שבעוד בתבוסה מול הגרמנים היה אפשר להצביע בבירור על פערי הרמות בין המועדונים כיום, הרי שהמפלה בליסבון הציפה את השאלה אם בארסה נכללת בכלל ברשימת הקבוצות הגדולות בעולם כיום. שאלה שהתשובה עליה היא כנראה שלילית.
רונלד קומאן לא יהיה מאמן ברצלונה לעוד זמן רב. סיום העסקתו יכול להגיע בכל רגע וסביר שמהלך מלא, שכולל החתמת מחליף, יתרחש במהלך פגרת הנבחרות שנפתחת בשבוע הבא. אבל לא משנה מי יהיה המאמן (צ'אבי ורוברטו מרטינס עדיין נחשבים למועמדים המובילים), הבעיות של ברצלונה לא ייעלמו מיידית עם השינויים שיכניס. כן, קומאן לא מוציא את המקסימום מהסגל הקיים, אפילו לא קרוב, וההחלטות שלו מעוררות פעמים רבות תמיהה, אבל הסגל הזה פשוט לא מספיק טוב, בטח לא מספיק עמוק, כדי שהאוהדים יוכלו לפנטז על בארסה של פעם. אפילו לא על בארסה של המשחקים מהם מסי נעדר.
נפילה ידועה מראש
כולם יודעים איך הכל התחיל. הנשיא לשעבר ג'וזפ ברתומאו הכניס את המועדון לבור כלכלי בלתי נתפס, שהביא להכרח של מכירה או שחרור שחקנים, בראשם כמובן מסי. האירועים שהובילו לנפילה התרחשו בעבר, אבל אי אפשר למחוק את העבר וההשפעות מורגשות בהווה ויורגשו גם בעתיד, לפחות זה הקרוב. העובדה שקיימת הנהלה חדשה, וההנחה שיבוא מאמן חדש שיעשה פעולות חיוביות יותר מקומאן, עדיין לא יפתרו את הבעיות הכלכליות שמעיקות על המועדון. אז כן, ברצלונה בטח תחתים מישהו בעל שם בשנה הבאה, או לפחות תנסה, אולי אפילו שניים, אבל האם זה יחזיר אותה לגדולתה?
ערך המותג נפגע בצורה הכי קיצונית שאפשר עם עזיבת מסי, והדרך הטובה ביותר להתמודד עם פגיעה כזו היא באמצעות הצלחה מקצועית. אבל ברצלונה עלולה להמשיך בהידרדרות כי פשוט אין לה שחקנים מספיק טובים כרגע. היא התרגלה להיות הקבוצה שנותנים כדוגמה כשרוצים להציג כוח־על בכדורגל העולמי, וזה כבר מזמן לא המצב.
שחקן כמו לוק דה יונג, שהגיע בהשאלה, מסמל את השינוי. החלוץ ההולנדי היה שחקן ספסל בסביליה, וסגנון המשחק שלו לא מאפיין מועדון כמו ברצלונה. זה לא שהקבוצה נמצאת במצב בו כל הסופרסטארים שלה לא בכושר באותו זמן או לא מחוברים, פשוט אין לה כאלה. כלומר, אין לה שחקנים ראויים לשאיפות המוכרות.
בקישור של ברצלונה יש רק שחקן אחד ברמה עולמית ממש כרגע והוא פרנקי דה יונג. גם בהתקפה יש רק אחד כזה, ממפיס דפאי. כששניהם לא בערב אדיר, וכך היה בכל משחקי הליגה האחרונים, אין מי שיצור יש מאין. ברצלונה, וזה נתון מדהים, נמצאת רק במקום השמיני בליגה הספרדית בניסיונות לבעוט לשער. את כמות הבעיטות הגדולה ביותר לקח ממפיס, 25 כאלה, ואחריו מרטין בריית'ווייט הפצוע עם 7 בלבד ושני שחקני הגנה עם 5 כל אחד.
בין תדמית למציאות
הפער בין התדמית של ברצלונה, בעיקר שלה כלפי עצמה, לבין המציאות בפועל, גם בתקופה האחרונה של מסי במועדון, מביא כבר כמה שנים לתבוסות קשות. מ־2017 הובסה ברצלונה לא פחות מתשע פעמים בהפרש של שלושה שערים ומעלה בליגת האלופות. שלשום נגד בנפיקה היא לא בעטה למסגרת אפילו פעם אחת. סיכוי סביר שכלל לא תמשיך לשלב הבא.
ברצלונה תחזור להיות, מקצועית, קבוצת ענק מתישהו, אבל כדי שזה יקרה במהירות חייבים להתרחש שלושה דברים: המאמן צריך להיות התאמה מושלמת, כסף יהיה חייב לצאת מאיפשהו כדי לחזק את הסגל בשחקנים שבאמת מתאימים לרמה, ושהצעירים המובילים יהפכו לכוכבים יציבים. פדרי הוא כבר כזה. גאבי, רק בן 17, קיבל זימון בכורה לנבחרת ויכול להפוך לשחקן הצעיר ביותר שמייצג את ספרד בהיסטוריה. אנסו פאטי, הכישרון הגדול מכולם, חזר לשחק השבוע. רונלד אראוחו הוא השחקן המרשים ביותר בקבוצה לאחרונה. ריקי פוץ' אולי יהפוך למשמעותי עם מאמן אחר.
עם מספר כזה של שחקנים צעירים תהליך ההחלמה עלול לקחת זמן, וברצלונה היא קבוצה בלי יותר מדי סבלנות בדרך כלל. כבר מחר היא תשחק במדריד מול אתלטיקו, תפגוש את סוארס ואת גריזמן. מבט על ההרכבים יראה היטב איך ברצלונה השתנתה תוך זמן קצר.
