ליורו הקרוב תשלח צ'לסי 17 שחקנים - שחלקם הושאל לקבוצות אחרות - כראוי לאלופת אירופה. מנצ'סטר סיטי במקום השני עם 15 נציגים בטורניר. לא סתם זה היה גמר ליגת האלופות בין שני סגלים עמוסים במיטב שחקני היבשת. עם דגש על היבשת.
השוער שהניף את הגביע היה אדוארד מנדי הסנגלי. מנגד ניצב אדרסון הברזילאי. בחצי הגמר סיטי עברה את פריז סן-ז'רמן, ששוערה הוא קיילור נאבאס מקוסטה ריקה. אלופת אירופה הקודמת, ליברפול, שעשתה זאת הרבה בזכות השוער הברזילאי אליסון. יש פה תופעה שתבלוט ביורו: כמעט כל השחקנים הטובים יתכנסו בניסיון לזכות בגביע, אבל רוב השוערים הטובים בעולם לא יהיו שם.
זו עשויה להיות אחת הנקודות המרכזיות שיכריעו לגבי זהות הזוכה. אמנם ישנם מספר שוערים מנוסים שהיו בטופ בנבחרות הבכירות, כמו מנואל נוייר הגרמני והוגו לוריס הצרפתי, אבל הם הרבה מעבר לשיא. חלק מהשוערים האירופים המובילים בכלל לא עלו לטורניר.
על כך שיאן אובלאק הוא הטוב מכולם נכון לקיץ 2021, כמעט אין עוררין. בטח אחרי עונה מדהימה וחלקו המשמעותי בזכיית אתלטיקו מדריד באליפות ספרד. סמיר הנדנוביץ' היה חומה אנושית בשערה של אינטר, אלופת איטליה הטרייה. שניהם בכלל מסלובניה, מה עוד שהנדנוביץ' הודיע על פרישה מהזירה הבינלאומית כבר ב-2015.
שוערים מעולים שכן יהיו ביורו - כמו תומאש ואצליק הצ'כי (עדיין מרשים מאוד, למרות שאיבד העונה את מקומו בסביליה), פטר גולאצ'י ההונגרי מלייפציג או קספר שמייכל הדני מלסטר - מופיעים בנבחרות שקשה לראותן זוכות בגביע. אז אצל מי הבעיה הגדולה ביותר בין הקורות, ומי המועמדת היחידה לזכייה שדווקא כן נהנית משוער-על?
ואלה קורות נוייר
השוער הגרמני הוא שאלה מעניינת. נוייר חזר לעצמו בשנת הקורונה, והיה משמעותי בזכיית באיירן מינכן בכל ששת התארים האפשריים ב-2020, אחרי כמה עונות של נסיגה ביכולת. אבל בגיל 35, הוא לא שומר על יציבות. מי שהיה פעם באנקר, יכול להיות תמנון במשחק אחד, ופלנקטון במשחק הבא.
ב-2021 ספג נוייר כמות לא מבוטלת של שערים במדי באיירן (32 ב-28 משחקים בכל המסגרות), והיה שם כשגרמניה חטפה 6:0 משפיל מספרד, וגם ב-2:1 הביתי מול צפון-מקדוניה. הוא כבר לא משרה בטחון על ההגנה, ולא חד בתנועה כבעבר.
עוד לפני מונדיאל 2018 הכושל, פרשנים רבים בגרמניה ומחוצה לה טענו שהגיע להחליפו במארק-אנדרה טר-שטגן, שהיה אז בשיאו בברצלונה. המאמן יוגי לב שמר לנוייר אמונים, וטר-שטגן (שעשה מאז לא מעט שטויות במגרש) בחר בצעד מעט הפגנתי: ויתור על היורו לטובת ניתוח בברך.
המקרה של לוריס בצרפת בעייתי יותר. הזכייה במונדיאל הגיעה מבלי שסיפק תצוגות יוצאות דופן. ב-2:4 על קרואטיה בגמר, זכורה הטעות הקשה שלו שהובילה לשער השני. בעבר אפשר היה לטעון שמדובר באחד השוערים הטובים שיש, אבל בגיל 34 - ואחרי עונה רעה בטוטנהאם - הקפטן הוא חוליה מעט מדאיגה בנבחרת שרוצה לחזור לגמר היורו.
טוטנהאם כבר שוקלת למכור את לוריס במסגרת המהפכה הצפויה בסגל, אבל בצרפת מעמדו חזק ביותר, כמנהיג וכחולייה מקשרת בין הקליקות השונות. אין סיכוי שזה ישתנה בקרוב. תחליף? סטיב מנדנדה, כך נדמה, הוא השוער השני בסגל מאז המונדיאל באורוגוואי 1930. ייתכן שאחרי הטורניר דידייה דשאן ישקול ללכת על מייק מניאן הצעיר, שלקח אליפות עם ליל ונרכש על-ידי מילאן.
רגע, בטח תגידו, אבל למילאן יש את ג'אנלואיג'י דונארומה? לא בדיוק. אחרי משא ומתן בו הציג סוכנו דרישות מופרזות, הצדדים לא סיכמו על חוזה חדש, ושוער נבחרת איטליה שוקל הצעות חדשות, בהן מברצלונה ומ-פ.ס.ז'. בהקשר לנושא שלשמו התכנסנו - שוערי היורו - חוסר הוודאות קיים גם כן. אחרי שפרץ בגיל הנוער, קשה לומר שדונארומה הצליח להפוך ליורש של ג'יג'י בופון, כפי שחזו לו. הוא שוער נהדר, עם הרבה עליות וירידות, וזה יהיה הטורניר הגדול הראשון שלו. רק אחריו אפשר יהיה להעריך אם איטליה בטוחה בידיים שלו.
פיקפורד לא מזנק
הספק גדול הרבה יותר במקרה של אנגליה. גם אחרי שגידלה דור זהב, שמגיע בפעם הראשונה לאליפות אירופה כמועמד לגיטימי ללכת עד הסוף, היא נשארה עם כאב הראש ארוך השנים בנוגע לשוער.
זה לא שג'ורדן פיקפורד חלש. במונדיאל 2018 הוא היה נהדר בדרך לחצי הגמר, אבל לא טוב מספיק בעונה החולפת. בכלל, בשלוש השנים שחלפו מאז גביע העולם, לא נרשם זינוק משמעותי בקריירה שלו. פיקפורד הוא שוער פנדלים מצוין, שרוכב על מומנטום לטוב ולרע, ועדיין קיימות ביקורות בנוגע לטכניקת הזינוק שלו ולאמינותו בטורניר כזה. גם חוסר ההישגיות והיעדר ההופעות של אברטון במסגרת אירופית בעוכריו.
גארת' סאות'גייט כבר ביצע שינוי במוקדמות המונדיאל, בתקופה בה פיקפורד לא היה כשיר, אבל כרגע אין תחליף רציני. דין הנדרסון הוא פוטנציאל ענק שמתייבש על הספסל במנצ'סטר יונייטד, ואי אפשר לזרוק אותו למערכה בכושר משחק אפסי. השוער השלישי סם ג'ונסטון, שערך רק השבוע בכורה בנבחרת, ירד ליגה עם ווסט ברומיץ'.
וישנה האלופה פורטוגל. רוי פטריסיו עמד בשער כשזכתה באליפות אירופה, כך שאי אפשר להטיל ספק במה שהוא שווה, אבל ישנו אבל: הוא שיחק כל הקריירה בספורטינג ליסבון ובוולבס, כמעט לא מכיר את ליגת האלופות, ומסתמך בצורה ניכרת על ההגנה.
נבחרת גדולה אחת, בניגוד לאחרות, יכולה להמר על חילוף בשער - ספרד. במשחקיה האחרונים, לואיס אנריקה השאיר בחוץ את דויד דה חאה ממנצ'סטר יונייטד, שהיה הבחירה הקבועה במשך שנים, והלך עם אונאי סימון מבילבאו. כפי שהדברים נראים, לא מדובר בלוחמה פסיכולוגית מתוחכמת. הכוונה ללכת עם סימון בטורניר.
זה ניסוי מעניין, לאור הירידה בכושרו של דה חאה. סימון, שיחגוג 24 ביום פתיחת היורו, שוער נהדר אבל מקבוצה משולי הצמרת. אפשר להתגבר על חוסר הניסיון הבינלאומי, אלא שהמאמן הספרדי עשה שינויים מרחיקי לכת גם במרכז ההגנה. בניגוד לעבר, השוער לא יוכל להסתמך על פיגורות כמו סרחיו ראמוס וג'רארד פיקה, והבלמים הנוכחיים דומים לסימון במספר ההופעות הדל בנבחרת. בקיצור, מדובר בהימור.
אבל יש גם יוצא דופן אחד. בגיל 29, ואחרי עונה בה חזר ליכולתו הגבוהה ביותר, תיבו קורטואה הוא נשק משמעותי בבלגיה. השוער הטוב ביותר עם הכניסה לטורניר, ובנבחרת כה התקפית הוא הערך המוסף שיכול להכריע משחקים. ביורו שמפוצץ בנבחרות מעולות, קורטואה יכול להיות ההבדל הקטן. והענק.
