הנה דוגמה קטנה לשינויים שעוברים על הכדורגל העולמי עם השנים. בדרך לזכייה במונדיאל 2014, גרמניה פגשה את צרפת ברבע הגמר במרקאנה. מאטס הומלס נגח את שער הניצחון בדקה ה-13, 0:1 שעזר למנשאפט להמשיך במסלול אל הזכייה. המשחק הזה, באופן טבעי, קצת נעלם מהזיכרון לאור העובדה שבפעם הבאה שגרמניה עלתה על הדשא, היא השחילה שביעייה לברזיל.
יורו 2020 ב-ynet - מתחם מיוחד
משחק ראשון בשלב הבתים, יורו 2020 שמתקיים ב-2021 (לכו תסבירו את זה לאנשים מ-2014 שהגיעו במנהרת הזמן). גרמניה מארחת את צרפת במינכן, שוב 0:1, שוב הומלס כובש, אבל הפעם שער עצמי. שבע שנים חלפו, והמון קרה.
שני המאמנים נשארו, ולכאורה, סתם ממבט על הסגלים, דווקא צרפת היא זו שנשארה "מקובעת": חמישה שחקנים צרפתים פתחו אז ואתמול לעומת ארבעה גרמנים, עוד שלושה צרפתים שמרו על מקומם בסגל לעומת גרמני נוסף אחד בלבד. אבל ההבדל כ"כ משמעותי, ומתבטא בהומלס עצמו: יוגי לב היה איטי מאוד בקבלת ההחלטות שלו אחרי המונדיאל ולא ביצע מהלכים נכונים, עד כדי כך שהודיע שהומלס ותומאס מולר לא בתוכניות שלו, החזיר אותם לתמונה שלושה חודשים לפני היורו אחרי ייבוש של קרוב לשנתיים כשהבין שיש לו בור בסגל ובאופן אירוני ראה את אחד מהמתקמבקים הורס לו את הפתיחה.
ודידייה דשאן? אותה חמישייה הייתה עדיין צעירה ובדרך למעלה ב-2014: הוגו לוריס, רפאל וראן, פול פוגבה, קארים בנזמה ואנטואן גריזמן. בנזמה נעלם לחמש שנים וחצי בגלל פרשת הסחיטה, אבל עדיין בשיא כוחו. דשאן לא חיפש חילופי דורות דרמטיים, אלא עשה התאמות עם השנים. מאז הזכייה במונדיאל 2018 הוא עשה התאמות נדרשות, עם פרסנל קימפמבה במקום סמואל אומטיטי במרכז ההגנה, אדריאן ראביו על חשבון בלז מטווידי בקישור והחזרה של בנזמה. הסגל רענן.
צרפת וגרמניה נחשבות לשתיים מהמומחיות הגדולות באירופה בייצור כישרונות חדשים בעקביות, כשאולי רק פורטוגל והדור החדש של אנגליה נותנות פייט, אבל צריך לדעת איך לעשות זאת נכון בגזרת הנבחרת הבוגרת. בעוד דשאן יוצר שכבות שמשתלבות זו בזו, לב נהג בפאניקה עם מולר והומלס, אחרי שקודם לכן רצה להיפטר מהם לגמרי ולפתוח דף חדש. בנבחרות גדולות לא מתביישים לתת מקום בטורניר לילדים בני 18-17, אבל לב העדיף שהסופרסטאר המתהווה פלוריאן וירץ, הקשר בן ה-18 של לברקוזן, ייצא ליורו הצעירות במקום לתת לו עוד אופציה בסגל. הוא בכלל לא השתמש במשחק קריטי בג'מאל מוסיאלה בן ה-18, אחרי שנאבק לגרום לו לבחור בגרמניה על חשבון אנגליה בעקבות עונה מעולה בבאיירן מינכן.
בסופו של דבר, עם כמה סנטימטרים לפה ולשם ומסירה אחת מדויקת יותר ברגע נכון, אולי זה היה מסתיים ב-0:1 לצד השני. אבל ישנה גם המהות של הכדורגל: בתוך המכונה של לב, אין יותר מדי מקום ליצירתיות. קאי האברץ, אולי האיש שמצפים ממנו יותר מכולם לספק את האלמנט הזה בהרכב, נע לאורך כל המשחק על צירים ששורטטו מראש, בהתקפות שבלוניות שחזרו על עצמן. אי אפשר להאשים אותו, הוא עשה מה שנאמר לו בתדרוך. גם צרפת הייתה מסודרת מאוד, אבל בתוך המערך הכישרון של קיליאן אמבאפה קיבל מקום להתפוצץ, עם מהלכי סולו והרבה חוצפה. השער שנפסל היה פנטסטי. לא סתם דשאן הוא מאמן של שחקנים, כי הוא גם מבין שצריך לתת להם להתבטא.
הקיבעון של לב בולט בעיקר בדמותו של לירוי סאנה. באופן מדהים, המאמן השאיר את השחקן הטכני ביותר של גרמניה מחוץ לסגל למונדיאל הקודם בגלל שאינו ממושמע מספיק טקטית באגף שלו. אתמול הקיצוני המבריק של באיירן נשלף מהספסל כדי לנסות להציל את המצב, ובדקות הספורות בהן שיחק אפשר היה להבחין בשני דברים: יותר מדי טעויות אישיות ומהלכים מבולבלים, אבל גם ניסיון שלו לשבור את התבנית ההתקפית ולצאת מהעמדה.
גרמניה נפלאה, והטורניר שלה רחוק מלהיות גמור, בטח כשיש אפשרות לא רעה לעלות מהמקום השלישי. אם אילקאי גונדואן וסרג' גנאברי היו מרוכזים, המשחק היה נגמר אחרת, וצריך לזכור שהיריבה לה הפסידה היא הנבחרת הטובה בעולם עד להודעה חדשה. אבל יש יותר מדי נורות אדומות איתן גרמניה הגיעה לטורניר האחרון של לב בתפקיד, ובמשחק הראשון אף אחת מהן לא כובתה.
ומה מחכה היום?
פינלנד – רוסיה (16:00): בלגיה הנוכחית גדולה על רוסיה, כך שקשה לשפוט אותה לפני התבוסה במחזור הראשון, אבל המציאות היא שהרוסים קרובים כיום ברמתם לפינלנד יותר מאשר לבלגים. המשחק שוב בסנט פטרסבורג, עם קהל שמאבד את הסבלנות מהר, ויהיה תלוי ביכולת של רוסיה לשחק נגד הגנה מעובה ופיזית. היא תשלוט בכדור ותלחץ, אבל לא בטוח שתצליח לפרוץ את החומה.
טורקיה – וויילס (19:00): שנול גונש העצבני צפוי להחליף קרוב למחצית מההרכב ממשחק הפתיחה החלש מול איטליה, והפעם גם ליזום מול נבחרת נחותה טכנית ממנו. אבל הוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו על הטקטיקה הפחדנית שהתפוצצה לו בפנים נגד איטליה. למזלו, המשחק הקשה ביותר בשלב הבתים עבר, אבל הוא עלול להזיק מאוד לביטחון של השחקנים המושפלים. לוויילס יש חוסן מנטלי שיכול לתת לה יתרון כאן.
איטליה – שווייץ (22:00): המבחן האמיתי של איטליה מתחיל. במשך השנים האחרונות היא תויגה ככישלון ואכזבה, אחרי מוקדמות היורו התחילו לדבר עליה במונחים של יהלום גולמי שצריך ללטש, והחל משריקת הסיום ב-0:3 על טורקיה מדובר רשמית בנבחרת שכולם מצפים ממנה להצגות. הסגל הנוכחי לא התמודד עדיין עם מטען ציפיות עולמי כזה, ושווייץ היא נבחרת חזקה מטורקיה, לפחות בחלק האחורי.
