הערב האחרון של שלב הבתים היה מלא תהפוכות. הטבלאות השתנו במהלך כל הערב, אבל לא רק הן. בגלל מבנה הטורניר כמעט כל שער השפיע גם על זהות היריבות של הנבחרות, כולל כאלה שלא שיחקו בכלל, עד שבסופו של דבר התקבלה תמונת שמינית הגמר. והיא מרהיבה.
וויילס – דנמרק
האמריקאים קוראים להן Destiny Teams, קבוצות שהן לאו דווקא החזקות ביותר, אבל מאורע מסוים הופך אותן ל"קבוצות גורל". דנמרק היא כזו. רבים ראו בה נבחרת שיכולה להפתיע ולהגיע רחוק בזכות איכות השחקנים שלה, אלא שאחרי סיפור התמוטטותו של כריסטיאן אריקסן, דנמרק עונה בדיוק להגדרה. אז דנמרק פייבוריטית מחר, אבל וויילס הפתיעה עם עלייה לחצי הגמר ביורו הקודם, היא יודעת איך זה להצליח כאנדרדוג – והנה כל העולם נגדה. יותר נכון, כל העולם בעד דנמרק.
איטליה – אוסטריה
נהוג לדבר בימים אלה על "איטליה האחרת", ההתקפית, זו שמנצחת בזכות כדורגל יפה לעין, אבל האיטלקים בטוחים בעצמם דווקא בזכות ההגנה. איטליה היא הנבחרת שבועטת הכי הרבה לשער בטורניר, 20 פעם בממוצע למשחק, אבל גם זו שבועטים הכי מעט לשער שלה, 4 פעמים בלבד. השוער ג'יג'י דונארומה נאלץ לעצור רק שני כדורים שהלכו למסגרת שלו. איטליה מחזיקה ברצף של 11 ניצחונות על האפס, ואם תמשיך בדרכה היא תלך עד הסוף.
הולנד – צ'כיה
ישנם שחקנים שעוברים מתחת לרדאר. פרנקי דה יונג אינו כזה, אבל איכשהו אור הזרקורים מכוון בינתיים יותר על ממפיס דפאי, ג'יני ויינאלדום ודנזל דומפריס. אלא שהולנד נשענת קודם כל על קשר ברצלונה, מלך החטיפות שלה ומלך הדריבלים שלה ושל כל הטורניר. הולנד עדיין לא פגשה נבחרת טובה ממש, וגם צ'כיה לא כזו, אבל היא עדיין חזקה יותר מאלה ששיחקו נגדה עד עכשיו.
בלגיה – פורטוגל
במצעד הנבחרות שמחזיקות בסגלים המוכשרים ביותר ביורו נציב את צרפת במקום הראשון, אבל פורטוגל ובלגיה הן השתיים שמגיעות מיד אחריה. מבחינת רמה זה המשחק הגדול ביותר של שמינית הגמר. מלך השערים כריסטיאנו רונאלדו מול אחד מסגניו, רומלו לוקאקו. השחקן הטוב באירופה בשני העשורים האחרונים, שוב רונאלדו, מול הטוען לכתר, קווין דה בריינה. שתי הנבחרות מלאות כישרון, אבל נדמה שאנחנו הולכים לראות כאן הבדלי גישה. מאמן פורטוגל פרננדו סנטוס מנסה לאזן את הנבחרת שלו, ובמשחק האחרון הוריד את ברונו פרננדש לספסל. מאמן בלגיה רוברטו מרטינס, לעומתו, חושב דווקא להעמיס יותר כוכבים יחד ולשחק עם כולם יחד. זה משחק שלא רק שאסור להפסיד, אלא גם יהיה אסור להוריד ממנו את העיניים.
קרואטיה – ספרד
אחת הבעיות הבולטות של ספרד הייתה חוסר תכליתיות הקישור, והנה היא פוגשת קישור של מטאו קובאצ'יץ', מרסלו ברוזוביץ' וכמובן לוקה מודריץ'. מול סלובקיה לואיס אנריקה קיבל בחזרה את סרחיו בוסקטס, שהזיז את הכדור בצורה מסודרת וגם קידם אותו ואת המשחק של ספרד. עכשיו צריך לראות אם יתבצע שינוי נוסף, ואולי מול קרואטיה ומודריץ' הגיע הזמן של תיאגו.
צרפת – שווייץ
מי הוא שחקן המצטיין של שלב הבתים? יש כמה אפשרויות, אבל אם לוקחים בחשבון את חוזק היריבות של כל נבחרת הבחירה צריכה להיות בפול פוגבה. בעוד ההתעסקות המרכזית היא במשולש הצרפתי בהתקפה, השחקן המרשים ביותר בנבחרת היה פוגבה, שנראה לפעמים בלתי ניתן לעצירה במדים הכחולים. כרגע הוא ה־שחקן של צרפת, אולי של הטורניר כולו.
אנגליה – גרמניה
יריבות היסטורית עצומה עבור שתי הנבחרות ושתי המדינות, אבל יש כאן גם היסטוריה של אדם אחד – מאמן אנגליה, גארת' סאות'גייט. האנגלים אירחו את יורו 1996 עם מטרה אחת ויחידה, הנפת הגביע – אבל אז הגיעה גרמניה. חצי הגמר הלך לפנדלים, 11 שחקנים כבשו עבור שתי הנבחרות, אבל היה אחד שהחמיץ: סאות'גייט. חצי יובל מאוחר יותר, סאות'גייט המאמן פוגש את גרמניה. איפה? בבית, בוומבלי, בדיוק באותו מקום שבו איכזב אומה שלמה.
שוודיה – אוקראינה
המשחק שינעל את שמינית הגמר נחשב לפחות מרתק מהשמונה, אבל ממנו יכולה לצאת הסינדרלה של הטורניר. שוודיה טובה יותר כיוון שיש לה איכות בשני צידי המגרש, בעוד ההגנה האוקראינית בעייתית. המנצחת תפגוש את אנגליה או גרמניה ותהיה רחוקה משחק אחד בלבד מחצי הגמר.
