הדבר הראשון שדני אבדיה קנה לעצמו במשכורת שקיבל מהוושינגטון וויזארדס ב־NBA, עניין של 3.7 מיליון דולר אז לעונה ו־6.26 מיליון דולר לעונה כיום ‑ הייתה שרשרת משובצת יהלומים עם ראשי התיבות של שמו. בכל זאת, כשאתה מגשים בגיל 19 את חלומו של כל כדורסלן והופך לאחד הישראלים המצליחים בעולם, מגיע לך קצת בלינג-בלינג. שלוש שנים אחר כך אבדיה, שמתנשא לגובה 2.06, שומר את הרגליים על הקרקע. "את יתר הכסף השקעתי", הוא מספר, "קניתי דברים בשביל ההורים".
ריאיון עם דני אבדיה | מחוץ לרחבה
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אתה עוזר להם כלכלית?
"לא גדלתי בבית עם המון כסף. היה לי כל מה שהייתי צריך, לא מעבר. לא יכולתי להתפנק. עכשיו, כשיש לי, לדאוג להורים זו העדיפות העליונה מבחינתי. במקום שאמא שלי תעבוד 24 שעות ביממה לפרנס אותי, יש לה עכשיו יותר זמן בשביל עצמה, או כדי לעשות דברים שהיא אוהבת. כנ"ל אבא. ברור שהם לא תלויים רק בי, אבל זה כיף שאני יכול לתת להם איזשהו גב".
מה זה עשה לך, להרוויח כל כך הרבה כסף בגיל כל כך צעיר?
"לי אישית זה לא עשה הרבה. כן, בהתחלה זה כיף ואתה מרגיש יותר רגוע, כי המדינה שלנו לא כל כך זולה ונעים לדעת שאתה יכול לאכול במסעדות טובות או לקנות דברים שפעם לא יכולת להרשות לעצמך. בסופו של דבר אני חי רגיל, אני לא מוחצן. אני אמנם אוהב מכוניות אז אני נוסע באוטו יפה, אבל לא בשביל להגיד שיש לי, אני פשוט שמח בחלקי ועם מה שיש לי. חי כמו כל אדם במדינת ישראל".
איך לא מאבדים את הראש?
"זה בא מהבית. ההורים שלי אף פעם לא נתנו לי להרגיש שחסר לי משהו, אז ברגע שקיבלתי את הכסף, לא הייתי חזיר. לא רדפתי ישר אחרי דברים שלא היו לי. אני אוהב להתלבש, אבל לא בקטע של מותגים, לא תראי אותי לובש חולצות של 3,000 דולר".
לא ממש הסטנדרט עבור שחקן ב־NBA, רובם מחבבים מאוד מותגים, שלא לומר שופוני.
"כן, אבל אני חושב שאני מתלבש יפה גם בלי מותגים. אני יכול לקנות בגד בזארה, להגיע איתו למשחק וכולם ישאלו אותי מאיפה זה. אני מעדיף לעשות דברים אחרים עם הכסף, מאשר להראות שיש לי".
יש לך בכלל קטע עם אופנה, נראה שהעונה אתה משקיע בְּלוּקים צבעוניים במיוחד. מאיפה זה מגיע?
"הרבה זמן לא התלבשתי ‘משוגע’, גם כי אני בישראל עכשיו ונורא חם פה. פה בארץ אני גם מרגיש יותר חופשי, שאני לא צריך להתאמץ. הקטע שלי עם אופנה התפתח עם השנים. לא תמיד הבנתי בזה. למדתי לבד, אף אחד לא עזר לי. זה לא שלקחתי סטייליסט שאומר לי איך להתלבש. אני שמח מהבחירות האופנתיות שלי".
יש מחשבה על קולקציה משלך?
"אם יפנו אליי עם הצעה לשיתוף פעולה, אני אשמח לבדוק. בינתיים אני עסוק בכדורסל".
כבר שלוש שנים שאבדיה משחק בליגה של הגדולים מכולם. מתמודד עם ציפיות, לחצים, דרישות, ביקורות חסרות רחמים. לא פשוט לתפקד בסיר הלחץ הספורטיבי הזה, ועוד כשמדינה שלמה עוקבת אחרי כל צעד וחצי שאתה עושה. "אלו לא חיים נוצצים", הוא אומר. "הדברים המלהיבים אמנם מלהיבים מאוד, אבל הם מעטים יחסית לעומת הדברים הפחות מלהיבים וכל המכשולים בדרך. צריך להתמודד כל יום עם השחקנים הכי טובים בעולם, לאכול ולישון כמו שצריך, להשתתף בכל מיני קמפיינים ופרסומות, לחיות חיים שהם נורא אינטנסיביים".
אנשים יגידו, מה הוא מתבכיין, הוא הרי מרוויח הון.
"אני לא מזלזל באף אחד ולכל אחד יש את הצרות שלו כמובן, אבל גם לי יש את שלי. יש משהו שכסף לא קונה, וזה זמן. לא משנה כמה כסף יש לך - הזמן בסופו של דבר הוא המצרך הכי נדיר בעולם. זה זמן שאני לוקח מהחברים ומהמשפחה, מילדות שיכולתי ליהנות בה יותר, לחיות כמו החברים שלי, וזה לא פשוט.
"זה כיף שיש לך ביטחון כלכלי ושאתה יכול לדאוג למשפחה שלך, אבל אתה גם מקריב המון מהזמן שלך, בין אם זה כי אתה צריך ללכת לישון מוקדם כל יום או להיות בחו"ל כל השנה, לבד. מצד שני, אני מרגיש שכל הדברים האלה מחשלים אותי כאדם ועושים אותי בן אדם יותר טוב".
ואיך שומרים על פרופורציות למרות הפרסום?
"הרבה פעמים, ברגע שאתה נהיה מפורסם וידוע, האגו עולה ואתה מרגיש שמגיע לך יותר, אבל זה גם עניין של חינוך. גדלתי בבית של ספורטאים, לימדו אותי לדבר עם כולם בגובה העיניים, להיות צנוע. כן, יש מקצוע שאני מאוד טוב בו, אבל אני לא מרגיש שמגיע לי יותר בגלל מה ומי שאני".
היו רגעי משבר במהלך קריירת ה-NBA?
״ברור. המון משברים ומכשולים לאורך הדרך, אבל אני מרגיש שאני קם מהם מחוזק יותר וזה מה שכיף״.
יש לך פסיכולוג להתייעץ איתו?
"אני מאמין שהזמן מרפא הכל. וטוב גם שיש לך תעסוקה ותחביבים. פסיכולוג? אני יכול לדבר עם מישהו מדי פעם. יש תקופות שאני אוהב לדבר, אבל יש תקופות שאני פשוט מעדיף להיות לבד".
הוא נולד ב-2001 לזופר אבדיה, מוסלמי יליד קוסובו, ולשרון ארצי, חברת קיבוץ בית זרע, שניהם שחקני כדורסל. אבדיה האב הגיע לשחק בישראל עם רקורד מפואר, שכולל את מועדון הכוכב האדום בלגרד ואת נבחרת הפאר של יוגוסלביה. בארץ שיחק בא.ס. רמת־השרון, במכבי ראשון־לציון ובהפועל תל־אביב.
אבדיה ג'וניור התחיל את הקריירה בנוער של מכבי תל-אביב, ובגיל 16 כבר חתם בקבוצה הבוגרת. ב־2020 נבחר לשחקן העונה של ליגת העל והפך לשחקן הצעיר ביותר שזוכה בתואר.
כמו בחיקוי המפורסם ב"ארץ נהדרת", אבא זופר מעולם לא עשה לו הנחות בדרך למקצוענות. הילדות בבית משפחת אבדיה סבבה בעיקר סביב הכדור. "הרגשתי לפעמים שזה היה פספוס", הוא מודה, "אבל עכשיו אין את הדאגות שיש לכל ילד בגילי, אני כבר דואג לחיים שאחרי הקריירה".
חושב כבר על השלב הבא?
"אני עדיין נהנה מכדורסל. לא יכול להגיד שכל יום אני מאה אחוז שמח ומאושר, אחרי הכל זאת העבודה שלי. זה כבר לא הכדורסל שהייתי משחק בשכונה".
יש רגעים שאתה רוצה להיות סתם צעיר בן 22, נגיד, לצאת לטיול בעולם או ללמוד באוניברסיטה?
"לפעמים, אבל אני לא מתחרט על כלום. אני אוהב את מה שאני עושה".
מה שונה בך, ביחס לילד ששיחק במכבי תל-אביב?
״המון. אני עדיין אוהב לעשות שטויות וצחוקים, אבל מרגיש שאני כבר יודע יותר איך לשמור על ריכוז, איך לדבר, ובעיקר למדתי איך להגיד ‘לא’ כשצריך. פעם אמרתי ‘כן’ על כל דבר. יכול להיות שיש אנשים שפגעתי בהם בדרך, או כאלה שאומרים עליי: 'וואו, עלה לו׳, אין מה לעשות. תמיד לאנשים יהיו ביקורות ומה להגיד, אני לוקח את ההחלטות שלי ואני שלם איתן".
וזמן לבלות, יש לך?
"כן, הבנתי שבנוסף לכל העבודה הקשה, גם הנפש שלך צריכה להיות בריאה. אי-אפשר לעבוד ולהתאמן כל הזמן. היום אני עובד חכם, כבר לא מתאמן בלי הפסקה ובלי לראות בעיניים".
מה אתה עושה בשעות הפנאי?
"משחק בפלייסטיישן, הולך למסעדה טובה ושוטף את האוטו".
כרגע, הוא רווק. מי שמלווה אותו מקרוב בדרך היא אמא, שמגיעה לבקר בתדירות גבוהה בוושינגטון. "היא עוזרת לי לעבור דברים לא פשוטים. לפעמים, כשאני חוזר ממשחקים מאוחר בלילה או כשיש עומס קשה על הגוף, קשה לי אפילו לקום ולעשות כביסה. כשאתה יודע שיש מישהו שעוזר לך, זה מוריד לך אבן מהלב".
לא חסרה לך פרטיות לפעמים?
"אני גר במקום שיש לי בו הרבה פרטיות וספייס, זה לא שהיא עומדת לי על הראש כל היום. חוץ מזה, בסופו של דבר אני בן יחיד, אז אני תמיד אהיה הילד של אמא".
את הפגרה הוא מנצל עכשיו לחופשת מולדת, שכוללת פחות בטן־גב וגם בה הוא מקפיד על שני אימונים ביום. על הדרך הספיק גם להתייצב בשש בבוקר על הסט של “תלמה” לצילומי הפרסומת ל”קורנפלקס של אלופים”, שתמונתו גם מעטרת את הקופסה שלו. במהלך הצילומים הוא מצליח להקסים את כולם, לזכור את הטקסטים הארוכים בלי בעיה ואפילו להפגין כישורי משחק מפתיעים. "זה מאוד אינטנסיבי, אבל גם כיף", הוא אומר. "כולם רואים אותך על הקורנפלקס, בסופר ובטלוויזיה. אני מרגיש שיש לי השפעה על הדור הצעיר, על ילדים שרוצים להצליח כשיהיו גדולים".
בינתיים, בחודש שנשאר לו עד תום הפגרה, הוא מנסה לדחוס ללו"ז הצפוף שלו בארץ כמה שהוא יכול. "קשה להתמודד עם כל הטירוף, אבל אני מצליח למצוא גם זמן בשבילי. למצוא את הפינה השקטה שלי ולסנן המון בקשות מסביב. ברגע שאני נוחת בישראל יש אליי כל כך הרבה פניות. אין מה לעשות, אני לא יכול לרצות את כולם".
את הישראלים הוא פוגש גם במהלך העונה, בליגה הבכירה בעולם. "אני מעריך את התמיכה שלהם, בזכותם אני מרגיש בבית. בכל מקום שאני מגיע אליו בארצות הברית, תמיד יש שם גם ישראלים שמגיעים למשחקים ותומכים. הלוואי שזה לא ייפסק אף פעם".
המדינה קרועה סביב ההפיכה המשטרית. קודמך ב-NBA, עומרי כספי, מתבטא לא מעט בנושאים פוליטיים בשנים האחרונות. מה דעתך על המצב בישראל היום?
״אני לא מבין גדול בפוליטיקה ואף פעם לא התיימרתי, אבל אני מאמין שמה שהכי חשוב עכשיו זה שכולנו נאהב אחד את השני. בסופו של דבר יש לנו מדינה אחת, אז צריך להגיע לעמק השווה. למה שלא נהפוך את המדינה לטובה יותר עבור הדורות הבאים?"
במה הישראליות שלך באה לידי ביטוי בארצות־הברית?
"בשמחת החיים שלי ובזה שאני צופר הרבה בכביש".
והיהדות?
"הדלקתי חנוכייה לפני משחק בחנוכה ומאוד התרגשתי. אנשים הסתכלו ואמרו, 'וואו, הוא מכבד את הדת והמדינה שלו'".
ב-18 בנובמבר 2020 עצר עולם הספורט הישראלי את הנשימה, כשאבדיה נבחר במקום התשיעי בדראפט ה-NBA על ידי וושינגטון וויזארדס. לצד הברקות והצטיינות, התאפיינה הדרך שלו בבירת ארצות-הברית בעיקר בחוסר יציבות.
בעיתונות הספורט האמריקאית טוענים כי העונה הבאה תהיה קריטית מבחינתו, והתקווה היא שיתגבר על הבעיות המנטליות ויצליח לעשות את הקפיצה הגדולה. בוויזארדס מצפים שייקח על עצמו הרבה יותר אחריות במגרש ויחזיק יותר בכדור.
אבדיה מודה שיש לו עדיין לאן לשאוף. "כרגע אני לא ממצה את הפוטנציאל שלי. אני מרגיש שאני יכול הרבה יותר. אני חושב שגם הקבוצה מאמינה בי. הם יודעים למה אני מסוגל והיו תקופות שגם הפגנתי את זה. אני צריך רק להתבגר, להיות יותר עקבי ואני חושב שיהיה בסדר".
6 צפייה בגלריה
אבדיה במדי הוושינגטון וויזארדס, מול טריי יאנג. "אני צריך רק להתבגר, להיות יותר עקבי ויהיה בסדר"
(צילום: EPA)
זו תהיה השנה שבה תעשה את הקפיצה הגדולה?
"אני חושב שיש לי הזדמנות לעשות את זה השנה, ואני אנסה לנצל אותה עד כמה שאפשר".
חושב לפעמים מה היה קורה אם היית נבחר לקבוצה אחרת ב-NBA?
"כן, אבל אני לא מתעסק במה שאין אלא במצב הנוכחי, ומנסה למקסם אותו. החלום שלי הוא לקחת אליפות. אם זה יהיה עם וושינגטון, אני אשמח".
איך אתה מסביר את הפערים בהופעות שלך על המגרש? לצד הופעות מבולבלות, יש משחקים שאתה נראה נינוח יותר ומצליח להציג כדורסל טוב יותר. מה קורה שם?
"יש לי יותר ביטחון. לפעמים אני סובל מעייפות פיזית או מנטלית, כדורסל זה דבר דינמי. אני לא מכיר הרבה שחקנים שמשחקים כל הזמן ברמה הכי גבוהה, וגם אם יש כמה כאלה, אז הם הגדולים ביותר בספורט".
עד כמה זה קשור למצב המנטלי?
"הרבה, אבל אני לומד להתמודד איתו. אני נמצא בסביבה לא פשוטה. אין הרבה מה לעשות עם זה, אני מנסה פשוט לחשוב על דברים אחרים או לשנות אווירה. אני מאוד אוהב ללכת לים".
עם מי מהשמות הגדולים הכי נהנית לשחק?
"ים מדר. אני חושב שהוא שחקן גדול, בקליבר של הNBA וטופ יורוליג. רוצה שחקן מה-NBA? אז ראסל וסטברוק מלוס-אנג'לס קליפרס. ראיתי איך הוא מתנהל ואת כל האינטנסיביות הזו, זה פשוט מדהים".
מה ההבדל העיקרי בין הליגה בארץ ל-NBA?
״קצב המשחק והאינטנסיביות. לא פשוט לשחק כל יום, מצד שני העונה נגמרת הרבה יותר מוקדם. איפה אני מעדיף לשחק? ב-NBA, למרות שאהבתי את היכל מנורה".
למרבה האכזבה, בעיקר שלו, השבוע התברר שאבדיה לא יהיה חלק מטורניר טרום-מוקדמות המשחקים האולימפיים פריז 2024 של נבחרת ישראל, בשל פציעה שהוא סובל ממנה. מי שהטילו וטו על ההשתתפות היו הוויזארדס. "יש לי רגישות במפשעה. התמודדתי עם הפציעה הזאת גם כששיחקתי באליפות אירופה עם הנבחרת וחזרתי לוושינגטון על הפנים. לא עשיתי איתם את כל טרום-העונה, ישבתי בצד ואני לא רוצה לחזור על זה. לכן הקבוצה החליטה שהם פחות מעוניינים שאשחק בנבחרת הקיץ, ואני מקבל את זה".
כל זה מגיע, כאמור, על רקע המתיחות שליוותה את משחקי הנבחרת באליפות אירופה בפראג, אותה הכחולים-לבנים סיימו במפח נפש גדול. ברקע היו שמועות על מחנות בין השחקנים והיתקלויות עם המאמן דאז גיא גודס וחוסר תיאום מוחלט.
"אני מרגיש שזה פשוט פחות התחבר", הוא מנסה להסביר מה השתבש. "יכולנו לעשות דברים הרבה יותר טוב גם על המגרש וגם מחוצה לו. גם אני למדתי לקח".
בראיון ל"ידיעות אחרונות" גודס טען שאתה וים מדר התעקשתם לשחק יחד, והוסיף: "זה לא חוג כדורסל בקאנטרי של ‘ימית 2000’. שחקן יכול להגיד, 'אני רוצה לשחק איתו, כי אנחנו חברים טובים'? זה לא עובד ככה". מה אתה חושב על זה?
״קודם כל, לא הייתי בחוגים של כדורסל אף פעם; ב’ימית 2000’ דווקא כן. בסופו של דבר זאת החלטה של מאמן, ואני וים קיבלנו אותה. פשוט הרגשנו שהכימיה בינינו על המגרש מאוד טובה ושהיינו צריכים לשחק יחד. אם גיא רוצה להתייחס לזה ככה, זה שלו".
אולי ליתר השחקנים היה קשה עם זה שאתה ומדר חברים כאלה טובים?
״חד-משמעית. אני לא יודע בוודאות מי, אבל אני בטוח שיש שחקנים בנבחרת שהרגישו שאנחנו עושים ‘מחנה’ משלנו. מי שמכיר אותנו יודע שאנחנו הכי רוצים שהנבחרת תצליח ומוסרים לכולם. אנחנו לא שחקנים אנוכיים. פשוט עם ים יש לי שיחות יותר אינטימיות, אנחנו יודעים איך לתפעל האחד את השני על המגרש".
אולי מדובר בקנאה?
"תמיד יש טיפה קנאה. אין מה לעשות זה חלק מהחיים, אני לא כועס".
אם כל זה לא מספיק, במהלך האליפות הוסיף גם זופר אבדיה, שמן למדורה. האבא ההישגי טען כי "לדני אין תמיכה מהמאמן ומהחברים שלו בנבחרת, חבל שהוא לא בנבחרת סרביה, שם משחקים כדורסל" - ועורר סערה. זופר, אגב, התייחס להצעה שקיבל דני לייצג את סרביה, שאותה דחה.
כעסת עליו?
״מאוד, וגם אמרתי לו את זה. אין לי בעיה שהוא מבטא את עצמו, אבל לא בזמן האליפות וגם לא על השחקנים ועל המאמן. למרות שאני לא חושב שהטענות היו מופנות לגודס, יש הרבה אנשים שעומדים מאחורי הנבחרת שהוא התכוון אליהם".
אז הבעיה הייתה בעיקר התזמון של הדברים?
״אני חושב שקשה לקחת את זופי ברצינות, כי הוא צבעוני ויש לו שטותניקיות כזאת, אבל הוא מאוד חכם. אני לא אומר את זה בגלל שהוא אבא שלי, יש לו חוכמת חיים, ניסיון וקשיחות שאין להרבה אנשים. הבעיה שהוא לא תמיד יודע להתבטא, בעיקר לא בעברית. לפעמים הוא נשמע טיפה מתנשא ולפעמים הוא מגזים ומקצין. אני חושב שהוא אומר דברים מאוד חכמים, פשוט לא בדרך שאנשים רגילים אליה, אז הם מרימים גבה. אבל הוא צודק בחלק מהמקרים, הוא לא אומר סתם דברים״.
במה הוא צדק הפעם?
״יכול להיות שהיחס אליי בנבחרת לא היה הכי טוב בעולם. אבל אני לא רוצה להתעסק במה שהיה, אלא באיך אפשר לעשות את הקמפיינים הבאים יותר טוב".
אתה חושב שהגיע לך יחס מיוחד בנבחרת?
"אבל לא ביקשתי יחס מיוחד. אף פעם לא דרשתי חדר לבד, או ארוחות משלי, דברים ששחקנים אחרים כן מבקשים. בחיים לא. ביקשתי את המינימום. רוצים שאני אוביל את הנבחרת? שאעזור לה? אני מקריב את הקריירה שלי ב-NBA בשביל לייצג את המדינה, אז אם יש דברים מינימליים שקצת מציקים לי, אז תנו להם טיפה יחס, לא הרבה, טיפה. תראו איך אתם יכולים לבוא לקראתי, זה הכל. אבל אני לומד מטעויות. יכול להיות שגם אני לא התנהלתי נכון, יש שני צדדים לסיפור".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?
״בתור הגרסה הכי טובה של דני״.
שהיא?
"להיות אולסטאר".
תסיים את הקריירה עם טבעת אליפות?
״בעזרת השם, אמן".
