עבור האוהד הנייטרלי יש משהו נחמד כשדברים מסתדרים כמו שצריך. כאשר אין העדפה לאחד הצדדים אתה רוצה שהקבוצה שמגיע לה תנצח ותתקדם. עוד ידובר רבות בצדק או אי הצדק בפנדל שקיבלה אנגליה, אבל אין זו ההוגנות עליה מדובר כאן, לא על החלטה אחת אלא על הטורניר כולו. אנגליה ואיטליה, בחישוב החודש האחרון כולו, הן השתיים שצריכות להיות בוומבלי ביום ראשון. הן אכן שם.
אותו יום ראשון יהיה סיום עצום לאחד הטורנירים העצומים שראינו (גם אם הגמר יסתיים ללא שערים, רחמנא לצלן, זה עדיין יהיה היורו עם ממוצע הכיבושים הגבוה ביותר). אלה שתי אומות כדורגל שורשיות המכילות בתוכן את פרקים עבי הכרס בהיסטוריה של המשחק. גמר עם שתיים משלוש הנבחרות הכי מאומנות באירופה - דנמרק היא השלישית. אנגליה היא נבחרת שיודעת מה רוצה מעצמה ואיך היא מתכוונת לנצח. עכשיו היא רחוקה משחק אחד מלהפוך לראשונה לאלופת אירופה
גם מי שחושב שהוא מבין לעומק מה זה גמר עבור אנגליה עדיין אינו תופס את גודל המעמד. אלה ששרים על ביתם כבית הכדורגל לא היו בגמר 55 שנים. העיתונים התמלאו הבוקר בכותרת הצפויה מראש "Finally" ואלה שקוראים אותם, בני ה-50 פלוס, מילאו הלילה את הרשתות החברתיות בהשתפכות על כך שלמרות שכדורגל הוא הדבר הכי חשוב בחיים הם מעולם לא ראו את אנגליה בגמר. כן, הסיפור של דנמרק אחרי מקרה כריסטיאן אריקסן הוא מיוחד, מרגש, אבל הסיפור של אנגליה בגמר הוא מרהיב בפני עצמו.
גם הסיפור של ראחים סטרלינג. בסקר ענק של סקיי-ספורט לפני היורו הציבו הגולשים את סטרלינג באחד המקומות האחרונים ברשימת השחקנים אותם הם רוצים לראות בהרכב. בסקר המקביל של BBC ההתלבטות הייתה האם פיל פודן או ג'יידון סאנצ'ו צריכים לשחק במקביל לג'ק גריליש. לא סטרלינג. והנה, סטרלינג קרוב להיבחר לשחקן הטורניר. כן, מה שנראה כמו צלילה גם היה שם (עוד מעט נחזור אליה), אבל סטרלינג היה נפלא אתמול, עבר 10 שחקנים דנים בכדרור, יותר מכל שחקן אחד בכל משחק אחר ביורו הזה. לא בטוח שזו תהיה הגזמה לומר שסטרלינג מספק את אחד הטורנירים הדומיננטיים ביותר לשחקן אנגלי עבור הנבחרת שלו.
סטרלינג התחיל בצד שמאל כשבימין פתח בוקאיו סאקה, כנראה במחשבה לעצור את הנשק ההתקפי החשוב של דנמרק בדמות יואקים מיילה. בהמשך סטרלינג עבר ימינה והתעלל במיילה ללא הפסקה. מהצד הזה, מימין, גם הגיע המהלך המכריע, הגיעה אותה שריקה לפנדל.
האם היה צריך להיות פנדל? לטעמי לא, גם לא ממש קרוב. בנוסף לשאלת העבירה, בזמן המהלך היו שני כדורים על המגרש וברגע אחד, כשסטרלינג פרץ, שני הכדורים גם היו קרובים אחד לשני. עם זאת, חשוב לומר כאן משהו בנוגע ל-VAR. ההנחיה אומרת שבמידה ויש מגע בין השחקנים לא יתערבו בהחלטה המקורית של השופט שנתן פנדל. אותו דבר הפוך – לא משנים החלטה שלא לשרוק לפנדל אם רואים נגיעה של המכשיל בכדור. אולי סיבה לכך שלא נשרק לזכות אנגליה פנדל מוקדם יותר.
קספר שמייכל הגדול, בהופעת ענק שתסכלה את סטרלינג והארי מגווייר, הדף את הפנדל וקיין הכריע עם הריבאונד. בלי קשר לשער קיין הראה מנהיגות אתמול. הוא כיוון, לקח על עצמו וגם חילק כמה כדורים בסגנון טוטנהאם של העונה האחרונה, כמו זה לסאקה לפני השער העצמי.
מגווייר היה המנהיג הנוסף. כל ההגנה של אנגליה מצוינת ביורו – היי, היא עדיין לא ספגה שער שדה – וזו, יותר מכל, לוקחת אותה לגמר. ג'ון סטונס בטורניר טוב מאוד, לוק שואו אחד המצטיינים, קייל ווקר היה אדיר אתמול לא רק בהגנה אלא גם בדחיפת הכדור קדימה, ומגוואייר היה הפעם מעל כולם. בלם מנצ'סטר יונייטד ניצח בהכי הרבה מאבקים מבין השחקנים על המגרש ובעיקר היה נוכח, הרגישו אותו כל הזמן.
דנמרק דווקא ניסתה בהתחלה לתקוף את האזורים ליד מגווייר, לנסות לגבור עליו במהירות, אבל הבלם עשה עבודה מושלמת. אז, עוד במחצית הראשונה, דנמרק נראתה טוב. היא סגרה יפה זוויות מסירה ובראשות פייר-אמיל הוייברג, אחד הגיבורים השקטים של יורו 2020, הראתה דנמרק מהלכים יפים של מסירות רצופות בנגיעה אחת. מיקל דאמסגור, שרק השבוע חגג 21, שוב הציג את הכישרון שלו והבקיע את השער הראשון בבעיטה חופשית בטורניר, במשחק הלפני אחרון.
דאמסגור הוא זה שנכנס להרכב במקום אריקסן אחרי שזה סיים את הטורניר, אולי את הקריירה. תמיד יזכרו את היורו הזה של דנמרק דרך אריקסן, ובצדק, אבל ההכרה בחודש האחרון של דנמרק צריכה להיות גם בזכות כדורגל. זה מגיע לה, היא הייתה משמעותית בהנאה שספגנו בחודש הזה.ההמשך כבר היה אחר, אבל בניגוד לנבחרות אחרות שירדו עמוק לבונקר קשה לבוא לדנמרק בטענות – השחקנים שלה פשוט נפלו מהרגליים, עד לרמה שנשארו עם שחקן פחות כי לא היו חילופים. גם האנגלים לא השמיעו טענות, לא הטרילו – כולם אהבו את דנמרק, נבחרת של קלאס.
אבל הנבחרת הזו לא יכלה לאנגליה בהארכה. היא העלתה מהספסל שני שחקנים מברנטפורד, שעלתה לפרמיירליג, ועוד אחד מפולהאם, שנשרה מהפרמיירליג, ושחקני הליגה האנגלית הטובים יותר היו בצד השני. ב-14 הדקות שחלפו מאז פתיחת ההארכה ועד לשער של קיין, שחקני דנמרק נגעו בכדור רק פעמיים בחצי המגרש ההתקפי. לקראת סוף המשחק רשמו האנגלים רצף של מעל 50 מסירות מדויקות ללא התנגדות.
גם בזכות אותה עייפות האנגלים סיימו את הערב בלי לפשל, כפי שרבים מאוהדיה חששו. גם בזכות העובדה שאנגליה הנוכחית יודעת לגמר משחקים, וזו תכונה חשובה לנבחרת שרוצה להגיע רחוק. כמה רחוק? גמר כבר יש, גמר שני בסך הכל בטורניר חשוב וראשון מאז גמר המונדיאל מול גרמניה ב-1966 בוומבלי. הנה שוב וומבלי ולאנגליה משחק ביתי על התואר האירופי.
ואיזה משחק זה הולך להיות.
