מי שמחפש עוד הוכחה לכך שארה"ב היא באמת ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, יכול למצוא אותה בשבועות האחרונים אצל לוקה דונצ'יץ': האיש איבד את שמחת החיים ואת שמחת הכדורסל, וזה משהו שנדמה היה שלא יכול לקרות.
הקריסה של דאלאס מאבריקס מאז פגרת האולסטאר היא באמת קלאסיקה. כל חישוב מתמטי אפשרי מציב עכשיו את הסיכויים של הקבוצה להיות בפליי-אין - אפילו לא ממש בפלייאוף - כנמוכים מאוד, על סף הזדקקות לנס.
לוקה דונצ'יץ', שעשה כבר כל כך הרבה דברים להם הוצמד התיאור 'הכי צעיר לעשות…', עומד לשים נקודה שחורה ראשונה בעמודת הכישלונות שלו: שחקן שנחשב, בצדק, כפוטנציאל להיות אחד הטובים בכל הזמנים, לא ייכנס לפלייאוף בגיל 24 - וזה כנראה לא קרה לאף שחקן אחר בקנה המידה שלו.
כדורסל הוא ספורט קבוצתי, אבל כזה שבו כישרונות היסטוריים בודדים יכולים לשנות לבד את הכיוון של מועדון שלם. דירק נוביצקי עשה את זה לאותם מאבריקס. יאניס אנדטוקומבו עשה את זה למילווקי. לברון ג'יימס נבחר בדראפט על ידי אחת הקבוצות הכי חלשות בספורט האמריקאי בכלל, ובעונתו השלישית לקח את קליבלנד לפלייאוף. לוקה כבר היה בדרך למעמד הזה. רף ההתקדמות של המאבריקס אמור היה להביא אותם השנה לפחות למקום בו היו בעונה שעברה: גמר המערב ומעלה. במקום זה, הם רחוקים ימים ספורים מאריזת מזוודות לחופשה במקסיקו.
הוותיקים שבפרשני ה-NBA בארה"ב מסתובבים בשבועות האחרונים בפה פעור. באמת שאין שום דרך להסביר התרסקות של קבוצה שכבר היתה רביעית במערב, ודווקא אחרי שצירפה את אחד השחקנים הכי מוכשרים בעולם, והצמידה אותו לאחד השחקנים הכי מוכשרים בעולם, החלה לדהור ישר לתהום.
ההיסוס והפספוס
ולא, זו לא רק אשמת קיירי ארווינג, שמשיג מספרים מצויינים ובינתיים מייצר אפס דרמה בחדר הלבשה. וזו כמובן לא רק אשמת לוקה דונצ'יץ', שעושה את העונה הסטטיסטית הטובה ביותר שלו. המאבריקס משלמים, סוף סוף, את מחיר הטעויות הרבות שעשו בשנים אחרונות. והם גם משלמים את היות מארק קיובן בעלים שכל כך אוהב את הקבוצה שלו וכל כך מעורב בה, עד שהוא שוכח לפעמים שהוא לא יכול להיות רק אוהד שלה.
קיובן הוא בעלים נדיב מאוד שהוציא ויוציא עשרות מיליוני דולרים על הבייבי שלו. מהיום בו עשה את ההברקה הגאונית של להבין לפני כולם כמה טוב לוקה דונצ׳יץ', הוא מחפש לו מספר 2. וכאן הכישלון של המאבריקס עד כה: חוסר הבנה ותכנית ברורה של איך בונים קבוצה סביב שחקן פרנצ'ייז של פעם בדור. מצד אחד הם ניסו את קריסטפס פורזינגיס ונכשלו, ומצד שני, במה שמתחילה להתברר כטעות קולוסאלית, לא זיהו כמה באמת טוב ג'יילן ברונסון. הוא היה מוכן לחתום בקיץ שעבר על עיסקה במחיר מציאה, אבל המאבריקס היססו, אפשרו לו להיכנס לשוק החופשי וברונסון השיג חוזק ענק בניו יורק.
כולם חשבו אז שהניקס השתגעו והמאבריקס צדקו, אבל ברונסון הפך לאחד הגארדים הטובים בליגה. הוא יכול היה להיות מספר 2 מושלם לדונצ'יץ', אבל למרות שבעונה שעברה החזיק את דאלאס בחיים כשלוקה היה פצוע בפלייאוף, משרד מקבלי ההחלטות בדאלאס טעה באופן שנראה עכשיו פשוט מביך בהערכת היכולות של ברונסון.
וזה המקום שבו קיירי אירווינג נכנס לתמונה. קל להאשים אותו, והוא השיג את התדמית של מחרב קבוצות בצדק - מאז האליפות של קליבלנד ב-2016 לא צמח דשא בשום מקום שקיירי הגיע אליו. קיובן הביא אותו מתוך אותן כוונות מאוד טובות, וגם בדק עם דונצ'יץ' לפני שביצע את הטרייד, אבל כל מי שאמר כבר אז שזה פשוט לא יכול לעבוד, מתברר שצדק.
"פעם היה לי כיף"
ארווינג היה הכי טוב כששיחק לצד לברון ג'יימס בקליבלנד. דונצ'יץ' וג'יימס דומים קצת, אבל לא לגמרי - לוקה מחזיק את הכדור אפילו יותר מלברון, בעוד לברון יכול להפוך למפלצת הגנתית כשהוא רוצה.
מאמן דאלאס, ג׳ייסון קיד, כבר נשמע חצי משלים עם כך שהעונה יורדת לטמיון. "זו רק עונה אחת, אף אחד לא מת", אמר קיד מוקדם יותר החודש, אבל זו אמירה לא רצינית. השעון תמיד מתקתק. תמיד. עונה אחת יכולה לחסל מועדון
במיטבם, דונצ'יץ' וארווינג הם צמד בלתי ניתן לעצירה בהתקפה, אבל שניהם ביחד לא מסוגלים לשמור על עמוד חשמל. ה-NBA היום היא ליגה התקפית יותר מאי פעם, אז ההימור על שני גאונים שמשחקים רק בצד אחד על המגרש לא היה לגמרי חסר הגיון, אבל הוא עדיין היה הימור. והוא נכשל. השילוב של לוקה וקיירי מביא את ההגנה של המאבס לספוג יותר מ-117 נקודות למשחק. אי אפשר לנצח ככה. זה מדהים במיוחד כשזוכרים כמה טובה היתה ההגנה של דאלאס רק בשנה שעברה.
מאמן דאלאס, ג׳ייסון קיד, כבר נשמע חצי משלים עם כך שהעונה הראשונה בחוזה החמש-שנים-תמורת-215-מיליון-דולר של דונצ'יץ', יורדת לטמיון. "זו רק עונה אחת, אף אחד לא מת", אמר קיד מוקדם יותר החודש, אבל זו אמירה לא רצינית. השעון תמיד מתקתק. תמיד. עונה אחת יכולה באמת להיות יוצאת דופן, אבל היא יכולה גם לחסל מועדון.
בקיץ הקרוב יצטרך קיובן לאסוף את כל מקבלי ההחלטות בצעצוע שלו ולנסות לתקן את כל מה שהתקלקל בשנתיים האחרונות, כי צריך כישרון באמת מיוחד לגרום ללוקה דונצ׳יץ׳ לומר: "זה מתסכל. פעם היה לי כיף, חייכתי, אבל עכשיו אני מרגיש לפעמים שזה לא אני שם על המגרש".
