תתחיל הכי חזק שלך ואז תגביר, מספרת הבדיחה. יורו 2020 דווקא לא התחיל בקול תרועה רמה, לא מעט נבחרות שמו דגש על הגנה והמחצית הראשונה הייתה פעמים רבות מאופסת. אלא שהכדורגל האירופי הגביר, ועוד איך הגביר, עד לרמה שאנחנו מקבלים את היורו ההתקפי ביותר שהיה אפשר לבקש.
משחק שמסתיים ב־3:5 ואחריו עוד אחד עם 3:3. באותו יום. קודם לכן, בערב האחרון של שלב הבתים, קיבלנו שני משחקים עם חמישה שערים כל אחד ועוד שניים של ארבעה כל אחד – אותן תוצאות תיקו מרובות שערים בבית המוות שכל משתתפותיו כבר מתו. כן, היה אפשר לאהוב את היורו מההתחלה, היה חסר לנו אירוע בסדר הגודל הזה, אבל בשבוע האחרון, אולי קצת יותר, עולם הכדורגל כבר מאוהב.
כמות השערים למשחק בסיבוב השלישי של שלב הבתים עלתה באופן דרמטי משני הסיבובים הראשונים. בשמינית הגמר הגיע השיגעון עם ממוצע של 3.62 שערים למשחק, הפגזה שהעלתה את ממוצע ההבקעות בכל הטורניר ל־2.80, הגבוה ביותר מאז הכניסו לטורניר שלב בתים בתחילת שנות ה־80. הכדורגל התקפי, שני הצדדים מנסים ליזום, קשה להוריד את העיניים מהמסך.
עבודה עצמית
כמות השערים העצמיים המשונה – תשעה, שווה לסך השערים העצמיים בכל אליפויות אירופה בין 1960 ל־2016 – תרמה משהו קטנטן, אבל כשמסתכלים על שני פרמטרים אחרים מתעצמת עוד יותר ההבנה של גדולת האירוע. הפרמטר הראשון מדהים בכל קנה מידה: ביורו הנוכחי לא הובקע בינתיים אף שער בבעיטה חופשית ישירה. כן, 44 משחקים ואפילו לא שער אחד. בלתי נתפס.
קיימת ביורו הזה ירידה כללית בכל הקשור לשערים במצבים נייחים – מ־26% מכלל השערים ביורו הקודם (לא כולל פנדלים) לפחות מ־14% היום – בניגוד למגמה הכללית בכדורגל ובטח למה שראינו במונדיאל ברוסיה. כשלוקחים בחשבון את הירידה הזו מבינים שכמות שערי השדה בממוצע למשחק היא עוד יותר עצומה, כלומר הכדורגל יותר שוטף. הפרמטר השני, אגב, הוא החמצות הפנדלים. היו יכולים להיות לנו יותר שערים. רק שמונה בעיטות מ־15 נכנסו.
אז פתאום איטליה, נבחרת שתמיד נחשבה הגנתית, משחקת מאוד התקפי, לוחצת על כל המגרש. ופתאום גרמניה, שתמיד הייתה מסודרת בהגנה, קשה להכנעה, נראית פרוצה לגמרי. כל זאת מתרחש בזמן שחלק גדול מהנבחרות משחקות במערך של שלושה בלמים, שפעם נתפס כהגנתי. עבור מי שחשב כך, הגיע הזמן להכריז שמדובר בטעות שעבר זמנה.
15 נבחרות מתוך 24 הופיעו עם שלושה בלמים לפחות פעם אחת, כולל נבחרות גדולות שהחליפו במיוחד למערך כזה בשמינית הגמר – אנגליה שהצליחה, צרפת שנכשלה. שחקני הכנף נמצאים מאוד גבוה, ובעצם כמות השחקנים היצירתיים בדרך כלל עולה באחד, ולא יורדת.
אין ספק שבמשחקים בהם יש חובת ניצחון אנחנו רואים יותר ניסיונות לצאת קדימה, אבל בנוקאאוט ראינו בעבר לא מעט משחקים שונים לגמרי, בהם העיקר היה לא להפסיד, מקסימום נגיע לפנדלים. הפעם הקצב רק גובר ולכו דעו, אולי יתגבר עוד יותר. עוד סיבה לספור את הדקות לשלבים האחרונים באמת.
