כל מה שמנצ'סטר יונייטד הייתה צריכה לעשות כל השנים האלה זה להביא תחרות ללוק שואו. רק תחשבו על כך ששש העונות הראשונות שלו היו יכולות להפוך אותו לאחד המגינים הטובים בעולם.
יורו 2020 ב-ynet - מתחם מיוחד
בניגוד לדרך בה הדברים נצרבו בתודעה, שואו לא היה כישלון מוחלט באולד טראפורד עד לעונה האחרונה, והיו לו תקופות מצוינות, אבל זה היה אבוד מראש עבורו – בתור מי שהיה בגיל 19, בקיץ 2014, הטינאייג'ר היקר בעולם, הוא היה חייב לתת הצגות על בסיס שבועי כדי להצדיק את המחיר בעיני הפרשנים. רק בשנה החולפת, ובמיוחד מתחילת היורו, שואו נראה כמו המגן השמאלי שחלמו עליו ביונייטד ובנבחרת אנגליה. והיופי הוא שבגלל שהכל התחיל עבורו בגיל צעיר מאוד, עוד לא מאוחר עבורו להיות סופרסטאר. יום אחרי גמר היורו הוא יחגוג 26. האם הוא ישלב את החגיגות עם זכייה באליפות אירופה?
למרות שחבריו בחרו בו לשחקן העונה של המועדון ב-2018/19, שואו אף פעם לא הותיר חותם ברמה גלובלית. הוא יותר זכור בגלל דברים שליליים, קודם כל הפציעה: שנה אחרי שהגיע מסאות'המפטון עבור 35 מיליון אירו, הקטור מורנו מאיינדהובן גרם לו לשבר כפול ברגל ולכמעט שנה בחוץ. ומעבר לכך, הייתה לו נטייה למשוך אש מהמאמנים שלו. לואיס ואן חאל (ביונייטד) ורוי הודג'סון (בנבחרת) ביקרו את הכושר שלו; אחרי שהוא חזר מהפציעה, ז'וזה מוריניו כבר היה מנג'ר יונייטד, והמיוחד לא ריחם עליו.
באנגליה עדיין לא שכחו את הביקורת המזעזעת שהטיח מוריניו בשואו אחרי משחק מול אברטון ב-2017. זה היה משפיל, ונראה כמו סוף הדרך של המגן ביונייטד. "הוא שיחק ממש לידי, וקיבלתי את כל ההחלטות עבורו", ירה מוריניו. "הוא חייב לשנות את מוח הכדורגל שלו. אנחנו זקוקים ליכולות הפיזיות והטכניות שלו, אבל הוא לא יכול להמשיך לשחק לי בראש". בכלל, שואו הודה כי היחסים בין השניים היו מעורערים (בעבר מוריניו גם אמר כי המגן אינו מחויב כמו חבריו לקבוצה), והריב נמשך בשבוע שעבר, כאשר מאמן רומא החדש קטל את הגבהות המצבים הנייחים של שואו, והאנגלי אמר שהוא כנראה לא יוצא לפורטוגלי מהראש – ממש המשך ישיר לדברים שנאמרו עליו בעבר.
אז בסדר, מוריניו עזב, שואו התחיל לטפס למעלה, אבל מה שהתניע אותו באמת היה הסיפור של התחרות. זה לא משהו שאפשר להוכיח אמפירית, אבל מהרגע בו יונייטד שילמה 15 מיליון אירו לפורטו עבור המגן השמאלי המעולה אלכס טלס באוקטובר האחרון, משהו השתנה בשואו. זו הייתה, בלי צל של ספק, העונה הטובה ביותר שלו במועדון. טלס עצמו הודה ששואו עשה התקדמות משמעותית העונה, והוסיף: "אנחנו מדרבנים זה את זה ודוחפים אחד את השני להיות טובים יותר. אנחנו עוזרים זה לזה". הוא בעיקר עזר לשואו, כנראה, שלא נתן לברזילאי צ'אנס לתפוס מומנטום.
זה לא ששואו שיחק לאורך כל השנים כמגן השמאלי היחיד בסגל. יונייטד פשוט לא הצליחה במיוחד בעמדה, עם ניסיונות שלא הלכו כמו דיילי בלינד ומרקוס רוחו. טלס הוא הראשון שהרעיד את הקרקע מתחת לרגליים של האנגלי.
כמובן שהיכולת לאורך השנים והיציבות שתמיד חסרה לשואו פגעו בו גם ברמה הבינלאומית. את הבכורה בנבחרת הוא עשה בגיל 18, ואז נדחק החוצה למשך זמן רב, למעט הבלחות פה ושם. גארת' סאות'גייט השתמש בו מול ספרד בספטמבר 2018, זימן אותו עוד פעם אחת והשאיר אותו על הספסל כעבור חודשיים, ולאחר מכן שואו לא היה חלק מהנבחרת במשך שנתיים וחצי, עד שהכושר ביונייטד החזיר אותו למוקדמות המונדיאל במרץ.
זה לא אומר שמכאן והלאה הכל היה חלק – סאות'גייט העדיף לפתוח במשחק הראשון ביורו מול קרואטיה עם המגן הימני קירן טריפייר בצד שמאל, אבל מאז שואו לא זז מההרכב. הניצחון על גרמניה בשמינית הגמר היה השיא, עם 90 דקות מעולות בהן ביטל את ג'ושוע קימיך, בישל שער והיה נפלא בהצטרפות להתקפה.
דניס ארווין, מגן אגדי של יונייטד, אמר אתמול: "לוק משחק נהדר, בדיוק כמו שראינו ממנו לאורך כל העונה. היו לו עליות וירידות, פציעות ואתגרים בהתמודדות על מקום עם טלס וברנדון וויליאמס שעשה התקדמות, אבל זה רק נתן לו דחיפה. הוא משחק עם ערימות של ביטחון ועולה מצוין קדימה".
זה הסיפור הקלאסי של הכוכב הצעיר ששילמו עליו המון ונזרק למים העמוקים מדי מוקדם מדי. הכל הלך הפוך ללוק שואו בקריירה, מהכשירות, דרך חוסר כימיה עם מאמנים ועד היכולת שהפגין כשקיבל הזדמנות. אבל עכשיו הוא התבגר. כמעט בן 26, בשל ולוהט. כשחזר לסגל הנבחרת במרץ, הוא היה כן ולקח אחריות: "יש לי כמה חרטות עצומות, בעיקר מה שעשיתי בעבר בנבחרת, הדרך בה איכזבתי את גארת'. אבל כל הזמן נשארנו בקשר, ודאגתי להבהיר לו שדברים השתנו".
את זה שואו לא היה צריך לומר, כי סאות'גייט קלט בעצמו שמדובר במשהו אחר לגמרי. היה נראה ברור לקראת הטורניר שאחרי עונה פנטסטית וזכייה בליגת האלופות, בן צ'ילוול יהיה המגן השמאלי הפותח של נבחרת אנגליה, אבל שואו מתאים הרבה יותר לסגנון של סאות'גייט בגלל הפיזיות, האגרסיביות והיכולת ההגנתית העדיפה – שלא באה על חשבון תרומה להתקפה. עכשיו, כשהמקום ב-11 שלו, הוא שוב נושא בציפיות של אותו בן 19. והפעם הוא מוכן יותר לקראתן.
