מנור סולומון צועד בשכונת מגוריו היוקרתית בצפון לונדון, וחוצה את מעבר החציה המפורסם בעולם, זה הממוקם מול אולפני "אייבי רוד" בבירה הבריטית, שנצרב ב-1969 בתודעה העולמית כשסיפק את הרקע לאלבום האיקוני של הביטלס. הכדורגלן הישראלי הבכיר בעולם, אם תרצו ג'ון לנון בגרסת כחול-לבן, הקפיץ בקיץ החולף את מעמדו באופן משמעותי כשחתם על חוזה לחמש שנים בטוטנהאם הוטספר, אחד מששת המועדונים הגדולים בליגה הטובה בעולם, הפרמייר ליג האנגלית.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בטוטנהאם הוא מתחרה על דקות משחק מול שחקנים ששייכים לקצפת העולמית, אבל עבור נבחרת ישראל הוא השחקן החשוב ביותר שעליו מוטלת המשימה להוביל אותה לטורניר גדול ראשון מאז מונדיאל 70'. מחר, במשחק נגד רומניה, היריבה העיקרית של ישראל על הכרטיס ליורו שייערך בקיץ הבא בגרמניה, סולומון יצטרך להיות בשיאו כדי להביא לאוהדי הכדורגל בישראל נחת גם מהנבחרת הבוגרת, אחרי שנים רבות מדי של כישלונות מהדהדים מדי.
בינתיים, סולומון בשלבי התאקלמות. את לונדון הוא כבר מכיר, הוא שיחק כאן בעונה שעברה בפולהאם, אבל כאן מסתיים הדמיון בין האקסית לבין קבוצתו החדשה, מועדון פאר בקנה מידה אירופי שבו ירוויח כשלושה מיליון יורו לעונה.
זוגתו, דנה וושינה, נמצאת כאן איתו יחד עם הוריו, יוסי ואיילה, מורים לחינוך גופני בכפר-סבא, שהגיעו כדי לעזור בהעברת הציוד מהדירה בשכונת צ'לסי לסנט ג'יימס, מהיוקרתיות שיש לעיר הזו להציע. אם תרצו לשכור דירת שלושה חדרים ממוצעת כאן, תיאלצו להיפרד מכ-50 אלף שקלים בחודש. בשכונת המפסטד הסמוכה, שם מתגוררים הכוכבים הגדולים של טוטנהאם, המחירים גבוהים יותר.
סולומון נכנס לג'יפ הפורשה שלו בדרך למתחם האימונים, שנראה כמו גרסת הכדורגל לדיסניוורלד. עם תקציב של מאות מיליוני פאונד, במועדון שמכר את הכוכב שלו במאה מיליון יורו, הסטנדרטים כוללים גם מטוס פרטי שעומד לרשות הקבוצה. את השעות באוויר, אם תהיתם, סולומון מעביר בצפייה ב"טד לאסו" ו"האח הגדול"
עד הכניסה לדירה החדשה, טוטנהאם שכרה עבור סולומון וזוגתו חדר במלון חמישה כוכבים שנמצא במתחם האימונים של הקבוצה, ובו מתארחת נבחרת אנגליה לפני משחקיה. סוויטות רחבות ידיים ושפים צמודים הם חבילת הבסיס כאן.
ליוויתי אותו בצעדיו הראשונים בטוטנהאם; במשחקו הביתי הראשון במדי הקבוצה בליגה האנגלית, שבו עלה כמחליף והספיק לספק קטע ויראלי כשליהטט מול מנצ'סטר יונייטד ושבה את ליבם של כ-63 אלף אוהדים באצטדיון טוטנהאם הוטספר, שנפתח לפני כארבע שנים בעלות של יותר ממיליארד פאונד; במרכז האימונים המפואר אנפילד, ביתם של "התרנגולים", כינויה של הקבוצה שהגיע מהחיה שמתנוססת על סמל המועדון; וגם בניסיון לסחוט כמה משפטים ממאמנו חמור הסבר, האוסטרלי אנג'ה פוסטקוגלו. עוד נחזור אליו.
9 צפייה בגלריה
הצטרפה אליו לאוקראינה אחרי שחרורה מצה''ל, ויחד המשיכו ללונדון. סולומון ובת הזוג דנה (צילום: יאיר שגיא)
בינתיים, בבית הקפה גייל'ס בשכונת מגוריו החדשה (18 שקלים לכוס קפוצ'ינו קטנה, אם חשבתם שרק בישראל יוקר המחיה מורגש היטב), ילד הפלא מכפר-סבא מתיישב, נטול מניירות של כוכב, עם אותה צניעות אותנטית שנראתה עליו עוד כשגדל במחלקת הנוער של מכבי פתח-תקווה. חולצת טריקו פשוטה, מכנסי ברמודה לבנים, בלי פוזה, בלי שעון יוקרה או סמלי סטטוס מנקרי עיניים. זה אותו מנור ישן, רק הקבוצה חדשה.
כשסולומון עולה לג'יפ הפורשה שלו בדרך למתחם האימונים שבמרחק 45 דקות נסיעה מלונדון, כמעט קשה להאמין שרק לפני שנה וחצי הוא חווה נסיעה מסוג שונה לחלוטין, כשנמלט מהסירנות שהרעידו את קייב בתקופה שבה התגורר כששיחק בשחטאר דונייצק. הוא מיהר לעלות לרכב עם תחילת ההפצצות של צבא רוסיה, כשבדרך צפה בטנקים של פוטין עושים דרכם לבירת אוקראינה.
15 שעות שנראו כמו נצח, והוא הגיע לגבול בלביב, המתין בקור שמסתכל על האפס מלמטה, בלי אוכל ובלי סוללה בטלפון, עד שהגיע רכב החילוץ ששלח לו משרד החוץ והעביר אותו לפולין.
איפה הסיוט ההוא ואיפה החלום שבו הוא חי היום, אחרי שנת בכורה באנגליה ומעבר לקבוצה שרק לפני ארבע שנים הגיעה עד לגמר ליגת האלופות. "מה שכיף בלונדון", הוא אומר, "זה שגם אם מזהים אותך, גם אם אתה הכוכב הכי גדול – לא מציקים לך. זה לא כמו במנצ'סטר או בניוקאסל".
אחרי כמעט שעה בדרכים הגענו לאנפילד טאון, המשכנו בדרך הוטספר רווית העצים, בדרך למתחם האימונים של טוטנהאם שנראה כמו גרסת הכדורגל של דיסניוורלד. מתקנים שכדורגלן ישראלי יכול רק לפנטז עליהם. 15 מגרשי דשא, לא כולל כאלה עם דשא סינתטי, שארבעה מהם שייכים לקבוצה הבוגרת של המועדון. כחלק מתוכניות אחריות חברתית, טוטנהאם התחייבה להשקיע בעשור הקרוב 2.3 מיליון פאונד למען הקהילה, מה שכולל העסקת 2,500 עובדים מקומיים, לרבות אנשים עם מוגבלויות, וגם להעניק 17 אלף שעות חינוך לספורט לדור הצעיר כאן.
קשה לספור את כמות אנשי המקצוע שעומדים על הדשא במהלך האימון. שמונה מאמני כושר, ארבעה עוזרי מאמן ועוד מאות עובדים שאת רובם השחקנים כלל לא מכירים בשמותיהם. בסיום האימון האינטנסיבי מוגשות לשחקנים ארוחות על פי הזמנה מראש, כשלסולומון יש גם אפשרות לארוחות כשרות. מסביב במתחם אפשר למצוא חדר מנוחה מצויד בספות שיודעות טוב מכולם מה נוח לך, בריכות חום וקור רחבות ידיים ושלל מתקנים מפוארים שעומדים לרשות שחקני הקבוצה.
בכל זאת, עם תקציב של מאות מיליוני פאונד, במועדון שמכר לאחרונה את הכוכב הכי גדול שלו, הארי קיין, במאה מיליון יורו לבאיירן מינכן, הסטנדרטים בהתאם. והסטנדרטים האלה כוללים גם מטוס פרטי שעומד לרשות הקבוצה, בדרך למשחקים בערים מרוחקות כמו ניוקאסל הצפונית או למחנות אימונים שערכה הקבוצה בקיץ האחרון באוסטרליה, בסינגפור ובתאילנד.
"’האח הגדול’ ו’טד לאסו’", מציין סולומון את העדפות הצפייה שלו בטיסות הארוכות במטוס המנהלים המפואר, שבו כל כיסא הופך בלחיצת כפתור למיטה מפנקת. הוא מתחיל להתרגל לרעיון שעבור שחקנים בקבוצות פאר, שנוסעות למסעות שיווקיים מסביב לגלובוס, המטוס כבר מרגיש כמו אוטובוס. "הפרמייר ליג היא ה-NBA של הכדורגל העולמי", הוא אומר. "צריך להבין ששחקנים מהליגה הספרדית או האיטלקית מוכנים להגיע לקבוצות בינוניות באנגליה. זה הדבר הכי גדול שיש".
ההבנה שהוא הגיע לקבוצה של הגדולים בליגה של הגדולים, מחלחלת לא רק במילים שהוא אומר, אלא גם בעובדה שסולומון משתתף באימוני תגבור כדי להוכיח לעצמו ולמאמנו שהוא ראוי לדקות משחק בקבוצה שבה משחקים שמות כמו הקפטן הקוריאני סון יונג מין, שמרוח ברחבי לונדון על שלטי חוצות; איבן פרישיץ', סגן אלופת העולם עם קרואטיה; ג'יימס מדיסון, מבכירי השחקנים האנגלים כיום; הכוכב השוודי דיאן קולוסבסקי, והרשימה ארוכה. ואיתה סולומון צריך להתמודד כדי לקבל את ההזדמנויות שלו על הדשא, ולהוכיח פעם אחר פעם שהוא כאן בזכות.
בסיום משחקים הוא עולה בזום לשיחה עם הדר רוזנברג, מאמן מנטלי שמנתח יחד איתו את המהלכים הרלוונטיים במשחק. בנוסף הוא נעזר גם בפסיכולוג נבחרת ישראל, ד"ר אלעד אשכנזי. בניגוד לתופעה שהפכה שכיחה בישראל, שבה כל דובר או בוגר קורס הופך ליועץ-לענייני-משהו, באנגליה הפונקציה הזו לא קיימת, אז סולומון נעזר מרחוק באנשים שהוא יכול לסמוך עליהם.
לצד האתגר הפיזי והמנטלי, ההתמודדות של סולומון בהגעה לקבוצה עם חדר הלבשה עמוס בכוכבים, כוללת גם עבודה מול מאמן אוסטרלי קשוח אמנם, אבל גם כזה שנחשב לטירון בפרמייר ליג. "הוא לא מאמן מוערך באוסטרליה", מספר עליו שחקן אוסטרלי בכיר, "זו הייתה הפתעה גדולה עבורנו שהוא קיבל את התפקיד בטוטנהאם, בעיקר בגלל האישיות שלו והעובדה שהוא נחשב למאמן שלא מצטיין בניהול שחקנים".
גם זה אתגר חדש לסולומון, שהיה רגיל עד היום להתאמן תחת מאמנים שהאמינו בו וחיבקו אותו מהרגע הראשון. הפעם מדובר בסמכות מסוג אחר, עם סגנון שונה לגמרי. מי שמכיר מקרוב את המאמן אנג'ה פוסטקוגלו, הוא ישראלי אחר וחברו של סולומון לנבחרת, ליאל עבדה, ששיחק תחתיו בסלטיק הסקוטית. עבדה, איך נאמר, לא מאוד התחבר לאוסטרלי.
אבל כל זה לא משנה, כי פוסטקוגלו זכה כאן לאמון כשהוחתם על ידי הבעלים היהודי של טוטנהאם, דניאל לוי, על חוזה לחמש עונות. "זיהיתי את הכישרון של מנור", הוא אומר. "האסטרטגיה שלי מאוד התקפית, לכן חשוב לי שיש לי שחקן כמוהו. אני רואה את התשוקה שלו בכל דקה, באימון ובמגרש. הוא יביא לנו הרבה אנרגיות".
כשהוא נשאל על ההסתגלות של סולומון במועדון הפאר, פוסקוגלו משדר אופטימיות מוחלטת. "זה טוב שהוא הגיע למועדון גדול, הוא ילמד מהשחקנים הוותיקים וישתפר מרגע לרגע. הוא עוד יעניק לנו הרבה רגעים גדולים".
לצד המילים החמות ממאמנו החדש, סולומון ער גם לתגובות פחות מחבקות מצד חלקים בקהל של טוטנהאם, שטענו שמדובר בשחקן לא מוכר, שספק אם יספק את הסחורה. "אני מבין את זה, הם עוד לא ראו מה אני מסוגל לעשות", סולומון אומר בביטחון. "בשנה שעברה הייתי פצוע במשך חצי שנה, השנה אראה לכולם מה אני שווה. יש לנו מאמן התקפי, שאמר לי שהוא מכיר ומעריך את היכולות שלי, ויהיה כיף לראות את הכדורגל שלנו השנה".
בשבוע שעבר הגיע הרגע המיוחל, כשסולמון היה בין 11 הנבחרים להרכב של טוטנהאם. נכון, זה היה במסגרת גביע הליגה ולא בליגה האנגלית או בליגת האלופות, אבל 85 דקות מול האקסית, פולהאם, הם בדיוק ההזדמנות שהוא מקווה לקבל כאן כדי להטביע חותם אמיתי.
הוא נושא עיניו לעבר הקריירה שעשה כאן יוסי בניון, שכמו סולומון החל את דרכו בקבוצה בלי הרבה יומרות – בניון בווטסהאם, סולומון בפולהאם – ובהמשך היה שחקן משמעותי בליברפול וממנה המשיך לארסנל וצ'לסי. אין כדורגלן ישראלי שיכול להתהדר בקריירה שעבר בשלושה מועדוני פאר כאלה, אבל סולומון מייחל לכך.
ויש לו עוד תקווה, הפעם לאומית, להיות זה שמצעיד את ישראל ליורו לראשונה בתולדותיה. "חייבים לעשות תוצאה טובה ברומניה, ניצחון או לפחות תיקו. ברור שנבוא לנצח", הוא אומר בביטחון על הקרב מול היריבה הישירה על הכרטיס ליורו מהבית המוקדם. נקודה אחת מפרידה בין רומניה שבמקום השני לישראל שמדורגת אחריה, ושני מפגשים ישירים בין השתיים עוד לפנינו, ואלה צפויים להכריע את גורל העולה המאושרת למועדון הגדולות של אירופה.
"ראיתי את הנבחרות הצעירות בקיץ", הוא אומר על ההישגים האחרונים, שכללו מקום שלישי בעולם לנבחרת הנוער וחצי גמר יורו לנבחרת הצעירה, "ההצלחות היו שילוב בין מאמנים טובים – אופיר חיים וגיא לוזון – לשחקנים איכותיים. וזה נותן השראה לכולנו. זה גם אומר, בעיקר, שיש לנו דור שחקנים טוב ורבים מהם ישתלבו בנבחרת הבוגרת, ועדיין, אי־אפשר להשוות נבחרות צעירות לבוגרים, זה שמיים וארץ".
167 סנטימטרים ו־66 קילוגרמים, זו החזות הצנועה של הפנים של הכדורגל הישראלי שעליו מוטלת האחריות. אותו ירימו לשמיים אם הנבחרת תצליח, והוא, חלילה, זה שיספוג את הביקורת במקרה שזה ייגמר אחרת. ועדיין, לפחות כלפי חוץ, הוא לא נראה מוטרד מזה. "אין לי בעיה עם הלחץ. יש שחקנים שאוהבים אותו, יש כאלה שלא, אבל אני שמח שהכול יהיה עליי, מעדיף את אור הזרקורים עליי מאשר לא לקבל את המושכות", הוא אומר, "יש שחקנים שנולדים מנהיגים ויש כאלה שהופכים לכאלה עם הזמן. ברור שאני מוביל את הנבחרת ואני שמח על כך, אני עושה הכול לסחוב אחריי את השחקנים להישגים. אני חולם להגיע לרגעים כאלה".
כשהוא נשאל על פערי הרמות הקטנים יחסית בין ישראל לרומניה, שגורמים לתקווה הגדולה שהחלום בהישג יד, הוא ממהר להנחית אותנו לקרקע. "ועדיין, אנחנו לא פייבוריטים לעלות ליורו. הרומנים בעמדה טובה מאיתנו, והמשחק הקרוב יהיה ברומניה. מצד שני, אם דברים יתחברו לנו, זה משחק שנוכל לנצח".
סולומון אמנם עושה צעדים ראשונים בקבוצה אירופית גדולה, אבל רגעים גדולים הוא כבר ידע בקריירה שלו כשכבש במדי שחטאר דונייצק שערים נגד מנצ'סטר סיטי וריאל מדריד בליגת האלופות. את כל זה הוא שם בצד, כשהוא נשאל על ההשוואה בין הרגעים הגדולים ההם לבין אפשרות להבקיע שער שיעלה את ישראל לטורניר גדול. "יש לי חלום לכבוש שער שיעלה את הנבחרת ליורו, והוא יהיה גדול יותר מכל השערים שלי בליגת האלופות, זה ברור לי, כי זה החלום".
אלה ימים גדולים לכדורגל הישראלי. הקיץ ההיסטורי של הנבחרות הצעירות, המעבר של סולומון לטוטנהאם, השתתפותם של חמישה שחקנים ישראלים בליגת האלופות – אוסקר גלוך עם זלצבורג, עומרי גלזר בכוכב האדום בלגרד, ליאל עבדה עם סלטיק, סתיו למקין בשחטאר דונייצק, ועוד שחקן שמיד נגיע אליו – המינוי של ברק בכר למאמן הכוכב האדום בלגרד, וכמובן, המעבר הבלתי נתפס של שוער הנבחרת דניאל פרץ לאימפריה הגרמנית, באיירן מינכן.
"זו העברה מטורפת", אומר סולומון על חברו שנרכש ממכבי תל-אביב בשישה מיליון יורו. "זה לא מעבר בתוך הליגה האנגלית, אלא העברה ישירה מהליגה הישראלית לאלופת גרמניה. הלוואי שהוא יצליח".
עד ההצלחה של פרץ, שבינתיים צפוי להיות שוער משנה במינכן, סולומון הוא עדיין חוד החנית של הרנסנס הישראלי. אבל המהמורות בדרך לא החלו בבריחה מאוקראינה המופצצת ולא הסתיימו במאבק הנוכחי על דקות משחק. בשנה שעברה הוא הושבת לחצי שנה בשל פציעה בשריר המיניסקוס במשחק אימון נגד צ'לסי, וזה הגיע אחרי קרב מול פיפ"א וקבוצתו הקודמת מדונייצק על מעבר לפולהאם ללא תמורה בשל המלחמה במדינה.
"החודשים שבהם הייתי בחוץ היו תקופה מבאסת, הייתי לחוץ ממה שיהיה או לא יהיה בעונה הבאה, חששתי שכל זה יפגע בי. הייתי שחקן מושאל, זה עוד יותר מפחיד, אבל אז הדברים החלו להתבהר".
ואכן, דווקא אז, אחרי שיקום ממושך, חווה את התקופה הגדולה בקריירה שלו עד כה, חודש וחצי שבמהלכם היה בלתי ניתן לעצירה עם חמישה שערים בחמישה משחקים בפולהאם, שסביר להניח שהיו הסיבה העיקרית שסידרה לו את חוזה המיליונים בטוטנהאם.
כבר בסוף אפריל החלו להגיע מסרים ראשונים מטוטנהאם לסוכן העל הישראלי, פיני זהבי, שהבהירה שהיא מעוניינת ביהלום הישראלי. היחסים הקרובים בין זהבי לבין הבעלים של טוטנהאם דניאל לוי, איש עסקים בריטי שהפך ליו"ר הוותיק בליגה האנגלית עם יותר משני עשורים בתפקיד, סייעו להשלים את ההעברה.
לוי הוא סיפור בפני עצמו, לא רק בגלל הוותק ואילן היוחסין היהודי, אלא בגלל שהצליח להקפיץ את טוטנהאם לרמות הגבוהות ולמשוך אליה מאמנים בסדר גודל של ז'וזה מוריניו ואנטוניו קונטה, מה שמגביר את התמיהה סביב הגעתו של המאמן האוסטרלי החדש שנחת בקבוצה, אחרי הצלחה בסלטיק הסקוטית, אבל נטול רזומה מרשים כקודמיו.
לוי נחשב לבעלים מחושב מאוד, ושכר השחקנים בטוטנהאם הוא הנמוך ביותר מבין המועדונים המובילים באנגליה, כשלצד זה הצליח להקפיץ את שווי המועדון מכ-80 מיליון פאונד לפני 25 שנה, ועד הערכת שווי של כ-1.5 מיליארד פאונד כיום, עם תקציב תפעול כללי שנע סביב 450 מיליון פאונד לשנה. כריש במשא ומתן, יעידו סוכנים ושחקנים רבים, וכזה שלצד ההצלחות סופג ביקורת על השקעה יחסית נמוכה בהחתמת שחקנים חדשים.
אחד הישראלים שמכירים את הפרמייר ליג טוב מכולם, הוא אברם גרנט, שכמאמן צ'לסי הגיע עד לגמר ליגת האלופות והיה מרחק החמצת פנדל מזכייה בגביע הנכסף. כיום הוא מתגורר גם כן בלונדון, ועוקב אחרי ההתקדמות של סולומון. "מנור שחקן מיוחד, בפולהאם הוא היה בסדר גמור", הוא אומר בפגישתנו. "דיברתי איתו והוא מבסוט בטוטנהאם, הוא שיפר את הקילר אינסטינקט שלו. הייחודיות שלו היא באחד על אחד המדהים שיש לו, מהטובים ביותר. הוא שחקן פרמייר ליג לכל דבר".
אחרי שדחה הצעות מקבוצות אנגליות אחרות, כמו ברייטון ואסטון וילה, כמו גם פולהאם שהייתה שמחה שיישאר, סולומון סיפר למקורביו שרק טוטנהאם מעניינת אותו. ל"תרנגולים" הוא הגיע אחרי עונה קטסטרופלית במונחים שלהם, שהסתיימה במקום השמיני בלבד, ועם פחות סיבות מצד הבעלים לוי להשקיע ברכש.
כך או כך, וגם אחרי העזיבה של הקפטן קיין למינכן, בחדר ההלבשה של טוטנהאם סולומון מתמודד עם חבורה שהאגו שלה גדול כמעט כמו השכר שלה, ומחולק בין דוברי ספרדית רבים לבין המחנה האנגלי. סולומון מצידו התחבר בשלב הזה בעיקר לשוער האיטלקי ויקאריו, מדיסון האנגלי שהגיע מלסטר ולבן דיוויס, שנשוי ליהודייה.
"אם אתה מאמין בעצמך, אתה חייב להתמודד עם השחקנים הכי טובים בעולם", הוא אומר. "בכל קבוצה בפרמייר ליג יש מלחמה על מקום בהרכב מול שחקנים איכותיים, ובמקרה שלי, כשחקן התקפה בכנף שמאל, כנראה העמדה התחרותית בעולם, האתגר עוד גדול יותר. אבל אני מאמין בעצמי ויודע שגם המאמן מאמין בי ומכיר אותי מהימים שאימן את ליאל עבדה בסלטיק, כי זה גרם לו לעקוב אחרי ליאל בנבחרת ולראות גם אותי. יכולתי לשחק בקבוצה קטנה יותר ולקבל יותר דקות, שלא לדבר על ליגה אחרת, אבל העדפתי את האתגר להתמודד ברמות הכי גבוהות".
כשהוא נשאל על הקושי להתמודד עם משחקים שלמים שבהם הוא יכול לשבת על הספסל, הוא מסביר: "אני יודע להגיע אחרי משחקים כאלה ולנסות לטרוף את הדשא, גם אם לא שיחקתי דקה במשחק הקודם. ההגעה לטוטנהאם היא חלום שהתגשם, לא הייתי מאמין שבגיל 24 אגיע למועדון ענק כזה. כל אחד היה חולם לשחק פה ואני לא מתכוון לעצור כאן. ברור לי שאני צריך גם להשתפר, ואני יכול לעשות את זה ולהגיע לגרסה הטובה ביותר של עצמי".
סולומון הוא בסך הכול הישראלי השני שלובש את המדים של טוטנהאם, קדם לו רוני רוזנטל שהגיע ללונדון אחרי זכייה באליפות עם ליברפול, והיה הראשון מישראל לשחק במועדון "היהודי" של אנגליה, מקבילה מקומית לאייאקס ההולנדית. הקהל המקומי אימץ את הכינוי Yids – שבעבר היה כינוי גנאי אנטישמי שאומץ על ידי יהודים כתגובה הומוריסטית לקריאות נגדם – ומכנה עצמו "הצבא היהודי".
לפני ארבע שנים, פנה המועדון במייל לאוהדי הקבוצה בשאלה האם השימוש במילה ראוי בעיניהם. "אנחנו מודעים לחשיבות ולמשמעות ההיסטורית של הביטוי, שבא כתגובה לקריאות אנטישמיות. כיום ישנו דיון רחב בציבור על השימוש במילה Yid, ואנחנו נשמח אם תשתתפו בסקר", נכתב במייל מטעם טוטנהאם, שלא שינה בדבר את הרגלי הקהל.
הקשר היהודי של טוטנהאם החל ב-1935, אז נתלה על גג האצטדיון הביתי דאז של הקבוצה, ווייט הארט ליין, צלב קרס לקראת המשחק בין נבחרות אנגליה וגרמניה. אוהדי טוטנהאם מיהרו להסיר אותו. מאז, הקהל שמכנה עצמו יהודי סופג לא אחת קריאות אנטישמיות מצד אוהדי קבוצות יריבות.
לאזור טוטנהאם שבצפון לונדון התנקזו יהודים רבים כבר במאה ה־18, והכדורגל היה המפלט האסקפיסטי מהרדיפות כלפיהם ברחבי הממלכה. למרות שיהודים רבים מזוהים גם באהדה לקבוצה לונדונית אחרת, ארסנל, הייתה זו טוטנהאם שבה דבק הכינוי והקהל שלה אימץ את קריאת הגנאי ונשא אותה בגאווה.
"אני רואה דגלי ישראל ביציעים ושומע את הקריאות מהקהל", אומר סולומון, שכבר במדי פולהאם גרם לישראלים רבים להגיע למשחקיו בלונדון, "וזה עושה לי כיף גדול. יש כאן קשר עמוק עם הקהילה היהודית. אני יודע שגם בישראל יש לטוטנהאם אוהדים רבים, ואני בטוח שהמספר הזה רק ילך ויגדל".
מי שהיה שם לפניו, רוזנטל, נותר להתגורר בצפון לונדון ואפילו מחזיק בשני מינויים למשחקי הבית של הקבוצה. "היום טוטנהאם זה מועדון ששידרג את עצמו ביחס לתקופה שבה שיחקתי בו", אומר רוזנטל. "היום יש שם הרבה יותר לחץ סביב התוצאה, האצטדיון מלא בכל משחק והקבוצה כבר הגיעה לגמר ליגת האלופות. הציפיות הרבה יותר גבוהות, לכן הבחירה של מנור היא בעלת סיכון והוא ידע את זה מראש. יש לי תקווה שהוא ישחק הרבה השנה".
רוזנטל, שחתם בטוטנהאם ב־94' ושיחק בה מאה משחקים עד 97', מסביר את החיבור היהודי של המועדון. "זה משהו היסטורי, מסורת שנבנתה, אתה מרגיש את ההגדרה של הקבוצה כיהודית באצטדיון עם הדגלים והקריאות, אותן קריאות שצעקו אוהדי הקבוצה לפני 50 שנה. מה שהשתנה זה שהיום הרבה יותר קשה לשחקן להגיע לכאן, כי הקבוצה טובה יותר".
אז סולומון הגיע, ולמזלו הוא ממש לא לבד כאן. בת הזוג, דנה וושינה, שהצטרפה אליו גם באוקראינה אחרי שחרורה מצה"ל, והמשיכה איתו ללונדון, קטנה ממנו בשנה ולומדת תקשורת מרחוק באוניברסיטה הפתוחה. לאחרונה היא אפילו קיבלה הזדמנות לשיעור מעשי, כשקיימה ריאיון טלוויזיוני עם בן זוגה לקראת פתיחת העונה.
בזמן שסולומון נוסע מדי יום למתחם האימונים, וושינה מחדדת את האנגלית שלה, מתאמנת ומבלה עם החברים הישראלים המשותפים של בני הזוג. להבדיל ממנה, הוריו של סולומון נמצאים על קו ישראל-אנגליה, והגיעו הפעם כדי לסייע במעבר הדירה, רגע לפני שהם פותחים את שנת הלימודים כמורים. "מהרגע הראשון מנור כיוון למקומות הכי גבוהים", אומר האב יוסי בהתרגשות, "אין לי ספק שגם פה הוא ייכנס לעניינים, כל מה שהוא צריך זה זמן".
