מעטים המקרים בהם שני כוחות כה מנוגדים נפגשים במקום אחד. מצד אחד - אור, יצירה והנאה המתקראים משיקולי נוחות "נבחרת ספרד". מצד שני - חושך, ביטול וסבל המוכרים ברבים כ"נבחרת צרפת". רע וטוב הם לרוב מונחים סובייקטיבים הנגזרים מעיני המתבונן ונתונים לוויכוח, אך לא במקרה הזה. ביורו הזה הכל מובהק כמו בקומיקס, שם הטוב הוא מוחלט והרע אבסולוטי. ספרד היא הטובה, צרפת היא הרעה.
היכנסו לעמודי הנבחרות המיוחדים
הראשונה היא הסיבה לשמה רואים כדורגל. השנייה - מדוע אנשים אוהבים כדורסל. אחת כבשה יותר מכל נבחרת אחרת בטורניר. השנייה הסתדרה חמישה משחקים עם שני שערים עצמיים ועוד פנדל. העובדה ששתיהן הגיעו לאותו מקום היא הבעיה עם טורנירים קצרים. בפורמט של ליגה אי אפשר לעבוד על כולם לאורך זמן.
זו הייתה תחרות משיכת חבל של כדורגל בין מה שצרפת רוצה שיקרה למה שספרד מסוגלת לעשות, ומהבחינה הזאת זו הייתה הצלחה מסחררת. המשחק התפתח בדיוק כפי שאפשר היה לחלום, למרות החשש הברור שיתרון צרפתי מוקדם ינעל את המשחק על בריח.
בסוף, נהנינו מכל העולמות - לא רק שצרפת הוכיחה בפתיחה שהיא יכולה לשחק נקודתית באופן שאינו ציני, השער המוקדם של קולו מואני הציב בפני ספרד את האתגר האולטימטיבי להיות הכי "ספרד" שהיא יכולה, למצוא את הדרך להפוך את התוצאה מול נבחרת שאולי לא כובשת בצרורות, אבל גם ספגה שער בודד בחמישה משחקים, אף הוא מפנדל. זה הדבר הכי טוב שצרפת עשתה בטורניר הזה - היא אולי לא הצליחה לגרום לעצמה לממש את הפוטנציאל, אבל היא לפחות עשתה זאת עבור אחרת. כמו מכתיב קצב בתחרויות ריצה ארוכות, הפתיחה של צרפת משכה את ספרד קדימה, לשבור את השיא של עצמה. ואכן, את מה שנראה היה שלא יכול לקרות לעולם, היא עשתה בתוך רבע שעה. פיגור מול נבחרת שלוכדת את החלומות של יריבתה, שאי אפשר להגיע לשער שלה? היא תגיע אליו פעמיים, ובקלות.
4 צפייה בגלריה
כולם יזכרו איפה היו כשזה קרה. ימאל, רגע לפני שער השוויון האדיר
(צילום: Matthias Hangst/Getty Images)
עוד לפני שדני אולמו הפך את התוצאה, היה השער של לאמין ימאל. אין גיל שהופך שער כזה למובן מאליו, אבל יש כזה שמפאר אותו במיוחד. לא היו בני 17 שכבשו בחצי גמר יורו. בטח לא כאלו שכבשו כך, בעיטה לחיבור שכמותה לא רואים כל יום בטורניר שלא מתרחש כל שנה. יום יבוא ויסכמו את הקריירה של ימאל. זה יהיה עוד כל כך הרבה זמן, אבל זה יקרה. השער הזה ייזכר כרגע בו בקע מהביצה, זמן ההתגלות שלו. כולם יזכרו איפה היו כשזה קרה. הוא היהלום בכתר של נבחרת תכליתית, משב רוח מרענן בטורניר של תריסים מוגפים.
צרפת הצליחה לשקר
המהפך הספרדי החזיר את חובת ההוכחה לצרפת. פריז, ווי האב א פרובלם. מה עושים עכשיו? דשאן הסתכל על דמבלה, שהסתכל על קאנטה, שהסתכל על ראביו, וכולם הסתכלו על אמבפה. היתה להם תכנית מושלמת - לגנוב את הגביע בלי שמישהו יאלץ אותם להסיר את המסיכה, עד שהגיעה ספרד. חמישה משחקים וחצי צרפת עומדת במקום, אז איך תאיץ עכשיו מאפס למאה ועוד מול נבחרת שבפני עצמה יודעת לנעול את השער? ואכן, צרפת אולי שלטה באופן מוחלט בכדור לאורך כל המחצית השנייה, אבל היא אפילו לא הכריחה את אונאי סימון לזנק לפרנסתו.
כמי שלא נקלעה לפיגור ביורו כולו - איך תיקלע, ובחמשת משחקיה הקודמים הובקעו ארבעה שערים בלבד - את החולשה הצרפתית אפשר היה להסוות לזמן מה ולנסות למתג כ"קשיחות", "עוצמה" ושאר מושגים שהם לא יותר מקוסמטיקה לסתמיות. המינימליזם הזה הוצג במערומיו ברגע הראשון בו נדרשה לעשות משהו אקטיבי, אחרת הסיפור נגמר. צרפת הצליחה לשקר כל עוד אף אחד לא אילץ אותה לומר אמת. ספרד עשתה את זה, קרעה את המסכה מעל פניה והתקשרה למשטרת היורו שעצרה אותה על התחזות. ניצחון של אנגליה על הולנד, וביום ראשון יהיה לספרד מפגש עם עבריין נוסף.
רגע לפני חצי הגמר: בלינגהאם במגרש הגולף
(באדיבות ONE)
