מונדיאל 1990, המפורסם יותר בשמו "איטליה 90'", לנצח ייחרט בזיכרון הקולקטיבי האיטלקי בזכות הלילות הקסומים שהסקוודרה אזורה סיפקה לארץ המגף. נכון שהנבחרת הגדולה של אז, של רובי באג'ו וטוטו סקילאצ'י, של בארזי ומלדיני, לא זכתה בסוף ועפה בחצי הגמר בשברון לב היסטורי מול מראדונה וארגנטינה, אבל עבור האיטלקים הטורניר הגדול האחרון שהם אירחו תמיד ייזכר כמתוק ונוסטלגי.
אותם "לילות קסומים", מונח שנכנס אז עמוק לתודעה והלקסיקון האיטלקי, יכולים לחזור הקיץ כשלראשונה מאז אותם ימים מרגשים ברומא, האזורי שוב יארחו שלושה משחקי בית ביורו המבוזר והחריג הזה - ברומא, עיר הנצח, ובאותו אצטדיון, האולימפיקו. איטליה כולה מבקשת רק דבר אחד: "תנו לנו עוד לילות קסומים", כפי שצעקה הכותרת של הגאזטה דלו ספורט וכפי שמשווים לנגד עיניהם האוהדים והפרשנים.
ואיזה לילות מרגשים אלה יהיו, בלי קשר לתוצאות על הדשא. לראשונה מזה שנה וחצי, האזורי יעלו על הדשא כשביציעים יהיו 16 אלף אוהדים, וכולם ישירו ביחד בקולי קולות את ההמנון. 16 אלף אוהדים הם 25 אחוזים מהקיבולת של האולימפיקו, זה מה שבאופ"א אישרו למארחת להכניס, מבחינת מגבלות הקורונה. אבל במציאות של ימינו, ואחרי שהטורניר כבר נדחה בשנה, למי אכפת.
האיטלקים חיכו כל כך הרבה זמן לרגע הזה. איטליה, הייתה למדינה המערבית הראשונה, והאירופית בפרט, שחטפה את מגיפת הקורונה במלוא עוצמתה. עיני העולם היו נשואות לפני שנה וחצי בתדהמה לקצב התפשטות הקורונה באיטליה, לא מאמינים למראה עיניהם, למספרים המזנקים והדרמטיים. משם זה כבר התפשוט לכל עבר, אבל איטליה, והעיר ברגמו בפרט, הפכו לסמל של הקורונה באירופה. המוקד האירופי שנאבק בכל כוחו לעמוד במספרי הנדבקים והמתים שאיימו להכניע את המדינה שכל כך אוהבת את החיים היפים והשמחים. 125 אלף בני אדם מתו באיטליה מהנגיף, ארבעה מיליון בני אדם נדבקו במדינה. גם רבים משחקני סגל הנבחרת חלו במהלך השנה האחרונה בקורונה. אין כמעט מישהו שהמגיפה לא נגעה בו.
היום, הם רוצים לחזור לחיים ומקווים להחזיר תואר בינלאומי גדול הביתה, 15 שנים אחרי מונדיאל 2006 הגדול. "חיכינו ליורו הזה כל השנה ואנחנו לא יכולים יותר עם הציפייה עד שנחווה ביחד, עם 15 אלף האוהדים את שירת ההמנון. ביחד! עם אוהדי הכדורגל בתוך האצטדיון זה ספורט אחר", אמר אתמול נרגש הקפטן ואחד מעמודי התווך הוותיקים של הנבחרת הצעירה, לאונרדו בונוצ'י.
את פניהם של האוהדים ואת השחקנים הנרגשים יקבל הערב טקס פתיחה מושקע, כאשר מבחינת האיטלקים ההיילייט יהיה זמר האופרה והפופ המפורסם, הטנור אנדראה בוצ'לי שישיר את אחת האריות המפורסמות בעולם האופרה, "נסון דורמה" ("אל יישן איש") של המלחין האיטלקי ג'אקומו פוצ'יני. איטליה כל כך רוצה לשכוח את השנה האחרונה ובעיקר רוצה להשתקם אחרי המבוכה הלאומית של אי ההעפלה למונדיאל האחרון ב-2018.
אלא שמאז, זו איטליה אחרת: תחת הנהגתו של רוברטו מנצ'יני, שחקן ענק בעבר, ובהווה מאמן מוכשר ואישיות שלווה, רגועה וכובשת, הפכה הנבחרת למשהו שהאיטלקים לא הכירו עד היום - צעירה, מוכשרת בטירוף, ובעיקר התקפית כפי שכמעט לא הכרנו מעולם. יעידו על כך 27 משחקים ברצף שבהם האזורי לא מפסידים, ולא סופגים כמעט. את כל עשרת משחקי המוקדמות איטליה ניצחה והיא מגיעה בכושר מצוין. יש הטוענים, באיטליה ומחוצה לה, כי המומנטום הגדול לנסות ולזכות ביורו היה בשנה שעברה, ב-2020, אז התחושה הייתה שהאזורי הם הנבחרת הטובה ביותר באותו רגע ביבשת, אחרי המהפך הדרמטי שעברו בעקבות כישלון 2018. אולם אז היכתה הקורונה, הכדורגל האיטלקי נכנס להדממה, המומנטום עבר, שחקנים חלו, היו פציעות, היו דמעות. התחושה הייתה שמשהו התפספס.
ובכל זאת, הנה אנחנו שנה אחרי, והנבחרת עדיין נראית מצוין, רעבה ביותר לשקם את עצמה ולהחזיר לאומה האיטלקית את הגאווה, את תחושת הפטריוטיות שאיפיינה את המדינה בחודשי המאבק הראשונים בקורונה, כאשר ההמונים יצאו למרפסות כדי לשיר ביחד, כדי לחזק אחד את השני. השחקנים של מנצ'יני רוצים לשחזר את תחושת הביחד הזו עכשיו שוב, על המגרש.
כנראה שהדרך הטובה ביותר להסביר את האווירה המיוחדת סביב הנבחרת בימים האלו, תהיה במילותיו של מנצ'יני עצמו, שנתפס בצדק ככוכב האמיתי של הנבחרת, ופירסם אתמול מכתב פתוח לאוהדים, האומה והנבחרת. "איטליה היקרה, זה נראה כמו נצח מאז שהשגנו את כרטיס ההעפלה ליורו באוקטובר 2019", כתב המאמן. "היינו באופוריה. שנת 2020 הייתה אמורה להיות שנה של סיפוק גדול, של אושר משותף לכולנו, אבל כולנו יודעים מה קרה. זו הייתה שנה שבה שינינו את ההרגלים שלנו, חודשים רחוק מהאנשים הקרובים לנו, ורבים מאיתנו איבדו את יקיריהם לנגיף.
חודשים בהם הדברים הפשוטים ביותר הפכו לכל כך מסובכים. הספורט ברגעים אלה, הוא כלי חיוני בחיים שלנו. הוא עוזר לנו להתנתק מרגעים ומחשבות שליליות. הספורט יחבר אותנו לרגש החיובי. אנחנו כל כך זקוקים לכם איטלקים יקרים. הנבחרת מודעת לכך שהיא מייצגת עם מדהים ונחוש. כולנו נילחם כדי להביא כבוד למדינה. אנחנו נאחד את מיליוני האיטלקים. רגעים בהם נשכח את השנה הנוראה שעברנו. בשביל זה נשחק, מודעים לכוח של המדים והעם האיטלקי. נייצג את אחת המדינות החזקות בעולם. מאוחדים תחת שמי תכלת, נתאחד ונתחבק ונזעק ל-60 מיליון האיטלקים: פורצה אזורי!"
