שאגות הצופים מחלונות הבתים, זיקוקים בכיכרות וריקודים ברחובות. כל אלו זיכרונות מתוקים מהמונדיאל ב-2018 או ממונדיאל הנשים ב-2019. בינתיים התיישבה לה הקורונה ביציעים והרחובות בפריז התרוקנו.
יורו 2020 ב-ynet - למתחם המיוחד
השעה 21:00 בפריז, 26 מעלות ואם יש אנשים במרפסות המסעדות, הם באו לאכול. יש חושך בחלונות ואפשר לתהות האם הפריזאים יודעים שהערב משחק הבכורה של הנבחרת שלהם מול גרמניה. בצרפת עדיין ישנה חובת עטיית מסכות ועוצר לילי שמתחיל ב-23:00, דקות ספורות לאחר שהמשחק מסתיים.
שר הפנים הצרפתי קרא לשוטרים לגלות סובלנות לאוהדים אם לא יספיקו לחזור הביתה בזמן בתום המשחק. מישהו כנראה חשב שיש אוהדים שמסתובבים ברחובות. בנוסף לכך, הודיעה עיריית פריז שהיא תשקול הקרנת משחקים על מסך ענק משלב רבע הגמר.
בערים שבהן הוחלט לפתוח "פאן זוֹן", כמו למשל בּרוֹן שבפרברי ליון, עיר הולדתו של קארים בנזמה, הוצבו כיסאות במרחק מטר זה מזה ונאסר על הקהל לעמוד. וגם לתענוג הזה היה צריך להזמין מקומות מראש.
מצד שני, הצרפתים לא באמת צייתנים. הממשלה אסרה על הצבת מסכים במרפסות בתי הקפה כדי למנוע התגודדות, ולא רק שתלו מסכים בהרבה מקומות אלא אפילו על חזית חנות הנעליים הסמוכה, שנסגרה ב-19:00. אמרו מטר בין שולחן לשולחן? אם המלצר יכול לעבור עם הבירות אז זה מספיק רחוק, על מסכות אין בכלל מה לדבר.
בתי הקפה לא היו ריקים אבל אי אפשר להשוות למדרכות ולכבישים החסומים במונדיאלים שקדמו לקורונה. אור כחלחל בוקע במרכז חב"ד ברובע המארה. כמה חברים התאספו כאן כדי לצפות במשחק ביחד. בפינת החדר עמד אוהד ומתפלל, שאלתי אותו אם הוא מתפלל עבורו או עבור הנבחרת? "גם וגם", ענה ומיהר להתיישב לפני שריקת הפתיחה.
יוסף בן ה-28 לומד עברית באוניברסיטה והוא אוהד שרוף של מארסיי. יש לו חולצה (לא רשמית) של היורו וסמל של נבחרת צרפת על הכיפה.
מה דעתך על בנזמה?
"הוא אחד החלוצים הכי טובים בעולם, הוא מצוין לנבחרת".
ועל האיש עצמו?
"זו הנבחרת הלאומית. יש כאלו שלא אוהבים את העובדה שהוא השתמש בשמה של צרפת כדי לדבר על כך שהוא אלג'יראי. לא צריך לערב ספורט עם פוליטיקה".
מי השחקן האהוב עליך?
"אנגולו קאנטה, יש לו שלוש ריאות. יש ביטוי כזה, זה אומר שהוא יכול לרוץ כל הזמן, מהרגע הראשון לאחרון. עוצר את כל הכדורים באמצע. יודע למסור, מאוד עניו".
אגב, קאנטה הוא השחקן האהוב על רוב האנשים שפגשתי הערב. "מגיע לו לקבל את פרס 'כדור הזהב' השנה", אומר לי ארוו שהגיע עם חבורת צעירים בני 14. הם מסבירים לי שהערב אף אחד לא שם לב לגילם והם יכולים "לשתות ולעשן. אבל תכתבי שאנחנו בני 18", הם נבהלים.
הדיון הפילוסופי על חזרתו של בנזמה לנבחרת עוסק בשאלה האם כרטיס הכניסה לנבחרת הוא על סמך "היכולות בלבד", כמו שטוען הוגו או "שלא נכון היה לקבל אותו בחזרה אחרי המעורבות שלו בפרשת הסחיטה של מתיו ולבואנה", כפי שחושב ארוו. אם לשפוט על פי מספר האנשים עם מספר 19 של קארים בנזמה על גבם, והיו הרבה, האוהדים כבר החליטו. קשה להאמין שאמבאפה, שירש ממנו את המספר 10, היה פעם שיאן מכירת החולצות של הצרפתים.
"כריעת ברך? לא מעניין"
ביום המשחק דיברו בכלי התקשורת בצרפת רק על דבר אחד - האם השחקנים יכרעו ברך לפני המשחק לאות הזדהות עם המאבק בגזענות בכדורגל האירופי.
רוב האוהדים שפגשתי, שחורים ולבנים כאחד, לא ממש שמו לב שהנבחרת ויתרה על המחווה. "זה ממש לא מעניין. המשחק הוא הדבר החשוב", אומר שארל, סטודנט צרפתי הממהר לאוטובוס בתום המשחק.
"הגעתי חמש דקות אחרי תחילת המשחק ואין לי דעה בעניין", שיתף קאיס השחור בשעמום מופגן, בניגוד להתלהבות שהפגין כמה דקות קודם לכן כשניתח בפניי את העובדה ש"הגרמנים החזיקו בכדור יותר זמן מהצרפתים שבכל זאת ניצחו, זה הכי חשוב".
פול, צעיר שחום ממוצא גרמני הלובש את החולצה של המנשאפט, אמר ש"כריעת הברך היא בעיקר סמלית. הכי חשוב זה שכולם נמצאים הערב ביחד מול המסך". הוא מוסיף כי "לגזענים זה ממילא לא משנה כלום. אם מישהו רוצה לכרוע ברך אז יופי. אסור להכריח אנשים למחות".
פול מסביר לי שרק לפני כמה דקות אוהד של נבחרת צרפת ניסה להתחיל איתו קטטה. "המשחק קצת משעמם היום אז יש כאלו שמחפשים אקשן. אולי היינו צריכים ללכת לבר הגרמני ממול. אבל בסך הכל האווירה נחמדה. אני מקווה שגרמניה תנצח. צרפת ממילא תזכה ביורו אז לפחות שנעבור את שלב הבתים", אמר.
בבר ממול עומדת קבוצה של שליחים עם עגלות. "ביקשנו הפסקה של שעה כדי לצפות בתחילת המשחק", טען אחד מהם. כשאני עוברת שם שוב בסוף הערב ההפסקה הפכה לערב חופשי. "אפילו הבוסים שלנו הלכו לצפות במשחק. לא נורא, אנחנו מחליפים סוללות בקורקינטים אז אנשים ממילא יחכו לסוף כדי לחזור הביתה", צוחק ארתור.
