פיל פודן בסך הכל הרגיש שהוא יותר מדי זמן עם אותה התספורת, "נצח" לדבריו, עד כמה שבחור בן 21 רשאי לדבר על משהו במושגים של נצח. אז הוא החליט לצבוע את השיער בגוון הכסוף יוצא הדופן שבו בחר. "התעוררתי בבוקר ומצאתי השוואות לאמינם ולפול גאסקוין, והופתעתי. אבל אנשים אמרו דברים חיוביים, אז אני בסדר עם זה".
- יורו 2020 ב-ynet - המתחם המיוחד
החלק בהשוואה שמתייחס לגאסקוין לא הגיע משום מקום, ויכול ללמד עד כמה האיש שייקרא כאן מעתה ואילך בעיקר "גאזה", עדיין חקוק בתודעה הבריטית כסופרסטאר ענק.
כוכב העבר הופיע עם התספורת המדוברת ארבע שנים לפני שפודן נולד, לטורניר יורו 1996 שאותו אנגליה אירחה, ובו גם השוותה את הישג השיא שלה עם העפלה לחצי הגמר (זהה להישג בטורניר שנערך באיטליה ב-68'). זמן לא רב לפני פתיחת הטורניר, גאזה היה מעורב בשערורייה שכללה צהובונים, כדורגל, אלכוהול וקשירה לכסא. המרכיב האחרון באירוע היה פחות או יותר היחיד מבין הארבעה, שלא חזר באופן קבוע באינספור הדרמות לאורך שנות הקריירה הסוערת שלו, שנעה על הציר שבין קומדיה לטרגדיה באופן עקבי ודו-קוטבי.
על פי הסיפור שחשף אז הסאן הבריטי, במהלך מסע הכנה למזרח אסיה לקראת היורו ההוא, גאזה וכמה כדורגלנים נוספים יצאו לבלות בהונג קונג, בערב שתייה פרוע שהתגלגל לכדי כך שהם קשרו האחד את השני לכסא והשקו זה את זה באלכוהול ישירות מהבקבוק. הכותרת על שער העיתון הייתה "מביש" באותיות קידוש לבנות לבנות, בתוספת מאמר מערכת שמשווה את גאזה לאחרון השיכורים מהרחוב, כשברקע נראים גם סטיב מקמנמן וטדי שרינגהאם. השבוע מלאו 25 שנים לרגע שבו הוא, והם, עשו מהפירסום הזה מטעמים.
(צפו בתקציר המפגש בין אנגליה לסקוטלנד והגול של גאזה מ-1996)
ב-15 ביוני נערך הדרבי של האי הבריטי בין אנגליה לסקוטלנד, במסגרת שלב הבתים של היורו ההוא. השדר האנגלי לא מיצמץ מחשש הפרזה כשהגדיר את המפגש כ"יריבות העתיקה ביותר בכדורגל הבינלאומי", בפתיח לשידור המשחק - כשהוא ממקם היסטורית את המפגש הראשון אי פעם בין השתיים בחודש נובמבר, 1872. ב-96', אנגליה הובילה 0:1 משער נגיחה של אלן שירר (שהבקיע בכל אחד ממשחקי השלב המוקדם) ונראתה דומיננטית ומסוכנת יותר. אלא שהסקוטים נכנסו לעניינים לאט לאט, ואלמלא הצלות אדירות של השוער דייויד סימן, אחת מנגיחה שהגיעה מהראש המדמם של גורדון דיורי ואחת מפנדל של גארי מקאליסטר - היא גם הייתה משווה. ואז הגיע גאזה. דקה אחרי הפנדל המוחמץ, במהלך מופלא שהתחיל בבעיטה ארוכה של סימן עצמו, גאסקוין קיבל כדור עומק, הקפיץ באמנות ברגל שמאל מעל המגן שלו וירה תוך כדי תנועה בימין טיל אוויר-קרקע לרשת. זה היה - ללא מצמוץ וללא חשש הפרזה - אחד השערים היפים בתולדות היורו.
החגיגה של גאזה אחרי הגול ההוא זכתה לכינוי "כיסא רופא השיניים": הוא רץ בטירוף ונשכב על הדשא מחוץ לקווים כשרק גבו וראשו מוטים באלכסון כלפי מעלה, וחבריו לנבחרת משקים אותו מבקבוק מים, רמז ברור לפרשת ליל השתייה. התקשורת האנגלית, כמובן, התפלמסה בשאלת "ראוי או לא ראוי", אבל זה תמיד היה התסביך שלהם עם גאזה: תנועה קבועה בין להיות זה שאינו ראוי, לבין להיות זה שהאחרים אינם ראויים לגדולתו. אחרי הבושה שחשו בריטים רבים בעקבות חשיפת ליל השיכרות הקיצוני ההוא בהובלתו, השער הזה הציג לעולם כולו תמונה אחרת של הכדורגל בממלכה, שבה אנגליה יכולה הייתה להתגאות: כישרון נקי, מנצנץ, חסר פחד, ווינרי. כל הפראדוקס הגאסקויני מזוקק לתוך הרגעים האלו של הבקעת השער והבחירה המקניטה של אופן החגיגה.
השבוע, אחרי המחווה הבלתי מכוונת של פודן, וגם בגלל שחזור המפגש מול סקוטלנד הערב, התקשורת שוב חיפשה לשמוע מה יש לגאזה לומר. התשובה, כצפוי אצל גאזה, לא איכזבה: "אם פודן יכבוש הוא צריך לעשות את 'כיסא רופא השיניים', אני אמזוג לו את הקוקטייל לתוך הגרון בעצמי", אמר גאסקוין. "אני אוהב לראות אותו משחק, ויש לנו הפעם הרבה צעירים מוכשרים. אבל שיהיה לו ברור שאני לוקח אותו באחד על אחד אצלי בחצר. שיגיע הנה אחרי הטורניר".
יען ואווז באימון, ו-32 שוטים של וויסקי
גאסקוין (54) התחיל את הקריירה שלו בניוקאסל ב-1985, לפני שנמכר לטוטנהאם. הפריצה שלו לתודעה הבינלאומית הגיעה במונדיאל איטליה 90', וב-1992, אחרי שזכה בגביע עם טוטנהאם, לאציו מימשה את הפנטזיה של כמה מועדונים איטלקים מאז המונדיאל שנערך על אדמתם, וצירפה אותו לקבוצה מרגשת שכללה גם את אלן בוקסיץ' הקרואטי וארון וינטר ההולנדי. בסך הכל, הוא עבר לאורך הקריירה בתשעה מועדונים, האחרון שבהם היה בוסטון יונייטד, לא מהעיר של הסלטיקס והרדסוקס, אלא ממחוז לינקולנשיר באנגליה. במדי הקבוצה הזעירה (כיום בליגה השישית) הוא רשם ארבע הופעות פרידה מהמגרש כשחקן פעיל ועוד 11 משחקים על הקווים כמאמן. הוא עזב, בין היתר, בשל אי הסכמת המועדון לאפשר לו להשתתף במקביל לעבודתו בתוכנית ריאליטי בריטית. "אני מפורסם, תנו לי לצאת מפה!" היה שמה הסימבולי בתרגום חופשי, והפרשה הזו לא הייתה שונה מהניסיונות הנוספים הבודדים שלו להשתלב בעולם הכדורגל לאחר הפרישה.
גם כשחקן, לצד רגעי קסם אמיתיים על המגרש כמו הגול ההוא ואינסוף מהלכים גאוניים, הקריירה הלא יציבה שלו תמיד לוותה בבעיית שתייה, עודף משקל ומצב בריאותי-נפשי לא יציב. ב-1998, זמן קצר לאחר שחתם במדי מידלסבורו, הוא נרשם על ידי מאמנו אז בריאן רובסון למכון גמילה, אחרי ששתה 32 שוטים של וויסקי. זו הייתה נקודת קצה נוספת בהידרדרות של כדורגלן שעמד תמיד על התפר שבין שובבות להזנחה עצמית.
סיפורים על מעלליו של גאסקוין תמיד היו באוויר. בימיו בלאציו, אחרי שזדנק זמאן מונה למאמן הקבוצה, בוקר אחד הוא לא הצליח למצוא את המשרוקית שאיתה היה מגיע לכל אימון. האבדה נמצאה כאשר אווז צעד לתוך כר הדשא והמשרוקית תלויה על צווארו. פיירלואיג'י קזיראגי, חברו של גאסקוין לקבוצה, סיפר מאוחר יותר שגאזה היה זה שעמד מאחורי ההלצה.
כשעבר לגלאזגו ריינג'רס מלאציו, הוא ספג פעם צהוב אחרי שהרים מהדשא את הכרטיס שנפל מכיסו של השופט, ושלף לו אותו בעצמו. במקרה אחר, עלו עדויות מחדר ההלבשה על כך שהוא שתה ברנדי כפול בזמן הפסקת המחצית של חצי גמר הגביע הסקוטי מול הארטס. במחצית השנייה, אגב, הוא כבש צמד שניצח עבור ריינג'רס במשחק. בספר שפירסם חברו לשעבר לקבוצה פול סטיוארט, הוא מספר על התעלולים של גאזה עוד בימיו בטוטנהאם. באחד האימונים, כמתיחה על חשבון חבר אחר לקבוצה, סטיב סדג'לי שנודע בצווארו הארוך, גאסקוין השיג בדרך כלשהי יען מגן חיות בסביבה, ושיחרר אותו במתחם האימונים של הספרס כשהוא לבוש בחולצת הקבוצה, עם המספר 7 והשם לדג'לי על הגב. המאמן שמול עיניו התרחש האירוע היה אותו טרי ונבלס שעמד על הקווים של אנגליה ביורו 96'.
אלו היו ימים אחרים. כשגאסקוין היה בשיא מעלליו ותחילת הידרדרותו, האינטרנט עדיין לא היה קרוב להיות כוח מהסוג שהוא היום, ודאי שלא הרשתות החברתיות. בהשוואה אל גאזה - והיא נעשית באופן תדיר משנדמה: השבוע השתמשו באנגליה בדימיון בין ג'ק גריליש לבין גאזה כטיעון לכך שהראשון חייב לפתוח בהרכב - רוב הכשרונות האנגלים של היום הם ילדים טובים. בשמם של פודן, או גריליש, או מייסון מאונט, ודאי שלא בזה של הצדיק מרקוס רשפורד, לא נקשרו שערוריות יוצאות דופן. ובכל זאת, כשנשאל על כך פודן, הוא לא היסס לומר: "הלוואי שאוכל להביא קצת 'גאזה' לנבחרת. אני זוכר שראיתי קטעים שלו משחק בטלוויזיה, הוא היה כדורגלן אדיר".
אבל בכל הנוגע לגאזה, לפחות בינתיים, אין לסיפור הזה - עליו הוא בעצמו כתב כבר שלוש אוטוביוגרפיות שונות - סיום אופטימי. ב-2017 הוא שוב נכנס למכון גמילה, בעוד ניסיון להיפטר משלל התמכרויות שאסף לאורך הדרך: אלכוהול, משקאות אנרגיה, קוקאין, הימורים, עישון ומה לא. זה כנראה לא עבד גם הפעם, כי הוא תועד שותה מוקדם יותר השנה לפני צילומים לגרסה האיטלקית של "אני סלבריטי", אותה תוכנית שהובילה להפסקת עבודתו בבוסטון.
ב-2018 הוא הסתבך משפטית עם האשמה של אישה בתקיפה מינית ברכבת. לא ברור אם הזיכוי המפתיע בסופו של דבר הגיע בגלל הצ'ארם הגאסקויני, הרחמים, הכבוד, או משהו אחר. כוכב העבר הודה בכך שטפח על ישבנה של אישה ברכבת, אך טען ש"רק 'ניקר' את שפתיה כדי להעלות לה את הביטחון העצמי" ושלא הייתה לו כוונה מינית. כך או אחרת, סביר להניח שלא יקח עוד זמן רב עד שנקבל ממנו את השערורייה הבאה.
