את הזכויות על השיחה בין יוסי בניון לשינו זוארץ ראוי למכור לחברת הפקות מקומית שתעבד אותו כמוצר קולנועי. אפשר יהיה לקרוא לו "לא נתת לי שום גב, אולי נתת לי סכין בגב". אימה, קומדיה, ספורט – כל הז'אנרים הפופולריים שלובים בו יחד.
אימה – משום שמפחיד לגלות בפעם המי-יודע-כמה, עד להיכן יכולים להידרדר הרמה והשיח בין שניים מהקודקודים הבכירים של הכדורגל הישראלי. קומדיה – משום שמדובר בפארסה במלוא מובן המילה, מנהל מקצועי שבדרכו החוצה מהתפקיד זורק מתחת לגלגלי הרכבת שלושה שחקנים שונים, ובמובן מסוים גם את המאמן שעבד תחתיו. ספורט – טוב, ספורט בעצם אין כאן.
ואולי אין כאן בכלל דרמה מיוחדת, משום שלמרות הלהבות הגבוהות, חילופי ההאשמות ואלמנט הפליאה נוכח צאתם של הדברים מאחורי הקלעים, זה היה הסוף האפשרי היחיד לסיפור. זה אמנם הסתיים בפיצוץ, גרעיני כמעט, אבל זה מה שקורה כשמשחקים באש, לא?
האקדח, להלן יוסי בניון, הופיע בפתיחת הקמפיין, והוא ירה בסופו. סיבה ותוצאה. אם יחסי האנוש של בניון הובילו לחיכוכים בעודו בתפקיד, אז לבטח שבעזיבתו יגיעו הדברים לשיא של לכלוך וחילופי האשמות, משום שכל כבלי הממלכתיות והרשמיות שהונחו עליו בעודו בתפקיד ואמורים היו לחשק אותו – גם כן לא בהצלחה גדולה – הוסרו ממנו כעת.
חופשי ונטול עכבות, כשכבר אין לו מה להפסיד, ביצע בניון את הדריבל הגדול האחרון. במובן הזה, בניון המנהל המקצועי אולי לא הגיע ליעדים שקיווה להגיע אליהם, אבל בניון האדם מיצה באופן מושלם את פוטנציאל החיבור שלו לנבחרת. זו עבודת חייו – איש שיודע יותר לריב מאשר לפייס במקום הכי מסוכסך וחשוף בכדורגל הישראלי. הייעוד שלו, גם אם בניון לא היה מודע לו, התגשם באופן מושלם לאורך הקדנציה הזאת.
בשל כך לא יכול היה להיות לדברים סוף אחר. פרידה מכובדת, הודאה משותפת בכישלון, איחולי בהצלחה לבא בתור? דבר בתחנות חייו הקודמות של בניון, כשחקן וכשחקן לשעבר, לא רמז על מסוגלות לכך. לא כך בניון אומר שלום.
כמו שמש, כך גם בניון. כשחקן, הוא גדל וגדל עד שהגיע לשיא כגדול שחקני ישראל בכל הזמנים, חבר של כבוד בבמות הכדורגל הגדולות של אירופה, ומאז הוא הולך ומתכווץ עד שהוא מגיע לנקודה הקטנה ביותר האפשרית, ואז מסתיים הכל בפיצוץ גדול. זוהי הסופרנובה של בניון.
פורסם לראשונה: 10:54, 28.03.24