הערב ההוא כונה באיטליה "האפוקליפסה". שלוש שנים חלפו מאז, מאותם ימים בהם איטליה ביכתה על אי-העפלה למונדיאל, מאותה התחושה של יום הדין, של אחרית הימים, שהכדורגל האיטלקי הגאה לא יחזור להיות כפי שהיה. שזה נגמר. נבחרת איטליה אכן לא חזרה להיות אותו דבר, אבל השינוי יצא הפוך משחשבו - יפה יותר, התקפית יותר, חזקה יותר, אלופת אירופה.
בפעם השנייה - איטליה אלופת אירופה
זה אמנם הסתיים בפנדלים, ומיד ההרחבה לגביהם, אבל איטליה הייתה הנבחרת הטובה ביותר בטורניר כולו, ממשחק הפתיחה של יורו 2020, בו הביסה את טורקיה, ועד לגמר שגם בו הייתה הנבחרת הטובה יותר. לא תמיד מנצחת במשחק הקבוצה הטובה יותר, לא תמיד זוכה בטורניר הנבחרת הטובה יותר. הפעם כן.
8 צפייה בגלריה
אפשר לדעת שזו נבחרת אדירה רק מהעובדה שקשה לבחור את השחקן המצטיין שלה
(צילום: gettyimages)
"יותר יפה" הייתה גם הכותרת ב"גאזטה דלו ספורט" הבוקר - ככה זה אצל איטלקים, אוהבים לדבר במונחים של יופי - אבל מדובר ביותר מכך. אידיאל הכדורגל השמיימי הוא לשלב בין יופי ליעילות. בין כדורגל שכיף לראות לכדורגל שמביא ניצחונות, תארים. לא קל להגיע לאותו הישג נשגב והנה, איטליה עשתה זאת: 34 משחקים רצופים ללא הפסד. עוד ניצחון אחד והיא משווה את השיא העולמי, זה ששייך לברזיל של אמצע שנות תשעים ולספרד של קסיאס, פויול, צ'אבי ואינייסטה.
אפשר לדעת שזו נבחרת אדירה רק מהעובדה שקשה לבחור את השחקן המצטיין שלה בטורניר. ג'יג'ו דונארומה הוא הבחירה רשמית, השוער הראשון שזוכה בתואר האישי ביורו; לאונרדו ספינאצולה היה ה-איש עד שנפצע (בסיום המשחק הוא חגג עם הקביים); ז'ורז'יניו הוביל קישור דומיננטי ומחזיק עכשיו בתואר אלוף אירופה גם עם הקבוצה שלו וגם עם הנבחרת; מרקו וראטי נכנס לטורניר יותר ויותר ככל שזה התקדם ושלט בקצב כמעט בכל רגע; פדריקו קייזה הוא קסם, כוכב, כזה שגורם לך לרעוד בכל פעם שמתקרב לרחבה.
ויש את הבלמים, לאונרדו בונוצ'י וג'ורג'יו קייליני, שעברו עונה לא פשוטה, אבל אחרי 10 שנים יחד משלימים אחד את השני בצורה אדירה. קייליני יהיה עבור רבים סמל של זכיית איטליה. הוא הקפטן, זה שצורח כמו משוגע אחרי פעולות הגנה מוצלחות, כמו אתמול כשהרחיק כדור רוחב של ראחים סטרלינג. בונוצ'י היה השחקן הכי טוב של איטליה אתמול, ולטעמי המתחרה הצמוד ביותר לדונארומה לתואר שחקן הטורניר.
בתחילת דרכו כמקצוען, כשישב על הספסל בליגה השנייה, הסבירו לבונוצ'י שהוא אינו מרוכז ובכדורגל האיטלקי אי אפשר לסבול תכונה נוראית כזו לבלם. בונוצ'י החליט לעשות מעשה. הוא הלך לאדם בשם אלברטו פראריני המכנה עצמו "מאמן מוטיבציה" וידוע בשיטות עבודה שנויות במחלוקת. פראריני לקח את בונוצ'י לביתו והתעלל בו. "במרתף, בחושך, העלבתי אותו בכל דרך אפשרית", סיפר פראריני אחרי כמה שנים. "אם לאונרדו היה מאבד ריכוז הוא ישר קיבל אגרוף בבטן כדי שיישאר מפוקס ויתעלם מרעשי רקע. כך הפכתי אותו לחייל".
בחגיגות על הדשא אתמול ניגש בונוצ'י למצלמה וצרח "It's coming to Rome", מסובב עוד קצת את הסכין על חשבון השיר האנגלי. בונוצ'י לא רק הבקיע את השער של איטליה אלא היה שותף מלא למשחק ההתקפה שלה באמצעות כדורים ארוכים. הוא נגע בכדור לא פחות מ-142 פעמים, הכי הרבה במשחק, ונבחר למצטיין בו. מחרתיים ייצא בונוצ'י לחופשת הקיץ שלו עם המשפחה ועם מי עוד? עם קייליני ומשפחתו. הם לא רק חברים להגנה אלא חברים לחיים וזה כוח.
מנצ'יני הלך עם שני בלמי יובנטוס למרות עונה לא טובה, וזה השתלם, אבל המאמן שמחזיק באחוז ההצלחה הטוב ביותר בהיסטוריה של איטליה עשה לא מעט שינויים במקומות אחרים עד שמצא את הנוסחה המנצחת. בקדנציית 3 השנים שלו הוא נתן במה ל-67 שחקנים, מתוכם 35 ערכו אצלו הופעת בכורה. מנצ'יני הוא זה שהוציא את איטליה מחושך לאור.
גם בגמר מנצ'יני, האיש המרכזי של איטליה החדשה, היה המאמן היוזם. בעוד גארת' סאות'גייט לא מיהר לבצע חילופים, מנצ'יני ניסה דברים שונים במהלך המשחק. צ'ירו אימובילה, שלא היה טוב, פתח כחלוץ המרכזי, אבל בהמשך שיחקו בעמדה הזו אינסינייה, ברנרדסקי ובלוטי. והכי חשוב: איטליה הייתה הנבחרת שניסתה יותר לנצח מאשר זו שרצתה לא להפסיד.
הקישור של איטליה דחף את האנגלים לכיוון ג'ורדן פיקפורד. היא החזיקה יותר בכדור, ניסתה לצאת יותר מהר קדימה, בעטה פי 3 לשער, אפילו יותר. אנגליה כאילו לא למדה מטעויות עבר, גם שלה, בטורניר הגדול האחרון. בהדחה במונדיאל, בחצי הגמר מול קרואטיה, אנגליה שיחקה גם אז עם שלושה בלמים, אפילו אותם בלמים, עם אותם חלוצים, כבשה שער בדקות הראשונות על-ידי מגן (טריפייר, שהפעם בישל לשואו) ונתנה לקרואטיה את השליטה במגרש. הקרואטים ניצחו.
אחרי השער המהיר ביותר בתולדות הגמרים, שער שסימל היטב נקודה מקצועית קריטית בטורניר (מגן בישל למגן), אנגליה הלכה אחורה. רעיון המשחק שלה דווקא נראה טוב בעוד שני מקרים בשלב מוקדם כשהארי קיין ירד אחורה ושמאלה, ריכז אליו את היריבה ואז העביר במהירות לטריפייר שעמד ימינה וגבוה. כך גם הגיע השער, אבל אנגליה העדיפה לעמוד נמוך, לא ללחוץ, לתת לאיטליה את הכדור. ואז הגיעו הפנדלים.
אנגליה שוב נשארת בלי גביע
סאות'גייט הוא אחד ממחמיצי הפנדלים הזכורים ביותר בהיסטוריה ורבים ראו בטורניר הנוכחי כתיקון האישי שלו. 25 שנה אחרי אותו יורו בוומבלי, הנה שוב יורו בוומבלי ושוב פנדלים. אף אחד לא חשב שסאות'גייט יכול להיות שוב המחמיץ העיקרי, הרי הוא לא משחק, אבל איכשהו הבלתי ייאמן קרה. יותר מכך, ההפסד בפנדלים אתמול רשום יותר על סאות'גייט מאשר הפנדל שבאמת החמיץ אז, מול גרמניה.
רשפורד וסאנצ'ו, שני שחקנים שבקושי נספרו על-ידי סאות'גייט במהלך הטורניר, נכנסו בדקה ה-120, בשביל הפנדלים. שניהם החטיאו. תחשבו על זה: אתה עושה פעולה מסוימת לטובת מטרה אחת ברורה והיא מביאה דווקא לתוצאה ההפוכה, ההרסנית. רשפורד עמד על נקודת החילוף למעלה מרבע שעה, אבל סאות'גייט חיכה לרגע האחד הזה. רשפורד וסאנצ'ו נגעו כל אחד בכדור פעמיים לפני השריקה לפנדלים, זהו.
זה לא הכל. את הפנדל החמישי, שהוחמץ אחרון, בעט בוקאיו סאקה, ילד בן 19. אין בעיה עם צעירים שמקבלים עליהם אחריות, אבל סאקה לא בעט אפילו פנדל אחד בקריירת הבוגרים שלו. לא במהלך משחק, לא בדו-קרב של בעיטות הכרעה. סטרלינג היה יכול לבעוט, גם גריליש, גם שואו. למזלו המסוים של סאקה (והוא ממש לא מרגיש בר מזל הבוקר) הוא לא ייזכר כמו סאות'גייט כי יותר ממנו יזכרו גם פה את סאות'גייט.
ובסיום הדרמה - כל החודש הזה היה דרמה אחת גדולה - שוב נשארת אנגליה בלי גביע, למרות שעד הגמר לא ספגה אפילו שער שדה אחד בטורניר. איטליה היא זו שהניפה אותו. קייליני הוא זה שהניף, גם בונוצ'י, גם מנצ'יני, וזה מגיע להם. זה הגיע להם משריקת הפתיחה של יורו 2020 ועד שריקת הסיום.
