לפני שנה ויומיים, ב-1 ביולי 2020, נכנס קספר יולמאנד לתפקידו כמאמן נבחרת דנמרק, והאמת היא שמרבית חובבי הכדורגל במדינה לא היו מרוצים מהבחירה. לא התאים להם שאת הג'וב קיבל מאמן-פילוסוף, כזה שמתעניין בשירה דנית מהמאה ה-19.
יורו 2020 ב-ynet - המתחם המיוחד
הערב (שבת, 19:00) יוליך יולמאנד את נבחרת דנמרק למשחק הגדול ביותר שלה ב-17 השנים האחרונות, רבע גמר היורו מול צ'כיה, עם תקווה גדולה להעפיל לחצי הגמר. והיום - לא רק שאין בדנמרק ויכוח לגבי התאמתו לתפקיד - הוא הפך לגיבור לאומי.
אלוף העולם בניהול
הדרך בה יולמאנד התנהל במהלך ואחרי הדרמה של כריסטיאן אריקסן הפכה אותו לאדם נערץ. במאמר המערכת של העיתון הדני המוביל BT נכתב: "המאמן הלאומי היה אמיתי ורגיש, ובעת ובעונה אחת גם תקיף. כך מתנהג מנהיג מודרני. קספר יולמאנד הראה את הדרך לכל יתר המנהיגים בדנמרק. יולמאנד הוא מנהיג השנה".
במגזין "יורומן" נכתב: "אולי לא נהיה אלופי אירופה, אבל לפחות יש לנו אלוף עולם בניהול. קספר יולמאנד הוא דוגמא ומופת לניהול נכון". בכלל, כל מה שקורה לנבחרת דנמרק ביורו הזה קשור למה שקרה באצטדיון פארקן ב-12 ביוני, במשחק מול פינלנד, כאשר כריסטיאן אריקסן, הכוכב הכי גדול של הנבחרת, קרס לפתע אל הדשא.
ההתנהלות של השחקנים הדנים באותם רגעי אימה הייתה לא פחות ממדהימה. בחורים בני 20 וקצת, שהיו בטוחים שראו מול עיניהם את חברם הטוב מאבד את חייו, התנהגו כמו גיבורים. כשדמעות בעיניהם וכשנפשם סוערת, הם הבינו שאסור להם להתפרק, שהם חייבים לשמור על הפרטיות של אריקסן, כאשר מאחורי גבם צוותי הרפואה מנסים להציל את חייו.
מעל כולם היה זה הקפטן סימון קר, האיש שהגיע ראשון אל אריקסן, הפך אותו על גבו, חילץ את לשונו מפיו, ביצע את פעולות ההחייאה הראשונות, אירגן את השחקנים כדי שייצרו חומת מגן, ולא שכח לגשת לבת הזוג הבוכייה של אריקסן כדי לנסות ולהרגיע אותה.
קר היה המנהיג על הדשא, אבל לא פחות ממנו היה זה יולמאנד, שידע שזה רגע שבו הוא חייב להפגין מנהיגות בחדר ההלבשה, לדאוג לקבוצה, לא לתת לשחקנים הצעירים להישבר, לשמש להם דוגמה. ולא פחות מאשר לקבוצה שלו, יולמאנד הבין שהוא נמצא במשימה לאומית, כי לא היה אדם אחד בדנמרק שלא נשא באותן דקות ארוכות תפילה שאריקסן יישאר בחיים.
לשמחת כולם זה קרה, אבל האומה כולה הייתה בהלם מוחלט בשעות ובימים שאחרי הדרמה. ומי שניהל את העניינים בזמן הזה היה יולמאנד. הוא התראיין, דיבר במסיבות העיתונאים ועשה זאת באופן מרשים כל כך, באנושיות ובפתיחות מדהימה. הוא לא חשש לספר על הרגעים הקשים שעברו הוא והשחקנים.
מסתבר שזו לא הייתה הפעם הראשונה שיולמאנד עמד בפני סיטואציה כל כך קשה. המאמן בן ה-49 היה כדורגלן בינוני מאוד, ששיחק בליגות הנמוכות בדנמרק ונאלץ לפרוש בגיל 26 בגלל פציעה קשה. ב-2006 החל בקריירת האימון שלו בלינגבי ושנתיים לאחר מכן מונה לעוזר של הקבוצה הקטנה נורדשיילנד.
במהלך משחק של קבוצת המילואים הקשר ג'ונתן ריכטר נפגע ממכת ברק. העוצמה הייתה כזו שריכטר סבל למשך כמה דקות מדום לב. הוא למעשה חווה מוות קליני. במשך שבועיים ריכטר היה מחוסר הכרה, אבל חייו ניצלו. אולם הקריירה נגדעה, כאשר הרופאים נאלצו לכרות חלק מרגלו השמאלית.
יולמאנד, אז מאמן צעיר בתחילת דרכו, ניהל את המשבר בקבוצה באופן מעורר התפעלות, ואין ספק שהזיכרונות מהחוויה הקשה שעבר 12 שנים קודם לכן עברו במוחו כאשר אריקסן היה מוטל על הדשא כשהוא נאבק על חייו.
לסטר של דנמרק
ב-2011 יולמאנד קודם וקיבל את תפקיד המאמן הראשי של נורדשיילנד. שנה לאחר מכן הוליך את הקבוצה הקטנה מהעיירה פארום, 20 ק"מ מקופנהגן, לאליפות הראשונה בתולדותיה. זה היה הישג מדהים למועדון שהוקם רק שמונה שנים קודם לכן.
מייקל פרקהרסט, מגן נבחרת ארה"ב ששיחק אז בקבוצה, סיפר: "אפשר להשוות את ההישג לזה של לסטר. היינו קבוצה קטנה שכמעט כל שנה נלחמה נגד הירידה, ולפתע הכל התחבר ועשינו עונה חלומית. יולמאנד כל הזמן נשאר עם הרגליים על הקרקע. לכן לא התפלאתי כשראיתי כיצד הוא התנהל במהלך המשבר האחרון".
בזכות האליפות יולמאנד הפך לשם דבר בכדורגל הדני. גם מחוץ לגבולות דנמרק החלו לשים אליו לב. כאשר תומאס טוכל עזב ב-2014 את מיינץ ועבר לבורוסיה דורטמונד מי שהגיע כדי להחליף אותו היה יולמאנד. לא עניין של מה בכך כאשר נזכרים שהמנהל הספורטיבי של מיינץ, כריסטיאן היידל, היה האיש שמינה בעבר את יורגן קלופ ולאחר מכן את טוכל להיות מאמנים בקבוצה.
היידל סיפר שהוא הוקסם מיולמאנד כשנסע לפגוש אותו בקופנהגן. "הייתי בהלם מהידע ומהבקיאות שלו, משהו שבעבר ראיתי רק אצל טוכל". תחילת דרכו של המאמן הדני בבונדסליגה הייתה מדהימה. מיינץ לא הפסידה בשמונת משחקיה הראשונים וניצבה במקום השלישי בטבלה. אבל אז הגיע המשבר. הקבוצה ניצחה רק באחד מ-13 משחקיה הבאים, והידרדרה למקום ה-14. בפברואר 2015, אחרי שבעה חודשים בתפקיד, יולמאנד פוטר.
בביוגרפיה שלו סיפר יולמאנד שהייתה עוד סיבה לכך שעזב את גרמניה וחזר לדנמרק. באותה תקופה הוא ומשפחתו הזדעזעו לשמוע שאחד הדיירים במעון לבעלי מוגבלויות בו חי גם אחיו, סימון, מת אחרי שאנשי הצוות ניסו להרגיע אותו בדרכים אלימות. "החלטתי אז שהג'וב הבא שלי יהיה בסקנדינביה", הוא צוטט בספר "חלומות כדורגל", והצטרף לקמפיין שדרש להעניק תנאים טובים יותר לבעלי המוגבלויות בדנמרק.
בתחילת 2016 יולמאנד חזר לנורדשיילנד והחזיר אותה לצמרת. אחד מכוכבי הקבוצה היה החלוץ הגנאי גודסוויי דוניו, היום במכבי חיפה. והנה עוד קשר עקיף למכבי חיפה: בינואר 2019 קיבל יולמאנד הצעה לאמן את אנדרלכט, וכאשר האפשרות ירדה מהפרק החתימה קבוצת הפאר הבלגית את מאמן הירוקים לשעבר, פרד רוטן.
רומנטיקן חסר תקנה
בקיץ 2019 הגיעה ההודעה של ההתאחדות הדנית שיולמאנד יהיה המאמן הבא של הנבחרת, אחרי שהנורבגי אגה הריידה יסיים את תפקידו בתום יורו 2020. אלא שאז הגיעה הקורונה והפכה את כל התכניות. אופ"א החליטה לדחות את טורניר היורו בשנה, אגה הריידה החליט שהוא לא ימתין שנה שלמה, עבר לאמן את רוזנבורג - ויולמאנד נכנס לתפקיד.
בדנמרק הצטערו מאוד על לכתו של הריידה. כשהוא עזב הנבחרת הייתה אחרי ריצה נהדרת שבה הפסידה רק משחק אחד בשלוש שנים, ואחרי שהגיעה לשמינית גמר המונדיאל, שם הודחה בפנדלים ע"י קרואטיה. וחייבים לומר, הבחירה ביולמאנד התקבלה ברגשות מעורבים. מצד אחד מדובר במאמן שזכה באליפות מרשימה, אולם עברו מאז שמונה שנים.
היה גם חשש שמדובר ברומנטיקן חסר תקנה, כל כך שונה מהריידה הפרגמטיסט שהגיע להישגים יפים. יולמאנד מעולם לא הסתיר את אהבתו לכדורגל סופר-התקפי, והכריז לא פעם שהוא מעריץ את יוהאן קרויף ואת פפ גווארדיולה. "גווארדיולה לקח את הכדורגל לרמה אחרת והוא תמיד היווה השראה עבורי", אמר. "הוא אף פעם לא מפסיק להתחדש ולהמציא דברים חדשים. אני בטוח שגווארדיולה ייזכר כסטיב ג'ובס של הכדורגל".
אגב, יולמאנד לקח השראה גם מדייגו סימאונה, מאמן אתלטיקו מדריד. "יש משהו מיוחד בדרך שלו כשהוא מצליח לייצר תלכיד קבוצתי מדהים", סיפר בריאיון אחרי שביקר באימונים של הארגנטינאי. "אצל סימאונה כל שחקן מקריב את עצמו למען הקבוצה, נותן הכל עבורה. אנחנו צריכים ללמוד מכך כשאנחנו משחקים נגד נבחרות גדולות, כאשר לא נהיה הפייבוריטים".
אם את ההשראה שיולמאנד לקח מגווארדיולה וסימאונה בדנמרק עוד יכלו לקבל, התקשורת ואוהדי הנבחרת התקשו לעכל את רצונו לחקור את הזהות הדנית כדי למצוא את הדרך הנכונה בה הנבחרת צריכה לשחק. יולמאנד קיים פגישות עם פוליטיקאים, אנשי עסקים מובילים, ספורטאים מצליחים ולא מעט אמנים, סופרים ומשוררים. הוא דיבר איתם על הזהות של העם הדני וניסה לחבר את הדברים עם הכדורגל. "הכל מתחיל במי שאנחנו", הוא נוהג לומר מאז שקיבל את אימון הנבחרת.
בהתחלה הסתכלו עליו בעין עקומה. הדרכים שלו נראו מוזרות ולא מעט פרשנים תהו מדוע מאמן הנבחרת מקדיש יותר זמן לחקר שירה דנית מהמאה ה-19, מאשר ללימוד טכניקות וטקטיקות חדשות. אבל הדיבור המלגלג נפסק מזמן. אמנם במשחקו הראשון הנבחרת הפסידה 2:0 לבלגיה בליגת האומות, אבל באוקטובר דנמרק ניצחה את אנגליה 0:1 בוומבלי. ומי כבש את השער? אריקסן כמובן.
אנחנו זכינו לפגוש את יולמאנד במרץ האחרון, כאשר דנמרק הגיעה לבלומפילד וניצחה 0:2 את ישראל בפתיחת מוקדמות המונדיאל. בשני משחקיה הבאים דנמרק הביסה את מולדובה 0:8 בקופנהגן ואז 0:4 את אוסטריה בווינה. 14 שערים בשלושה משחקים. כן, כדורגל סופר-התקפי, כמו שיולמאנד אוהב.
משחקים עבור אריקסן
ואז החל היורו. דנמרק עלתה למשחקה הראשון מול פינלנד במצב רוח מרומם. 14 אלף האוהדים ביציעי הפארקן עשו רעש של 40 אלף. אף אחד לא דיבר על שיחזור הנס של 1992, אבל עלייה לשמינית הגמר הייתה מטרה ברורה.
הדרמה של אריקסן שינתה הכל. דנמרק הפסידה לפינלנד, אבל ההפסד לא עניין אף אחד. כפי שאמר המאמן, הכל קיבל פרופורציות אחרות. הכדורגל הפך לפתע לעניין משני. ניצחון, הפסד - כל זה נראה לפתע לגמרי לא חשוב, כשמהצד השני עומדים חייו של אריקסן על כף המאזניים.
ואז הגיעה ההחלטה השנויה במחלוקת להמשיך את המשחק. "הציבו בפנינו שתי אופציות קשות - לדחות את המשך המשחק למחרת היום, או להמשיך אותו". הדנים בחרו באופציה השנייה, כמובן אחרי שמצבו של אריקסן התייצב והוסר החשש לחייו. "האמת היא שאי אפשר לשחק כדורגל עם תחושות כאלו", סיפר יולמאנד. "אבל מצד שני השחקנים לא יכלו ללכת הביתה, לישון ולהתארגן למשחק למחרת. ניסינו לנצח. והאמת שזה היה מטורף לעלות למחצית השנייה ולנסות לשחק. חלק מהשחקנים היו גמורים. הם היו מרוקנים מבחינה רגשית, תשושים מנטלית".
אחרי ההפסד לפינלנד יולמאנד אמר דברים שריגשו את האומה הדנית כולה: "יש לנו חבורה של שחקנים שאין לי מילים כדי לשבח. אני כל כך גאה באנשים האלה, שעזרו אחד לשני בצורה שכזו. הדרך שבה הם דיברו בחדר ההלבשה, כשתמכו זה בזה, כשהחליטו שהם לא יעשו דבר לפני שיידעו שכריסטיאן בהכרה. זה היה לילה קשה. מה שקרה הזכיר לנו מה הוא הדבר הכי חשוב בחיים - שיהיו לך יחסים טובים עם האנשים הקרובים אליך, המשפחה והחברים".
יולמאנד סיפר כי כל חברי הנבחרת, כולל הוא עצמו, קיבלו ייעוץ פסיכולוגי בימים שאחרי. "היינו חייבים לקבל עזרה מקצועית, כדי לדעת להתאושש, להתגבר ולהמשיך הלאה". הקפטן קר אמר: "קספר היה מדהים בדרך בה ניהל את המשבר, כשידע שאנחנו חייבים להמשיך לשחק, אבל לא שכח שכל שחקן נמצא במצב מנטלי שונה. ובאותו הזמן הוא היה צריך לטפל בעצמו וברגשות שלו. הוא מאמן פנטסטי ומנהיג אמיתי. אני אסיר תודה שהוא המאמן שלי".
כשדנמרק עלתה למשחק השני בטורניר, נגד בלגיה, אותות הימים הקודמים ניכרו היטב. המשחק כולו עמד בסימן אריקסן. גם הבלגים היו שותפים. בעיקר חברו באינטר רומלו לוקאקו וקווין דה בריינה, שאחרי שהבקיע ניגש למקום בו אריקסן נפל ונעמד שם, במחווה מרגשת, בלי לחגוג את השער.
אחרי שני המשחקים הראשונים התחושה בדנמרק הייתה שיש דברים חשובים יותר מכדורגל, ושאף אחד לא לוקח יותר מדי קשה את ההפסדים. העיקר שאריקסן בחיים. אבל יולמאנד הסתכל על הסיטואציה בדרך שונה. הוא אמר לשחקנים: "בואו נשחק מעתה למען כריסטיאן, ננצח בשבילו, הוא יהיה ההשראה שלנו". והאיש שמעולם לא ענד תכשיט כלשהו בחייו החליט לענוד צמיד שיזכיר לו את אריקסן. "על הצמיד יש ציור של כדורגל, ומבחינתי זה אומר שכריסטיאן נמצא איתנו. אנחנו רוצים שהוא יהיה נוכח. הוא היה איתי לאורך כל הדרך ואני חושב עליו הרבה. כמו שאמרתי: 'הוא הלב שלנו, הוא ההשראה שלנו'".
זה היה ניכר בניצחון האדיר 1:4 על רוסיה, שהבטיח את העלייה לשלב הבא, כשדנמרק שיחקה כדורגל התקפי מרשים ועוצמתי, עם כל כך הרבה ביטחון. וזה נמשך ב-0:4 האדיר מול וויילס באמסטרדם בשמינית הגמר. אחד מגיבורי הניצחון היה הקשר בן ה-20 מיקל דמסגור, שיולמאנד מכיר כל כך טוב. לפני שלוש שנים הוא היה זה שהעלה אותו להרכב הראשון של נורדשיילנד, ממנה עבר בקיץ לסמפדוריה. ויולמאנד היה כמובן גם מי שזימן אותו לנבחרת בנובמבר האחרון. היום כבר מדברים על דמסגור כיורשו של אריקסן.
הפעם האחרונה שדנמרק הגיעה רחוק בטורניר גדול הייתה ביורו 2004 בפורטוגל. גם אז היא הגיעה לרבע הגמר וגם אז מי שעמדה מולה הייתה צ'כיה. אז, לפני 17 שנה, צ'כיה הביסה את דנמרק 0:3. אבל אז לא הייתה לה נבחרת מוכשרת כפי שיש להם היום. והיום יש לה מאמן שהוא גם חבר, גם מנהיג וגם איש שכל כולו השראה, קספר יולמאנד.
ואם דנמרק תנצח את צ'כיה הערב בבאקו ותעפיל לחצי גמר היורו, כבר לא יהיה מי שלא ישווה את סיפור האגדה של דנמרק מיורו 1992, לזה שקורה ממש כעת, בניצוחו של מאמן חובב שירה מהמאה ה-19.
