"שלושה שבועות לפני האולימפיאדה כבר הגשמתי חלום, כשקיבלתי הודעה ממנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג ויו"ר הוועד יעל ארד, שאהיה נושא הדגל בטקס הפתיחה בפריז. דמעתי מאושר, מאז שהייתי ילד נשאתי עיניים לנושא הדגל.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"היו כאלה שאמרו, 'אם הוא נושא הדגל הוא יהיה בהייפ רגשי וזה יפגע בו בתחרות', אבל אני יודע שלחץ יכול רק להוסיף לי. אני מת על זה ועל מה שזה מוציא ממני. רציתי מאוד לשלב את זה עם מדליה, חשבתי שיהיה משוגע אם זה יקרה. וזה קרה".
"כל אחד במשלחת יגיד לך שפיטר היה משוגע. התרגשתי ונתתי לעצמי להתרגש כמו ילד שנכנס ללונה פארק. דאגתי לעשות אווירה טובה לכולם. נכנסתי לדירה של המאמנים שלי והערתי אותם עם הרמקול, הכנסתי אנרגיות. האולימפיאדה הקודמת הייתה בלי קהל בגלל הקורונה, עם אלמנט של עצבות. וגם עכשיו, עם כל מה שהמדינה שלנו עוברת יש רגשות מעורבים, אבל בכפר האולימפי נתתי לאנרגיה שלי לפרוח. כל בוקר פתחתי עם קפה ופלייליסט".
תן משהו, אנשים רוצים לדעת איזה פלייליסט מביא מדליה.
"יש פה הכל מהכל (מראה בטלפון): רביד פלוטניק, עידן עמדי, עומר אדם. ויש גם פלייליסט משירי מוטיבציה שדניאל אשתי שלחה לי. לפני כל תחרות היא שולחת לי ברכה ושיר, אז הרכבתי פלייליסט של יועצת התחרויות שלי (צוחק). עשיתי להם שמח שם".
"בתור לקפה בפריז מישהו חיבק אותי מאחור, ואז ראיתי שזה המאמן האיראני של נבחרת הג'ודו מהמשלחת של הפליטים, שיש בה גם ספורטאים מסוריה, עיראק ועוד מדינות. המאמן האיראני אמר לי שהוא והנבחרת שלו אוהבים אותי, וגיליתי שגם הנבחרת שלו מכירה אותי. הוא לא הפסיק להגיד לי שהוא מאמין בי שאהיה מדליסט אולימפי.
"דיברנו שם גם עם איראני נוסף מנבחרת ההיאבקות של הפליטים, ויש משהו שדניאל לא תאהב לשמוע, אבל הייתה שם ספורטאית עיראקית שחולה עליי בקטע אחר. כל פעם שהיא רואה אותי בכפר האולימפי, היא צועקת לי 'פיטר, פיטר' ועושה לי לבבות. הביכה אותי, אבל חמודה".
“אחרי ההפסד באולימפיאדת טוקיו קרסתי לתוך עצמי, רציתי להיעלם מעל כדור הארץ. לא האמנתי שזה קרה. הצלחתי להרים ראש בשביל התחרות הקבוצתית, אפשר להגיד שהובלתי את הנבחרת למדליה. יום אחרי שקעתי שוב לדיכאון. מדליה אולימפית קבוצתית היא לא רק שלי, רציתי משהו אחר, ידעתי שזה לא הסוף כי לא השלמתי את המשימה באולימפיאדה הקודמת".
"ההכנה המנטלית לאולימפיאדה כללה הרבה מדיטציות ודמיון מודרך. בכל דבר שעשיתי בכפר האולימפי – בין אם אלה אימון הכנה, הורדת משקל או בריכות קרח להתאוששות – הכנסתי אלמנט מנטלי".
דוגמה.
"מתחת לאורן סמדג'ה, מאמן נבחרת הגברים בג'ודו, מאמנים גולן פולק וגבריאל קיטובר שהיו אמונים עליי בשנתיים האחרונות. מלווים אותי צמוד. שלושה ימים לפני התחרות בפריז, גולן עומד איתי ליד אמבטיית קרח, שם עליי אוזניות ואני שומע כרוז מאיזה קרב שקורא בשם שלי, 'פיטר... פלצ'יק!' הכל בתיאום עם הפסיכולוג, זו האסטרטגיה שהם בנו. אני עוצם עיניים, מדמיין את עצמי בעלייה לזירה, ואז הוא מוריד את האוזניות בשנייה, ואומר לי להיכנס לאמבטיית הקרח. נכנסתי בלי להניד עפעף, בום. שבע דקות ישבתי בפנים, וכשיצאתי הוא אמר לי ללכת להתקלח, שם עליי מגבות, עטף אותי, ושנייה לפני שיצאתי מהדלת הוא אמר: 'כנס לדקה נוספת'. הוא רצה לבדוק אותי. לא שאלתי מה ולמה, בום. מאית שנייה והייתי בתוך הקרח שוב. זה היה מטורף".
"אנחנו גרים אצל ההורים של דניאל, ושבועיים לפני האולימפיאדה סיפרתי לחמותי שאני מרגיש שהכל משתבש, כי דניאל שברה את הרגל בזמן שהיא בחודש תשיעי, ואני קם בלילה לילדים ולא ישן טוב במקום להתפקס לאולימפיאדה. חמותי ענתה לי, 'אתה חייב לישון טוב. אנחנו נחליף אותך'. ואז היא וחמי עברו לישון ביחידת הדיור עם הילדים שלנו, ובזכותם דניאל ואני הרגשנו פתאום בצימר. כולם התגייסו לדבר הזה. על הפודיום הרצתי הכל בראש, הבנתי כמה המדליה הזו שעל הצוואר שלי היא בכלל לא רק שלי. זה הצוות שלנו, זו המשפחה, זו דניאל שמקריבה כל כך הרבה ומאפשרת. זה של כולם".
"כשאורן סמדג'ה קיבל את ההודעה הקשה על הבן שלו, היינו יחד במסעדה בנתניה כדי לחגוג לו יום הולדת. הכל היה שמח, זה כבר כמעט היה סוף האירוע ובאנו לטפל בחשבון, ואז מגיע הטלפון. הייתי לידו כשאשתו ליאת קיבלה את השיחה ולא אשכח לעולם את המבט שלה, היא קצינת נפגעים בעצמה. הבנו שמשהו קרה. התפללתי מכל הלב כל הדרך הביתה, התפללתי שאולי הוא נפצע קשה, אולי הוא לא יכול לדבר, אולי זה הכל. זה טילטל את כולנו בשנייה אחת".
חששת שאחרי נפילת בנו, עומר ז"ל, סמדג'ה לא יטוס איתכם לאולימפיאדה?
"האמת שלא ידעתי איך לגשת לזה, כל החלטה הייתה מובנת, אבל הייתה לי אמונה שהוא ירצה את הקלוז'ר הזה עבור עומר, עבורו ועבור המשפחה שלו. ליאת והילדים רותם ורום הם כולם משפחה של לוחמים".
סגרת מעגל מהאכזבה שלך בטוקיו, סגרת מעגל עבור אורן, שימחת מדינה בתקופה קשה - ואז התפרקתם יחד. זה היה מיוחד.
"הסתכלתי על אורן והוא כבר היה עם דמעות של שמחה שמהולה בהמון-המון עצב, וזה היה הטריגר עבורי, אתה יודע, אי-אפשר לעצור את זה. פשוט עטפנו אחד את השני והרגשתי שאנחנו בעולם אחר, שעשינו את זה"
"הכרתי את דניאל במסעדה כשהיינו בני 17 והגענו אליה עם המשפחות שלנו. אמרתי לה שיש לי חלונות זמן מאוד ברורים וקבועים שבהם נוכל להיפגש. יש לנו בדיחה פרטית, היא אומרת לי 'הלוואי שהיית בעל אמיתי, כמו כולם, חוזר בחמש ומטפל בילדים'".
דניאל: "התחתנתי עם הג'ודו. שמעתי שהרבה נשים אומרות שהיו רוצות להתחלף איתי, אבל אני לא בטוחה שהן מבינות על מה הן מדברות".
פיטר: "היא לא אוהבת שאומרים ש'מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה'. היא כתבה פוסט על זה במאמאצחיק, שהתפוצץ ברשת".
דניאל: "50 אלף לייקים".
פיטר: "על פוסט הזכייה במדליה אין לי 50 אלף לייקים".
דניאל: "זה מאוד מחמיא לי שמברכים ואומרים לי 'כל הכבוד, איזה אלוף, מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה...' וכאילו, מה אני? זה להקטין נשים, ככה אני רואה את זה. אני לא עומדת מאחורי אף אחד, אני עומדת לצידו, תומכת בו, אבל יש לי את החיים שלי והסיפוק שלי".
הוא התחיל איתך במסעדה ליד המשפחה?
דניאל: "זו הייתה הסיטואציה הכי הזויה בעולם. הוא היה עם המשפחה שלו, אני עם שלי, והחלפנו מבטים".
אז הוא ניגש באלגנטיות?
דניאל: "שום אלגנטיות לא הייתה. אם זה היה תלוי בו, לא היינו מכירים. אמא שלי ראתה שאנחנו מסתכלים האחד על השני ועשתה את החיבור".
אמא שלה סימנה לך לבוא?
פיטר: "כן, והייתי כל כך לחוץ שאפילו לא אמרתי את השם שלי".
דניאל: "מרוב מבוכה גם לא שאלתי, ורשמתי את הטלפון לא נכון מהתרגשות, והוא אמר 'תביאי, ארשום לך אותו'. האמת, אמא שלי הכי לא כזאת".
פיטר: "עשו סתלבט ויצאתי גדול. תקופה אחרת, חבל שהיום כבר לא רואים דברים כאלה".
"עמדו איתי על הפודיום ספורטאים מגיאורגיה, אזרבייג'ן ואוזבקיסטן, והתקצוב שם לג'ודו גדול בפער ממה שאנחנו מכירים. הם אלילים שם, ברמה של כדורגלנים אם לא יותר. אנחנו מקבלים מהמדינה 8,500 שקל בחודש, אבל זה לא שווה ערך ל-8,500 שקל ב-2004, נכון? אז לצד הרבה דברים טובים, ופרסים כספיים גבוהים שקיבלנו על המדליות - מיליון על זהב, 700 אלף על כסף וחצי מיליון על ארד - אנחנו עדיין לא במקום שאנחנו צריכים להיות בו.
למזלי יש לי נותני חסות כמו פפאיה, דלתא, צרפתי ובניו בע”מ, אופטיקל סנטר, מור בית השקעות, אדידס ואומגה. אבל אם אתה ספורטאי בתחילת הדרך - תהיה חייב להקריב ולהגיע להישגים, בלי ללמוד או לעבוד בשום דבר. אלה טעויות שעשיתי כשהייתי שומר ברים. נגררתי לרדיפה אחרי כסף ונפצעתי כל הזמן בג'ודו, כי לא ישנתי בלילות והגוף לא הספיק להתאושש".
"סבא שלי התקשר אליי לפני הקרב על הארד. זה לא משהו שקורה. הוא בן 85, אני קרוי על שמו והוא המנטור ומי שהכניס אותי לג'ודו בתור ילד. אדם קשוח מאוד, שגידל אותי כשעלינו לארץ מברית-המועצות כשהייתי בן תשעה חודשים. הוא תמיד אמר לי שגבר צריך להיות יפה מבפנים ומבחוץ - עם ערכים וצניעות, וגם חזק ברמה הפיזית, כדי לייצר איזון שהופך אותך לאדם עוצמתי".
מה הוא אמר לך בשיחה?
"הוא החזיר אותי לאחור, ואמר: 'אתה זוכר שתמיד אמרתי לך כשהיית קטן שלא משנה מי עולה מולך, אתה לא מעריך אותו יותר מדי ולא מזלזל בו, אלא מתייחס אליו בכבוד? אל תחשוב על כלום, נתק את המחשבות, תן ללב להוביל ולגוף שלך לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב'. זה היה עוצמתי, מדויק לי ונכון. הייתי צריך לשמוע את סבא שלי ברגע הזה".
