יש רגעים בזמן שנראים חסרי תקווה, כאילו אין מהם דרך חזרה, אבל דווקא הם פותחים עבורנו פתח שלא היינו מסוגלים לעבור דרכו קודם. "החושך הזה צריך לכוון אותנו לאור גדול", אמר ג'אנלואיג'י בופון, תוך שהוא ממרר בבכי אחרי שאיטליה לא העפילה למונדיאל 2018. איטליה הייתה במקום חשוך, מאוד, וממנו, אולי אפילו בזכותו, יצאה אל האור.
יורו 2020 ב-ynet - מתחם מיוחד
"הסוף" – זו הייתה הכותרת של העיתון "גאזטה דלו ספורט" לאחר שאיטליה נכשלה מול שוודיה ולא עלתה למונדיאל האחרון. "האפוקליפסה" – הגדיל לצעוק העיתון "קוריירה דלה ספורט", כלומר, הכל נגמר ולא ישוב. מצב נבחרת איטליה היה אז, לפני שלוש שנים בלבד, בשפל כל הזמנים. היעדרות ראשונה מהמונדיאל זה 60 שנה, ירידה למקום ה־21 בדירוג פיפ"א, הנמוך ביותר שלה בהיסטוריה.
ואז המאמן ג'אן פיירו ונטורה פוטר, רוברטו מנצ'יני מונה במקומו, ואיטליה שינתה עורה לגמרי. יש הקוראים לשנים האחרונות "תנועת הרנסנס השנייה", אותה תנועת תחייה תרבותית ואמנותית שהחלה באיטליה בימי הביניים. ועכשיו איטליה חווה לידה מחדש. תחיית הכדורגל האיטלקי – טוב יותר, יפה יותר, מעניין יותר.
שינוי חשיבה
איטליה, שעלתה שלשום לחצי הגמר אחרי ניצחון על בלגיה, משחקת ביורו 2020 את הכדורגל הטוב ביותר, המעניין ביותר מקצועית, היפה ביותר. היא לא הפסידה קרוב לשלוש שנים ומתוך 31 המשחקים האחרונים ניצחה לא פחות מ־27. מספר הניצחונות הרצופים עומד על 13, 11 מתוכם על האפס.
הכל התחיל באותה לידה מחדש. "מנצ'יני לא רק הביא לשינוי בתוצאות אלא עשה זאת תוך שינוי הסגנון הקלאסי של איטליה, הוא הלך נגד המסורת", אומר רוברטו די מתאו, שחקן הנבחרת בעבר שזכה עם צ'לסי בליגת האלופות כמאמן. "הזמן היחיד שבו התאפשר לבצע שינוי כה גדול, כה מהפכני, היה אחרי אי־ההעפלה למונדיאל. מנצ'יני זיהה את זה".
אותו הפסד לשוודיה הוביל לגל פרישות מהנבחרת. בופון, דניאלה דה רוסי, אנדראה ברצאלי וגם ג'ורג'יו קייליני, שבהמשך החליט לחזור כשנקרא שוב לדגל. מנצ'יני לא הלך על המוכר, אלא זימן שחקנים שאחרים לא חשבו שיכולים להיות בנבחרת כי אינם משחקים בקבוצות הגדולות. לא מדובר אפילו על שחקנים כמו מנואל לוקאטלי או דומיניקו ברארדי, שהם מככבים בליגה האיטלקית במדי סאסואולו, אלא גם שחקנים מקבוצות תחתית כמו ורונה או ספציה. 67 שחקנים הופיעו בנבחרת מאז שמנצ'יני מונה ומתוכם 35 ערכו תחתיו הופעת בכורה.
"המהפך שלנו הגיע בזמן לא פשוט, עם חילופי דורות", הסביר מנצ'יני לאחר שלב הבתים. "ניסינו לשנות את דרך החשיבה שלנו, בעיקר בדרך שבה אנחנו מנסים לתקוף". פה נמצא השינוי הגדול לא פחות. איטליה יוזמת, תוקפת, יוצאת מהר קדימה. ההגנה, בראשות קייליני, לאונרדו בונוצ'י והשוער ג'יג'ו דונארומה, עדיין חזקה, מאוד, אבל סימן ההיכר של איטליה כרגע הוא החלק הקדמי. השחקנים שלה מאיימים על השער יותר מ־20 פעמים בממוצע למשחק, יותר מכל נבחרת אחרת בטורניר.
קציני קישור
פעמים רבות יש ויכוח האם הגנה חזקה, שנהוג לומר עליה שמביאה תארים, היא הדבר החשוב ביותר לנבחרת או אולי דווקא ההתקפה, כיוון שזו קשה יותר לתיאום ולנבחרות יש זמן אימון מוגבל. האמת היא באמצע, ממש באמצע, כיוון שקישור הוא כנראה החלק החשוב ביותר לנבחרת בטורניר גדול ואיטליה בנתה קישור דומיננטי, ששולט במשחקים.
מנצ'יני שם שני שחקנים שיודעים להזיז את הכדור בצורה מושלמת. האחורי ביותר הוא ז'ורז'יניו, שלא מדברים מספיק על הטורניר הנפלא שלו, כשמעט לפניו נמצא מרקו וראטי הדומיננטי. כמה דומיננטי? מול בלגיה וראטי נגע בכדור 103 פעמים, לפחות 15 נגיעות יותר מכל שחקן אחר במגרש, וזאת למרות שהוא הוחלף בדקה ה־73. קדימה יותר נוצץ לו ניקולו בארלה ויחד הם מרכיבים קישור מאוזן להפליא.
איטליה הנוכחית מאומנת כמו קבוצה, לא כמו נבחרת, ונראה שהתיאום בין השחקנים מושלם. אפשר לראות זאת הכי טוב במשחק הלחץ שלה. גם הרעיונות הטקטיים שהכניס מנצ'יני יכולים להוות השפעה על הכדורגל העולמי. הנקודה העיקרית היא השימוש במגן רומא לאונרדו ספינאצולה, שקרע שלשום את גיד האכילס וייעדר לתקופה ארוכה. זו מכה קשה לאיטליה (אמרסון ודאי יחליף אותו).
מנצ'יני השתמש בספינאצולה כשחקן כנף לכל דבר כשאיטליה הייתה עם הכדור. הוא שיחק בעמדה התקפית מאוד ועם רגל הפוכה, כלומר על קו שמאל כשהוא ימני. מהלך כזה ברור כשמדובר בשחקני התקפה, אבל לאו דווקא במגינים. נבחרות אחרות העתיקו את הדבר בהמשך הטורניר. השימוש הזה בספינאצולה, אגב, הוא גם המשחרר של לורנצו אינסינייה להיכנס למרכז המגרש.
אין כוכבים
סיבה נוספת להצלחה היא מדיניות "אין כוכבים", דבר שלא היה אפשרי לפני שלוש שנים. לכל אחד יש מחליף והשחקנים מבינים זאת. כשווראטי בחוץ, לוקאטלי נכנס בצורה מצוינת. כשקייליני בחוץ, אצ'רבי ממלא את מקומו בהצלחה. כשבארלה מתעייף פסינה עולה במקומו, וכובש. זה אפשרי גם כי היחסים בין השחקנים מצוינים, בשונה ממה שגילינו על נבחרת צרפת.
עוד לפני המשחק הראשון אמר מנצ'יני שבטורניר גדול הדבר החשוב ביותר הוא היחסים בין השחקנים, ואיטליה השקיעה בחיבור ביניהם ובמורל. התפקיד שייך, בין השאר, לג'אנלוקה ויאלי, חברו של מנצ'יני זה 40 שנה ומחלים מסרטן. חלוץ העבר הוא סיפור מעורר השראה ועובד עם השחקנים על המנטרה "לא לוותר באף רגע".
כל אלה הפכו את מנצ'יני למאמן עם אחוז ההצלחה הגבוה אי פעם בנבחרת איטליה – 75.7 אחוז. ויותר מכך: הציבור התאהב בה מחדש.
"אנחנו משחקים כדורגל טוב מאוד, אבל חייבים להמשיך לחלום בגדול", אמר פדריקו קייזה שלשום. "אנחנו כאן כדי לזכות בטורניר". מי היה מעז לפני שלוש שנים לדמיין הצהרה שכזו? היא הגיונית עכשיו בזכות אותו חושך, שרק בעקבותיו הייתה יכולה איטליה לעשות שינוי סגנון אמיתי, כזה שעזר לה לצאת אל האור.
