יורו 2020 הוא טורניר טוב, לפחות בינתיים, וכמו כל הדברים הטובים גם הוא עובר מהר. 51 משחקים יש ביורו והיום אנחנו מגיעים לנקודת האמצע, משחקים 26-25, זמן מצוין להצביע על הנקודות המקצועיות הבולטות ביותר.
יורו 2020 ב-ynet - למתחם המיוחד
ישנם אירועים בולטים החוזרים על עצמם, אבל שאפשר לפרש אותם גם כמקריים או ככאלה שהסטטיסטיקה תתיישר בהקשרם. החמצות פנדלים, למשל, הן נושא כזה. גם כמות השערים העצמיים שווה לשיא היסטורי עבור הטורניר. אבל יש גם נושאים אחרים, שמצביעים על מגמות מסוימות ויהוו השפעה עבור המשחק בכללותו גם ברמת הקבוצות.
זמן הבדיקה קוצר
כשמתעסקים בנושאים מקצועיים לא צריך לגעת רק בשחקנים או במאמנים, אלא גם בכל הדמויות האחרות הקשורות לכדורגל. ביורו הזה אחד הדברים החשובים והמדוברים ביותר הוא נושא שופטי המסך. כך היה גם במונדיאל, אבל בעוד אז עלו ספקות רבים לגבי שימוש ב-VAR, הפעם אנחנו רואים איך אפשר לעשות זאת נכון.
עבודת ה-VAR נפלאה בינתיים. האירועים נבדקים מהר, ברוב המקרים אנחנו כלל לא יודעים שנעשתה בדיקה מעמיקה. השופטים הראשיים כמעט שלא הולכים למסך אלא מקבלים תמיכה ברורה באוזנייה. הכל חלק וזו הבשורה הגדולה ביותר של הטורניר עד כה.
מה השתנה? קודם כל דרך העבודה. בניגוד למונדיאל או לרוב הליגות באירופה, הפעם שופטי המסך אינם נמצאים באצטדיון או בניידת מיוחדת אלא יושבים בתוך משרדי אופ"א בניון, שווייץ. כמות שופטי המסך גדלה - יש 7 כאלה בכל משחק - כשאחד מהם הוא שופט המסך הראשי ובאחריותו לדבר עם שופט המשחק. יותר מכך, בכל משחק יש שופט נבדל ייחודי. כן, שופט שכל תפקידו הוא לדעת כל הזמן אם המהלך שמתרחש כרגע הגיע אחרי מסירה לשחקן בנבדל. כך הצליחו להוריד את זמן הבדיקה לאחר שער. חלק משמעותי מהעבודה נעשה עוד לפני שהכדור נוגע ברשת.
פחות פנדלים
נושא שיפוט נוסף הוא תיקון החוק לנגיעות היד. הבהרת החוק, שתחול בכל מקום מעכשיו והלאה, היא למשפט "להפוך את נפח הגוף לגדול יותר". זה לא פשוטו כמשמעו, אלא השופט צריך להחליט אם אותו נפח נוצר כתוצאה לא טבעית של תנועת הגוף בסיטואציית המשחק המדוברת.
אופ"א הודיעה שמטרת התיקון היא למנוע חוסר עקביות, דבר שבלט בנושא נגיעות היד בשנים האחרונות, אבל שיקול הדעת עדיין נשאר אצל השופט ולכן יש להניח שחוסר עקביות מסוים יימשך. עם זאת, יש דבר אחר שאנחנו כן יכולים לומר שיקרה, כיוון שאנחנו רואים אותו כבר עכשיו ביורו - כמות השריקות לפנדלים בגלל נגיעת יד בתוך הרחבה תרד, משמעותית.
מתחילים במחצית השנייה
פחות פנדלים שווה גם לפחות שערים, אבל זו לא הסיבה שאנחנו לא רואים הרבה שערים במחציות הראשונות של המשחקים. ההבדל בין המחציות גדול. בסיום המחזור הראשון היו פי 3 שערי מחצית שנייה מאשר בראשונה. עד למשחק המאוחר של ספרד אתמול המספר עמד 18:32 לטובת המחצית השנייה.
יש לכך כמה הסברים. העובדה שביורו הזה יש כמות גדולה יחסית של נבחרות "קטנות" גורמת אולי להבדלי רמות על הנייר, אבל גם להתגוננות מאסיבית שלהן. הונגריה, פינלנד וצפון מקדוניה, בין היתר, החליטו שלא לנסות לגעת יותר מדי בכדור. אנחנו רואים את זה גם אצל אחרות, כמו שוודיה, אבל אפילו גדולות כמו צרפת מול גרמניה, או אנגליה בשני המשחקים שלה, העדיפו לשחק בצורה מעט פאסיבית.
סיבה נוספת היא השיטה שלפיה מקום שלישי יכול להעפיל לשמינית הגמר, מה שנותן סיכוי ממשי לכל נבחרת וניכר אצל אלה שלא היה להן סיכוי להעפיל במצב אחר שהן יודעות שזה אפשרי, ולכן המטרה היא לשחק על תוצאה, לפחות במחזור הראשון. העלייה לטורניר היא כבר אינה השגת מטרה שרק צריך ליהנות ממנה.
אופנת 3 הבלמים
אחד הדברים שעבדו עליו הכי הרבה, כך זה נראה, הוא ההתמקדות במערך של שלושה בלמים. כן, תמיד היו נבחרות ששיחקו כך, אבל לא בכמות שאנחנו רואים ביורו הזה. 12 נבחרות, מחצית מהמשתתפות, שיחקו עד עכשיו במערך של שלושה בלמים, כשרובן מציגות 2־5־3, אותו מערך שהביא אליפויות העונה לאינטר ואתלטיקו מדריד. גם צ'לסי זכתה כך בצ'מפיונס.
בשנים האחרונות קבוצות אוהבות להניע כדור עם שלושה שחקנים שמתפרשים לרוחב המגרש. אלה יכולים להיות שני בלמים וקשר אחורי, שני בלמים ומגן, וכו'. אם יש בלמים שיודעים להניע כדור, אז למה לא לשים ישירות שלושה כאלה? המערכים שאנו רואים מביאים גם להשתתפות התקפית קריטית של המגינים. הדוגמה הבולטת ביותר היא של דנזל דומפריס ההולנדי, שהיה מעורב בדרך זו או אחרת בכל שער של נבחרתו עד כה. אותו דבר ראינו מרובין גוזנס הגרמני, שפירק אתמול את פורטוגל.
שלטון הימין
הנה תופעה נלווית לאותם מערכים, אבל לא רק. מה משותף ללאונרדו ספינאצולה האיטלקי, קירן טריפייר האנגלי ויואקים מיילה הדני? כולם הופיעו במשחקי הנבחרות שלהם בשבוע האחרון כמגינים שמאליים, למרות שרגל ימין היא החזקה שלהם.
אפשר להוסיף עוד שמות כאלה: יאן בוז'יל הצ'כי הוא ימני ששיחק מגן שמאלי (בוז'יל, כמו ספינאצולה, משחק כך גם בקבוצה שלו). תורגן הזאר הבלגי שיחק בצד שמאל במערך שלושה בלמים והוא ימני ברגל. אותו דבר קרה עם דאלר קוזיאייב הרוסי נגד פינלנד, ואטילה פיולה ההונגרי שהבקיע אתמול נגד צרפת.
אותם שחקנים מרווחים את המשחק ומתפקדים כמקבילים לשחקן התקפה שנמצא בצד השני של המגרש. האם זו תופעה שנמשיך לראות גם ברמת הקבוצות? הגיוני שכן. אליפות אירופה או מונדיאל הם חלון הראווה של נושאים כאלה בדיוק.
