לא צריך להסתכל במספרים בסוכניות ההימורים כדי לדעת שלמשחק גמר יורו 2024 (ראשון, 22:00) מגיעה ספרד כפייבוריטית. מעבר לאיכות הכדורגל שהציגו השחקנים של לואיס דה לה פואנטה לאורך הטורניר ובשלבי הנוקאאוט, הם גם מגיעים עם רוח גבית בדמות מסורת - שלוש זכיות ביורו (1964, 2008, 2012) ואחת בגביע העולמי (2010).
היכנסו לעמודי הנבחרות המיוחדים
מנגד, אנגליה, הציגה לאורך האליפות משחק שבלוני, איטי ואפור, וכוכביה (פיל פודן, הארי קיין וג'וד בלינגהאם) רחוקים מלשחזר את היכולת המצוינת שהציגו במועדונים שלהם לאורך העונה. אל כל זה מצטרף הנטל הנפשי והיכולת המוכחת לקרוס במצבי לחץ, וככל שנוקפות השנים מאז הזכייה האיחידה של הנבחרת בטורניר גדול (מונדיאל 1966), המשוכה המנטאלית רק גדלה, והלוזריות כבר הפכה לשמה השני של נבחרת שלושת האריות.
אז רגע לפני השריקה הראשונה אנחנו חוזרים אל המעמדים הבולטים שעיצבו את הדימוי השברירי של מולדת הכדורגל, לקראת המשחק שאולי יביא את התפנית עם זכייה ראשונה ביורו, דווקא על אדמת הנמסיס ההיסטורית, גרמניה.
יד האלוהים
קשה לומר שאנגליה הגיעה לאליפות העולם במקסיקו 1986 כפייבוריטית לזכייה, ואת שלב הבתים היא בכלל סיימה עם ניצחון אחד בלבד על פולין (0:3) לצד תיקו נגד מרוקו (0:0) והפסד לנבחרת פורטוגל (1:0). כן, אפור שאפילו הנבחרת הנוכחית של גארת' סאות'גייט לא מכירה. אבל משחק רבע הגמר נגד ארגנטינה עדיין נתפס כמשחק עם פרופיל גבוה בין שתי נבחרות מהדרג הראשון, כשמלחמת פוקלנד (שהתחוללה והסתיימה ארבע שנים קודם לכן), רק העצימה את האמוציות סביב המפגש.
6 צפייה בגלריה
לא הגיעו למקסיקו עם ציפיות גדולות. שחקני אנגליה ב-1986
(צילום: Allsport/Getty Images/Hulton Archive)
בארגנטינה בלט כמובן דייגו מראדונה, השחקן הטוב בעולם. אנגליה של בובי רובסון הציגה את מלך שערי המונדיאל ההוא, גארי ליניקר (6), ושמות נוצצים נוספים כמו ג'ון בארנס, פיטר בירדסלי, בראיין רובסון והשוער פיטר שילטון.
אחרי מחצית ראשונה מאופסת, כבש מראדונה תוך חמש דקות את שני השערים הכי מפורסמים בתולדות הכדורגל. בדקה ה-51 הגיעה "יד האלוהים", ההתרוממות מעל שילטון ודחיקת הכדור לרשת בעזרת יד שמאל - דבר שכל האצטדיון ראה חוץ מהשופט והקוון. לימים הודה דייגו שהוא אינו מצטער על ההונאה, וכי מבחינתו הניצחון היה כולו נקמה באנגלים על מלחמת פוקלנד. ואז הגיע כמובן הסלאלום על חצי מגרש שהוכתר כ"שער המאה". אנגליה רק צימקה, אבל הלכה הביתה אחרי הפסד 2:1.
הדמעות של גאזה
היריבות האנגלית-גרמנית על מגרש הכדורגל החלה אי שם בגמר מונדיאל 1966, שהסתיים בזכייה של האנגלים לאחר ניצחון 2:4 (בהארכה) כששער מעורר מחלוקת של ג'ף הרסט העניק לאנגלים יתרון 2:3 בדרך לזכייה ראשונה ואחרונה ובטורניר גדול כלשהו.
הנקמה הגדולה של הגרמנים (שבמהלך שנות ה-70 פיצו את עצמם עם שני ניצחונות על נבחרת שלושת האריות) הגיעה 24 שנים אחרי - בחצי גמר מונדיאל 1990, בטורינו. המשחק הסתיים ב-1:1, גרמניה ניצחה בפנדלים, והתמונה של פול גאסקוין ממרר בבכי נצרבה לנצח בתודעה הלאומית. גרמניה, כידוע, המשיכה משם בדרך לזכייה שלישית בגביע העולם. בנוסף לדמעות של הקשר האגדי, המשחק השאיר אחריו ציטוט בלתי נשכח של ליניקר: "כדורגל הוא משחק פשוט. 22 גברים רצים אחרי הכדור במשך 90 דקות, ובסוף הגרמנים מנצחים".
אוי אוי אוי סאות'גייט
ביורו 1996 אנגליה וגרמניה שוב נפגשו בחצי גמר, הפעם בוומבלי, והממלכה לבשה חג, במטרה להשיב את הכבוד שנרמס באיטליה שש שנים קודם לכן.
אבל המשחק שוב נגמר ב-1:1, שוב הנבחרות הלכו לדו קרב פנדלים ושתי הנבחרות השלימו עשר בעיטות מדויקות לרשת. אבל אז, כמו סיוט שלא נגמר, הגיע התפנית הטראגית של המארחים - אחד בשם גארת' סאות'גייט, החמיץ את הבעיטה השישית של אנגליה, אנדי מולר הגיב עם בעיטה מדויקת לשער של דייויד סימן - וגרמניה שוב עלתה לגמר, ושוב זכתה בטורניר. ואיזה מסכנים האנגלים.
קריטי למדי
מאז הנפילה בוומבלי הפסידה אנגליה קרבות נוספים בבעיטות הכרעה - בשמינית לארגנטינה (מונדיאל 1998, אחרי 2:2 בסיום המשחק - המחמיצים: פול אינס ודייויד באטי) ופעמיים לפורטוגל ברבע (ביורו 2004 אחרי 2:2 בסיום המשחק - המחמיצים: דייויד בקהאם ודריוס ואסל; ובמונדיאל 2006, אחרי 2:2 נוסף בסיום המשחק - המחמיצים: סטיבן ג'רארד וג'יימי קראגר).
6 צפייה בגלריה
בופון הודף את הפנדל של יאנג ושולח את אנגליה הביתה
(צילום: Laurence Griffiths/Getty Images)
שלוש ההדחות אירעו במעמד רבע הגמר, במה שהרגיש כמו תקרת הזכוכית החדשה של הממלכה. ביורו 2012 (אותו אירחו פולין ואוקראינה) זה כבר הרגיש כמו קללה. אנגליה שוב הגיעה לפנדלים, שוב במעמד רבע הגמר, הפעם נגד איטליה. המחמיצים בסיבוב הזה היו אשלי יאנג (בעט למשקוף) ואשלי קול (הדיפה של ג'אנלואיג'י בופון).
קללת הפנדלים נמשכת
שמונה שנים אחרי, איטליה נכנסה למועדון יוקרתי חדש של נבחרות שניצחו את אנגליה פעמיים בפנדלים. אבל הפעם זה כאב במיוחד. האנגלים הגיעו לגמר יורו 2020 (ששוחק בכלל ב-2021) כמארחים, וכשהם במומנטום אדיר אחרי שבמונדיאל 2018 העפילו לחצי הגמר ושמו קץ לבצורת בת 28 שנה מחוץ לארבע הגדולות (שם הם הפסידו לקרואטיה 2:1).
6 צפייה בגלריה
שואו וקלווין פיליפס מנחמים את סאקה אחרי ההחמצה נגד איטליה
(צילום: AP Photo/Frank Augstein)
אחרי שתי דקות בלבד החבורה של סאות'גייט כבר הוליכה 0:1 משער של לוק שואו והאוהדים בוומבלי כבר ראו איך הם מפרקים את הכחולים בדרך לתואר ראשון אחרי 55 שנה. אבל בדקה ה-67 זה שוב התהפך להם בפנים - לאונרדו בונוצ'י איזן וכפה הארכה בדרך לפסגת הפחד הלאומית - בעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה. הפעם זה נגמר ב-2:3 לאיטלקים, כשברשימת המחמיצים הופיעו מרקוס רשפורד (בעיטה לקורה) וג'יידון סאנצ'ו (לפינה אבל לכפפות של ג'אנלואיג'י דונארומה), שעלו במיוחד בדקה ה-120 כדי לקחת חלק בדו קרב, מה שהתברר כטעות נוראה של המאמן סאות'גייט, שהמשיכה לרדוף אותו הרבה אחרי אותו לילה.
גם איטליה התקשתה לעמוד בלחץ עם צמד החמצות של אנדראה בלוטי וז'ורז'יניו. אבל אז, הקשר בן ה-19 של ארסנל, בוקאיו סאקה, ניגש לנקודה הלבנה, אבל דונארומה עצר ונתן את האות לחגיגות האיטלקיות.
זאת לא הפעם הראשונה: הכפיל של סאות'גייט
(באדיבות ONE)
פורסם לראשונה: 07:00, 12.07.24
