ליגה אחרת. שתי מחציות שונות בתכלית היו שלשום בדברצן. הראשונה שקולה יחסית, עם הזדמנויות טובות לשני הצדדים, והיא גם הסתיימה בשוויון 1:1. השנייה הייתה סיפור שונה לחלוטין, עם בליץ של בלגיה על הפתיחה שכלל שני שערים ופנדל שהוחמץ. גם בהמשך, כשבלגיה נרגעה מבחינת כיבוש שערים, ישראל לא נתנה פייט ממשי ולא הצליחה להתקרב לשער היריבה עד לדקות האחרונות.
בראיון הסיום, מאמן הנבחרת רן בן-שמעון אמר שהוא מעודד מהמשחק כשהוא מתעלם מהמחצית השנייה המשפילה. נכון שנבחרת ישראל לא שייכת לדרג הבכיר של ליגת האומות, היא לא באמת ברמה של בלגיה, איטליה וצרפת, אבל עדיין מדובר בספורט שבו גם האנדרדוג צריך לשאוף להפתיע את הפייבוריט - והיא גם עשתה זאת בעבר, או לפחות נתנה פייט. גם בלגיה, אפילו בתקופת דור הזהב שלה, לא תמיד מחצה יריבות מדרג נמוך יותר, ולכן לא מובנת ההתרפסות במחצית השנייה. המספרים של המשחק מספקים את התמונה: הבלגים ניצחו 1:3 בשערים, 20:66 בהתקפות, 9:26 בהזדמנויות, 2:9 בבעיטות למסגרת ו-1:7 בקרנות.
כישלון הקונספציה. בן-שמעון הגיע לקדנציה שלו בכלל, ולמשחק הזה בפרט, עם יותר מדי החלטות מקובעות שלא תמיד מתאימות לסגל השחקנים שעומד לרשותו. למשל ההחלטה לשחק עם שלושה בלמים למרות שקשה למצוא אפילו שניים איכותיים, או לפתוח עם דני גרופר (שהוא מחזיק ממנו מאוד) על חשבון רוי רביבו וללא אף חלוץ טבעי, כשחלק מהשחקנים לא מוצבים בעמדות הטבעיות שלהם. הוא הלך בדרכו של וילי רוטנשטיינר ושיחק עם שלושה בלמים למרות ששון גולדברג ומיגל ויטור פצועים. ברירות המחדל שלו היו עידן נחמיאס, שחקן ספסל במכבי ת"א, ועומרי גאנדלמן שמשחק בגנט כקשר אחורי. שגיב יחזקאל, ששיחק כמגן ימני במקום אלי דסה הפצוע, הרבה להצטרף להתקפה במחצית הראשונה אבל היה חור רציני בהגנה. ענאן חלאילי, שחקן כנף ימין, תופקד כחלוץ כשעל הספסל ישבו סקוררים מוכחים כמו דין דוד ותאי בריבו.
שני נעלמים. שני השחקנים שעלו שלשום עם שקי הציפיות הכבדים ביותר הם מנור סולומון, שגם ענד את סרט הקפטן, ואוסקר גלוך - אך כגודל הציפיות כך גודל האכזבה. סולומון, הקשר החדש של לידס שלא לבש שנה את המדים הלאומיים, לא השפיע על המשחק, לא איים על השער ולא ייצר מצבים, למעט מסירה אחת ברחבה לגלוך, זהו. נכון שהוא לא שיחק כמעט בשנתיים האחרונות בגלל פציעות, אבל ברגע ששחקן עולה בהרכב נבחרת ישראל, כל התירוצים נותרים מאחור. הנתונים של סולומון בנבחרת לא מחמיאים עד עכשיו, ורב"ש ממתין בקוצר רוח למשחק שיזניק אותו קדימה בהיבט הזה.
גם גלוך, שזו כנראה העונה האחרונה שלו בזלצבורג לפני מעבר לליגה בכירה יותר, ככל הנראה הגרמנית, הוא פצצת כישרון, אבל גם הוא לא הביא את עצמו עדיין לביטוי במדים הלאומיים. שלא כמו במשחק המכריע נגד איסלנד בסיום הקמפיין הקודם, הפעם הוא קיבל את המושכות, אבל אחרי מספר הבלחות במחצית הראשונה, בשנייה הוא לא היה קיים. גלוך חייב להיות דומיננטי יותר גם מול יריבות כמו בלגיה, הרמות שאליהן הוא שואף להגיע.
נקודת האור. בהיעדרם של דניאל פרץ ועומרי גלזר הפצועים, את אפודת השוער הראשון קיבל יואב ג'רפי מהפועל חיפה, שבקמפיינים האחרונים היה במעמד של שוער שלישי. עד שלשום היו לו רק 45 דקות במדים הלאומיים, בהפסד המביש 2:1 למלטה במשחק ידידות. למרות שלושת השערים שספג, הוא היה השחקן הטוב ביותר בנבחרת ישראל עם חמש הצלות, כולל פנדל של לואיס אופנדה מלייפציג. ג'רפי התמודד עם שחקני התקפה איכותיים כמו קווין דה בריינה וז'רמי דוקו ממנצ'סטר סיטי, ולמרות הגנה מבולבלת עם טעויות ללא הפסקה הוא מנע תבוסה.
היחיד שהוכיח את עצמו מבין שחקני ההתקפה, לפחות מבחינת הקצב, היה חלאילי שמשחק בליגה הבלגית. הטוב ביותר מבין שחקני ההגנה היה נחמיאס, עד שהתעייף ב-20 הדקות האחרונות.
