הסיפור של אסטון וילה, מקום שלישי בפרמייר־ליג, שתי נקודות אחרי המובילה ליברפול ושתי נקודות לפני האלופה מנצ'סטר סיטי, הסיפור של אחד המהפכים הגדולים בהיסטוריה המודרנית של הליגה, הוא לא סיפור שקופץ לעין של האוהד הממוצע. אין שם כוכבים גדולים, אין שם טיקי־טקה, אין שם סקורר שכל כדור לכיוונו הוא חצי גול.
יש משמעת, ופוקוס, וביצוע מלוטש ומושלם של כל הדברים הקטנים, ניצול של כל טעות וחולשה של היריב. מדובר בקבוצה של מאמן - אונאי אמרי לקח את אסטון וילה כקבוצת מרכז טבלה, עם פזילה לתחתית, והפך אותה לקבוצה שמביטה למעלה. השנה היא כבר חזק במאבק על מקום בצ'מפיונס בעונה הבאה, בעיקר אחרי שני ניצחונות בארבעה ימים על סיטי האלופה ועל ארסנל, הטוענת לכתר.
4 צפייה בגלריה
עם המקום השלישי, מגיע גם התיאבון. שחקני אסטון וילה חוגגים
(צילום: Reuters/Andrew Boyers )
אמרי, שהחליף בתפקיד את סטיבן ג'רארד, הביא תרבות חדשה למועדון, ובנה את כל התשתיות החברתיות והמקצועיות שלו. אסטון וילה היא משפחה תחרותית, שבה כל אחד סומך על השני שלא יעשה טעות.
ועכשיו: גלוך על הכוונת
וילה של אמרי הפכה את וילה פארק למבצר, אבל יותר מרצף ניצחונות או ניצחונות יוקרתיים, אמרי הכניס בהם דרך: הוא דרש ששחקני ההגנה שלו יפסיקו להרחיק את הכדורים כמה שיותר מהר מהרחבה. בעיניו זה שידר בהלה ופחד. במקום זאת הוא דרש מהשחקנים שלו להשתלט על המשחק, לנהל אותו, שהיריב ירגיש שהם מלאי ביטחון. מדובר בשינוי תודעתי־פסיכולוגי. לדרוש מחבורת שחקנים לעבור ממצב של מצור, למצב שבו הם מכתיבים את הקצב ואת הרצון שלהם על המשחק. זו ההצלחה הגדולה ביותר של אמרי במועדון.
"הכוח העיקרי של וילה", אמר אחרי המשחק חבר בצוות המקצועי של ארסנל, "זו הלכידות. אתה משחק נגד משפחה. כולם בעד אחד ואחד בעד כולם. מדובר באותם שחקנים, באותו סגל כמעט, וזה מוכיח לך מה שארגון טוב יכול לעשות, מה בוסים טובים יכולים לעשות: הם מביאים שקט נפשי, ושקט נפשי תמיד יוציא איכויות הרבה יותר גבוהות משחקנים".
עיתונאים מקומיים כותבים על ההבדל הגדול בינו לבין ג'רארד. "אצל ג'רארד, אימונים היו רק אימונים", כתב אחד מהם ב"ברמינגהאם פוסט", "באים, מתאספים, רצים, בועטים, קצת קרנות ובעיטות עונשין. אצל אמרי הכל מתוכנן עד האינץ' האחרון. הוא יכול לחזור על תרגול הכי קטן עשרות פעמים עד שהשחקנים עושים אותו כמו שהוא רוצה. בדרך כלל, לשחקנים מקצוענים אין סבלנות למאמנים כאלו, אבל הוא מביא תוצאות, וכשאתה מביא תוצאות, שחקנים מתחילים לקבל ביטחון".
ועם המקום השלישי, מגיע גם התיאבון. בימים האחרונים החלו פרסומים לפיהם אמרי מעוניין להביא את אוסקר גלוך מרד בול זלצבורג לאסטון וילה עוד העונה. זלצבורג דחתה את הפרסומים האלו על הסף, אבל אחרי ההדחה מליגת האלופות נראה שעבור סכום נאות המועדון יסכים לוותר.
הכוונות של וילה ואמרי לגבי הישראלי חושפות שני דברים: אמרי חושב שגלוך יכול לשדרג את המערך שלו ומוכן להוציא עליו כ־40 מיליון ליש"ט, סכום שיהפוך את גלוך לשחקן הישראלי היקר בהיסטוריה, אבל זה בעיקר מעיד על המועדון עצמו: אמרי ושחקניו לא תופסים את ההישגים שלהם השנה כמקריים. הם לא הולכים לשום מקום. בעצם, כן, למעלה. בשביל זה הם לוטשים עין לחיזוק כמו גלוך. שמן ליעילות שלהם.
חרוץ, אובססיבי ומשביח שחקנים
אמרי הוא לא מאמן של רגעי קסם, של הברקות. הוא מאמין שמה שרואים במגרש בשבת, הוא תוצאת ההיריון של ימי האימונים וההכנות שקדמו לו. הוא עובד משבע בבוקר עד שבע בערב. "מדובר בשיפור ניכר עבור העובדים במגרש האימונים ואנשי הביטחון", נכתב ב"ברמינגהאם פוסט", "בשנה שעברה הוא היה עובד עד עשר בלילה. עכשיו הוא עורך חלק מההכנות בבית. מדובר בבן אדם שאובססיבי למקצוע שלו".
אמרי מצליח להוציא משחקניו יותר. "תסתכל על אזרי קונסה וטיירון מינגס", אמר אחד מעוזריו של אמרי לעיתון מקומי בעילום שם, "תחת ג'רארד הם היו סכנה לקבוצה. אמרי נתן להם אחריות, אמר להם מה הוא מצפה מהם והם ייצבו את ההגנה. זה מה שקורה כשמאמן מחדיר לשחקנים שלו שהם לא צריכים לפחד לשחק". אבל חוץ מהמהפך המנטלי, אמרי העביד את השחקנים שלו בקיץ בפרך כדי שיגיעו מוכנים לעונה. בשני הניצחונות הרצופים על סיטי וארסנל בתוך ארבעה ימים, אסטון וילה עלתה באותו הרכב. "חשבתי לעשות קצת שינויים, לתת לשחקנים לנוח, אבל כל שחקן מההרכב בא אליי ואמר לי שהוא רוצה לפתוח", אמר אמרי אחרי הניצחון השני.
לא רק שהניצחון על ארסנל ייצב את אסטון וילה כקבוצת צמרת לגיטימית לצד הטוענות הרגילות לתואר, אלא שהוא מהווה סגירת מעגל עבור אמרי. לארסנל לא הייתה סבלנות לפרויקט ולדרכים שלו, והיא זרקה אותו 18 חודשים לתוך התפקיד. באסטון וילה הוא התחיל פרויקט חדש, אחר, כזה שיביא לכך ששאלת עיסוקו תהיה תלויה רק בו: הבעלים הפסיקו לזרוק מאות מיליונים ברכש, וילה התחילה להרוויח כסף מכישרונות שנמכרו למועדונים גדולים, היא השקיעה רק בשחקנים די זולים שהתאימו לרוח אמרי, ואמרי עצמו השביח כל שחקן בסגל, ותפר לו תפקיד שיממש את הפוטנציאל האישי. כשהתוצאות התחילו להגיע, אמרי הרשה לעצמו להביא למועדון אנשי מקצוע שעבדו איתו בספרד. "אחרי כמה חודשים של אימונים אצל אמרי", אמר מינגס לאחרונה, "הבנתי שעד שהוא הגיע לא ידעתי כלום על העמדה שלי ואיך צריך לשחק אותה".
אפשר להגיד את זה כמעט על כל שחקן בסגל. אולי ווטקינס כבש רק 2 שערים ב־14 המשחקים לפני מינויו של אמרי ונחשב לכישלון חרוץ. מאז, ווטקינס כבש 23 שערים ב־39 משחקים והגיע לנבחרת אנגליה. וילה ניצחה ב־15 משחקים ברציפות בבית והוכיחה שהיא יכולה לנצח כל יריב כמעט בכל תבנית ותוכנית משחק, כל עוד היא נצמדת להוראות של הטקטיקן הספרדי שלה. האם אסטון וילה יכולה ללכת עד הסוף? השאלה היחידה היא: למה לא?
