למשחקים האולימפיים בטוקיו, קופצת המשולשת חנה קנייזבה-מיננקו העפילה ממש ברגע האחרון. היא ניסתה וניסתה להשיג את הקריטריון האולימפי, אבל רק בסוף יוני זינקה לתוצאה הנדרשת בתחרות במדריד, והשיגה את מקומה על הטיסה לבירת יפן.
טוקיו 2020 ב-ynet - למתחם המיוחד
שלשום (שישי), מיננקו לקחה כבר חלק במוקדמות ובניסיון השלישי והאחרון שלה קפצה למרחק של 14.36 מטרים, והבטיחה את מקומה בגמר האולימפי בפעם השלישית ברציפות, שייערך מחר (14:15).
אבל עד שהגיע הרגע המאושר, מיננקו עברה שנה לא פשוטה בכלל, שאולי אף העמידה בסימן שאלה את המשך הקריירה שלה. מי שעוקב אחרי מיננקו (31) בשנה וחצי האחרונות, יודע שהתוצאה שהשיגה במוקדמות היא די מפתיעה נוכח כושרה. אם בעבר היא הייתה קופצת בקלות למרחקים הללו, המצב עכשיו שונה.
עבר נהדר, הווה בסימן שאלה
מיננקו, שנולדה באוקראינה, סיימה במקום הרביעי באולימפיאדת לונדון כשייצגה עוד את מדינתה הקודמת. היא עלתה לארץ ב-2013 לאחר שהתאהבה באתלט הישראלי אנטולי מיננקו, ומאז הרגילה אותנו להישגים בינלאומיים גדולים כשזכתה במדליית הכסף באליפות העולם בבייג'ינג 2015, תוך שהיא קובעת שיא ישראלי חדש - 14.78 מטר.
עוד קודם לכן, באותה שנה, עמדה הקופצת על הפודיום באליפות אירופה בפראג עם מדליית הארד (14.49 מטר). בנוסף, ב-2016 זכתה בכסף באליפות אירופה באמסטרדם (14.51 מטר). באולימפיאדת ריו 2016 היא סיימה במקום החמישי.
בעוד יריבותיה ממשיכות לשבור שיאים ולהתקדם, מיננקו אמנם מצליחה להגיע לגמרים בתחרויות הבינלאומיות, אך לא לעמוד על הפודיום. לא צריך ללכת רחוק, אלא להסתכל על הגרף שלה בשנים האחרונות, כאשר מאז הקפיצה שלה ל-14.78 מטר באליפות העולם ב-2015, היא לא הצליחה לשחזר את המרחקים הללו, והתוצאה הטובה ביותר שלה בשנים האחרונות הייתה 14.42 מטר.
אחת הסיבות לכך היא כאבים שהרגישה מיננקו בכף הרגל, שהחלו עוד לפני אולימפיאדת ריו. ב-2017 היא נאלצה לעבור ניתוח והליך שיקום לא קצר. לצד זה, צריך להוסיף את האכזבה שלה באליפות אירופה ב-2018 בה סיימה חמישית. "בטח שזה גרוע, זה מאכזב מאוד", אמרה אחרי התחרות.
מחליפת מאמנים סדרתית
הפציעה והאכזבות גרמו לה לבצע שינוי משמעותי, כאשר החליפה את מאמנה אלכס מרמן, שתחת הדרכתו הצליחה רבות בעבר, בקופץ המשולשת לשעבר רוגל נחום, אבל אותו עזבה אחרי תקופה. משם עברה להתאמן תקופה בצרפת אצל אוטו סטיבנארט, מהמאמנים המנוסים בענף שהוביל קופצים לצמרת העולמית. אחד מהם הוא טדי טאמגו, אלוף העולם ב-2013 שהשיג את התוצאה השישית בטיבה בהיסטוריה - 18.04 מטר.
כשחזרה ארצה מהאימונים בצרפת, מי שפיקח עליה היה המנהל המקצועי הבינלאומי של איגוד האתלטיקה, רנו לונגוורה הצרפתי, שעובד על פי תוכנית שקבע סטיבנארט. חלק מהתוכנית היה ניסיון לחזק את מיננקו בקפיצה לרוחק, והיא אף ניסתה להשיג את הקריטריון לאליפות אירופה באולמות, אך ללא הצלחה.
שנה מאוחר יותר, ב-2019, מיננקו קפצה למרחק של 13.95 מטר בלבד באליפות ישראל, ועשתה זאת רק בקפיצה השישית והאחרונה שלה, כדי לזכות בתואר הלאומי. לצערה, למחרת השתתפה בתחרות קפיצה לרוחק ונקעה את הקרסול.
המנוחה גרמה לה לעשות שוב חושבים מחדש, כדי לראות איך היא יכולה לחזור לתקופה הטובה שלה, ומיננקו בחרה שוב לשנות מסלול. היא עזבה את מאמנה הצרפתי וחזרה למרמן במטרה שישיב אותה לתקופת הזוהר שלה. כשזה לא קרה, מה היא עשתה? ניחשתם נכון, החליפה שוב מאמן, הפעם היא חזרה לנחום.
קופץ המשולשת לשעבר הצליח בסופו של דבר להוביל את מיננקו לאולימפיאדה ולגמר, שם היא תנסה להגיע כמה שיותר רחוק, ואולי להדהים את הקופצות הצעירות סביבה שמתעופפות בשנים האחרונות למרחקים מדהימים. בכל מקרה, מיננקו את שלה עשתה עם עצם ההעפלה לגמר האולימפי אחרי שנים קשות, ואת החותם שלה כאתלטית הישראלית הגדולה בכל הזמנים היא כבר השאירה.
