עם מהירות שמסחררת יריבים ודרך חיים שמסחררת את העוקבים ברשתות החברתיות, לואיס ריס-זאמיט היה אחד הכוכבים העולים הגדולים ביותר בעולם הראגבי, על ומחוץ למגרש. לכן נותרו המון לסתות על הרצפה כשבחודש ינואר הודיע הוולשי בן ה-23 (אז הוא אפילו עוד היה בן 22) כי הוא מפנה את גבו לענף לטובת ניסיון להגשים את חלומו - להגיע ל-NFL, ליגת הפוטבול האמריקאי.
אחרי הכל, מדובר בשחקן שהספיק כבר לערוך 32 הופעות במדי נבחרת וויילס, וצבר במהלכן 14 טריי (מעין המקבילה של ראגבי לטאצ'דאון), חמישה מהם בגביע העולם בשנה שעברה. ב-2021, כשהיה בן 20 ו-93 ימים, הוא הפך לשחקן הכי צעיר מאז 1959 שנכלל בסגל נבחרת "האריות" – שכוללת שחקנים מאנגליה, סקוטלנד, וויילס ואירלנד - ובשנה שעברה נבחר להופיע בסדרה התיעודית של נטפליקס על טורניר שש האומות. את כל זה הוא החליט לעזוב - ולעתיד לא ידוע. "ההחלטה שלי לא נוגעת לראגבי", סיפר ריס-זאמיט בריאיון לקבוצה בה גדל וכיכב עד לא מזמן, גלוסטר האנגלית, "היא נוגעת לרצון שלי להגשים חלום".
מ-2005 ועד היום: השערים היפים בלה ליגה
(באדיבות one)
הוא היה כוכב מהסוג שנדיר לראות בראגבי – מוחצן ואוהב להיחשף. כזה שחוגג טריי בסגנון כריסטיאנו רונאלדו, פעיל ברשתות החברתיות, משתתף בסרטים ואוהב את החיים הטובים. כזה שהכי מתאים ל-NFL. ולמרות שמעולם לא שיחק פוטבול ברמה מקצועית, ריס-זאמיט מכיר היטב הענף, מאחר שצפה במשחקים מאז היותו ילד קטן. "אבא שלי, כנער בבריטניה, תמיד שיחק פוטבול אמריקאי", הסביר הוולשי, "בתקופה ההיא זה היה די קשה עבורו להגיע לארה"ב, ללכת לקולג' ולנסות לעבור את המערכת הזו. אני רוצה להמשיך את המורשת שלו, להרחיק לכת ולעורר השראה אצל הרבה אנשים בבית שהם מסוגלים לעשות את השינוי הזה".
הוא הצטרף ל-IPP, תוכנית שנועדה להגדיל את מספר הזרים שמשחקים ב-NFL. היא סיפקה לו הזדמנות להראות לסקאוטים של הליגה מה הוא יכול לעשות, אך ממש לא הבטיחה לו עתיד באחת הקבוצות. אחרי כשלושה חודשים של אימונים מפרכים לצד 15 ספורטאים נוספים, במהלכם ניסה ללמוד ענף שלו רק קווי דמיון לראגבי, הגיע יום המבחנים, במהלכו השלים ריצת 40 יארד ב-4.44 שניות, מה ששווה מקום חמישי מבין הרצים האחוריים שנבחנו לקראת דראפט ה-NFL הקרוב. זה מספר הרבה על כמה שחקני פוטבול הם מפלצות אדם. אבל הסקאוטים התרשמו מהפוטנציאל, ובשלהי מרץ עשה ריס-זאמיט צעד גדול נוסף בדרך להגשמת החלום כשחתם לשלוש שנים אצל קנזס סיטי צ'יפס, האלופה בשתי העונות האחרונות.
היעד הסופי עדיין רחוק, ועוד מצפה לו מסע ארוך ועמוס באתגרים. הצעד הבא הוא מחנה אימונים של 90 שחקנים, שמתוכם ייבחרו 53 לסגל הסופי, כש-16 שחקנים נוספים יוחתמו לקבוצת האימונים. בנוסף, אפילו כמה משחקני הקולג'ים הטובים ביותר מתקשים לעשות את המעבר ל-NFL בגלל המורכבות שלה (בצ'יפס באופן ספציפי מתנהלת אחת המערכות המתוחכמות בליגה), כך שלהצטרף אליה כשחקן מענף אחר זה ממש לא פשוט - ויש מספיק מקרי עבר שמוכיחים זאת. על כל סיפור של כוכב ראגבי שצלח את המעבר ל-NFL כמו ג'ורדן מיילטה האוסטרלי, התאקל שהגיע עם פילדלפיה איגלס לסופרבול ב-2022, ישנן לא מעט תקוות שהתנפצו. מיילטה בעצמו, שעבר מסע ארוך מאז שנבחר בסיבוב השביעי והאחרון של דראפט 2018 ועד שחתם השבוע על חוזה של 64 מיליון דולר לארבע שנים, סיפר בעבר שהוא "לא ידע מאיפה להתחיל" כשקיבל לראשונה את ספר המהלכים של האיגלס ושזה "הרגיש כמו שפה אחרת".
אבל למרות זאת, כנראה שמדובר בטיימינג מושלם עבור המעבר. אחרי שבעיטות הפתיחה והבעיטות לאחר ניקוד הפכו לעסק מאוד משעמם, ה-NFL הודיעה בחודש שעבר על ההחלטה לאמץ את המודל שבו השתמשה ליגת ה-XFL בשנתיים שבהן התקיימה, שמעצים מאוד את תפקיד וחשיבות המחזיר. הליגה צופה גידול של בין 60 ל-90 אחוז במספר הבעיטות שיחזרו בעונה הבאה לעומת העונה שעברה, במהלכה הוחזרו רק 23 אחוז מהבעיטות. אלו חדשות טובות מאוד עבור ריס-זאמיט, שהסיכוי הטוב ביותר שלו להגיע בעונה הבאה לסגל של הצ'יפס הוא בתור מחזיר בעיטות ושחקן "ספיישל טים", מאחר שכדי להפוך לשחקן מרכזי באחת מהעמדות המסורתית, הוא צריך זמן כדי ללמוד. אבל לעלות על הדשא חמש-שש פעמים במשחק, לאסוף את הכדור, לרוץ ולשבור תאקלים - זה דבר שהוא יכול לעשות באופן מיידי ואמור לבוא באופן טבעי לשחקן מוכשר אך גולמי כמו הוולשי, שהוא בעל מהירות אדירה, חמקנות ויכולת תיקול.
כמובן שריס-זאמיט לא מתכוון להיות רק מחזיר בעיטות, אלא שואף לשחק כרץ אחורי או תופס. כדי לעשות זאת, יצטרך השחקן ששוקל 88 ק"ג המתפרשים על פני 1.91 מטר להוסיף בין היתר לא מעט מסה. מיילטה ציין שנדרש להוסיף 40 ק"ג למשקלו לפני שהיה מוכן לשחק. ריס-זאמיט משווה את סגנון המשחק שלו לזה של התופס דיבו סמואל והרץ האחורי כריסטיאן מקפרי מסן פרנסיסקו פורטיניינרס - שחקנים מגוונים, חמקמקים ומכונות להשגת יארדים עם הכדור בידיים. הוא גם הודה כי השחקן האהוב עליו בילדותו היה התופס דשון ג'קסון, עוד שחקן שידוע לטובה במהירות שלו, ששיחק במשך חמש עונות בפילדלפיה עבור אנדי ריד, שמאמן כיום את הצ'יפס.
לפי ג'יימס קוק, שעומד בראש ה-IPP, ריד התקשר לריס-זאמיט כדי לשכנע אותו להצטרף לצ'יפס, מה שעבד. "הג'נרל מנג'ר אמר ללואי: 'המאמן ריד לא מתקשר לכולם, הוא אפילו לא מתקשר לכל השחקנים שמגיעים למחנה האימונים, אז תאמין שאנחנו הולכים על זה בכל הכוח ומחויבים אלייך'", סיפר קוק, "לורי רצה ללכת למקום שבו תהיה להם תוכנית עבורו, שבו יוכלו לראות אותו תורם בעוד מספר כזה או אחר של שנים, והם הצליחו להציב תוכנית של איך הם מתכוונים להביא אותו לשם".
אבל לא כולם אופטימיים. "אין הרבה אנשים שמצליחים ב-NFL שלא חונכו על המשחק ושיחקו בו בגיל צעיר", הזהיר מאמנו לשעבר בנבחרת וויילס וורן גטלנד. זה לא מרתיע את ריס-זאמיט, ששופע ביטחון עצמי ומחויב למשימה - להפוך את חלומו למציאות. "בכל פעם שיצאתי ושיחקתי ראגבי, לא היה בי פחד", הוא סיפר, "המאמן הראשון שלי אמר לי לנצל הזדמנויות, לא לפחד ולבטא את עצמי. אז זה מה שאני תמיד אעשה". הסיכוי שלו להצליח הוא נמוך, נמוך מאוד אפילו, אבל ריס-זאמיט ינסה להוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון. קשה לא להיות בעדו.
פורסם לראשונה: 08:00, 13.04.24
