אחרי שלב בתים מלא מתח והפתעות ושמינית גמר מרתק, יורו 2024 מבטיח לנו קרבות מרתקים אף יותר. אלופת אירופה המאכזבת איטליה אומנם בחוץ, אבל לאור היכולת המאכזבת שהציגה לאורך הטורניר קשה להגיד שמדובר בהפתעה.
לשלב שמונה הגדולות של הטורניר מגיעות הנבחרות החזקות ביותר - אלה שהראו איכות (גרמניה וספרד) אלה שהראו אופי (אנגליה וטורקיה) זאת שהתעוררה בדיוק בזמן (הולנד) וזו שהוכיחה - שוב - שחובה לספור אותה (שווייץ). ארבעה כותבים מכינים אתכם לארבעת הקרבות הגדולים.
ספרד - גרמניה | ניר צדוק
מהר יותר, חזק יותר, מוקדם מדי
הגענו לשלב שבו כבר אין ברירה. היורו הזה לא מספיק גדול כדי שגם גרמניה וגם ספרד, אולי שתי הנבחרות המרשימות ביותר עד כה בטורניר, יהיו ביחד בחצי הגמר. האכזריות כאן גדולה במיוחד, היות שהמפגש הישיר ביניהן, שמתקיים מוקדם מדי, הוא לא עונש שנגזר עליהן בעקבות בעיטה בדלי. זה לא דומה למשחק בין צרפת לבלגיה בשמינית הגמר, למשל, שנוצר רק בגלל שהשתיים פיספסו את הבכורה בבית המוקדם. יש משהו צודק בכך שתוצאות מאכזבות נושאות עמן השלכות, ומסלול נוח הולך ומסתבך בעקבות טעות גורלית מול יריבה נחותה. שכר ועונש הוא עיקרון שעוזר להשליט סדר בעולם.
לא כך במקרה של גרמניה וספרד. שתי הנבחרות עשו בדיוק את מה שהיה עליהן לעשות – לסיים במקום הראשון בבית ואפילו בסטייל, אחר כך לעבור נבחרת נחותה בשמינית הגמר – ובכל זאת הן כאן, אחת מול השנייה. זהו שכר המצווה שלהן. בטורניר שבו הנרטיב השולט הוא חולשתן של החזקות, כשאנגליה היא שקית הקאה עם פקקים וצרפת סוגרת ארבעה משחקים עם שני שערים עצמיים ואחד נוסף בפנדל, גרמניה וספרד משלמות את המחיר על כך שהיו טובות בדיוק כפי שהיו אמורות להיות.
מיהו המגריל הסדיסט שדאג להציב אותן במסלול ההתנגשות הזה? רשלנות ורשעות שלא רק גרמניה או ספרד ישלמו עליהן את המחיר, אלא בסבירות מסוימת גם אירופה כולה. אחת ההשלכות של הדייט הלוהט הזה עלולה להיות גמר במעמד שווייץ או טורקיה. מי צריך את זה. שער השוויון של גרמניה בתוספת הזמן מול שווייץ הוא שער פירוס. יותר משהיא כבשה אותו ליריבתה, היא כבשה אותו לעצמה. אם גרמניה תסיים את דרכה הערב, זה ייזכר כשער העצמי של הטורניר.
ואולי מוקדם מדי עדיף מאף פעם. מי אמר שהטוב ביותר חייב להגיע בסוף? העיקר שהוא מגיע ולא נותר כהתרחשות היפותטית על הנייר. האם הייעוד של הטורניר הוא שהשתיים הטובות ביותר ייפגשו רק בסופו? המשחק הטוב ביותר לא חייב להיות האחרון – הוא רק חייב להיות. בטורניר שידע כמה דרמות אך לא סיפק עד כה אפילו משחק אחד שמתכתב עם הנצח, מפגש של גרמניה וספרד הוא חגיגה, ולא משנה באיזה ענף של עץ הטורניר אנחנו נמצאים. באופן אבסורדי, העיתוי המוקדם מעצים את הדרמטיות של המשחק. לו היו נפגשות בגמר, המפסידה לא הייתה נותרת עם תחושת הכישלון הכבדה שתישאר אצלה הפעם נוכח הסוף המוקדם. ברבע הגמר יש שתי אפשרויות מוקצנות – הניצחון הגדול ביותר, או הדחה מתסכלת בטרם עת.
למפגש בין גרמניה לספרד יש את כל היסודות הדרושים למשחק בלתי נשכח. בניגוד לצרפת ופורטוגל, שיספקו קרוב לוודאי מפגש עצור, כשני חבלנים שניגשים ברגליים רועדות לנטרול הפצצה שהיא הכדור, ספרד וגרמניה עפות קדימה עם הרוח. גרמניה כבשה יותר מכל נבחרת אחרת, ספרד איימה על השער יותר מכולן. הן לא ישחקו רק אחת נגד השנייה, אלא גם אחת עם השנייה. זה יכול להיות דיאלוג כדורגל של פעם בטורניר. יכול להיות שכשזה ייגמר, מושגים כמו "רבע גמר" יאבדו משמעות. חלוקה לשלבים? מה לזה ולאמנות?
8 צפייה בגלריה
תוציאו אותו מההרכב של צרפת ותקבלו גרסה יותר מצודדת של אנגליה. קיליאן אמבאפה
(צילום: REUTERS/Leon Kuegeler)
פורטוגל - צרפת |
מסע בין כוכבים
בואו נהיה כנים: אחרי הקרב בין דונלד טראמפ לג'ו ביידן, שגרם לרבים ורבות מאיתנו לתהות אם אפשר להגר למאדים, יש משהו מנחם בעימות שבו מככבים כדורגלן מהגדולים בהיסטוריה ועוד אחד שכבר נמצא עם רגל וחצי בהיכל התהילה ורק מחכות לו כמה עצירות חובה בדרך (למשל זכייה ביורו ובליגת האלופות). האחד הרבה מעבר לשיאו, השני עוד לא יודע אם עכשיו זה הכי טוב שיש או שהעתיד ורוד אפילו יותר. האחד ראה ימים יפהפיים במדי ריאל מדריד. האחר מגיע לשם כדי להשאיר אפילו את ימי הזוהר ההם בצל.
מה שברור הוא שגם היום, למרות שזה לא הטורניר הגדול הראשון של קיליאן אמבאפה ובטח לא של כריסטיאנו רונאלדו, הנבחרות שלהם תלויות בהם באופן בלעדי להכאיב. בצרפת, שנראית רחוקה מאוד מהיכולות של מונדיאל 2022 ובוודאי של הזכייה ב־2018, אמבאפה הוא לא רק בעל הבית אלא אלוהים במסכה. המהירות, הכוח והאימה שהוא מטיל על ההגנות מעצם הנוכחות שלו על המגרש אמורים לפצות על בינוניות כמעט בלתי מוסברת בקטע חשוד של שאר שחקני ההתקפה, בהם יהלומים כמו אנטואן גריזמן ומרקוס תוראם. וזה לא שעד עכשיו אמבאפה הבריק, וגם את השער הראשון שלו אי־פעם ביורו הוא הבקיע בפנדל; אבל קחו את אמבאפה מההרכב של צרפת וקיבלתם גרסה יותר מצודדת של אנגליה.
משמונה תניף אחת: היכנסו לעמודי הנבחרות המיוחדים
בפורטוגל המצב מסובך עוד יותר: הנבחרת כולה, בהם שחקנים מעולים כמו ברונו פרננדש, עובדת בשביל חלוץ מהליגה הסעודית, שהיה פעם כובש יותר גדול מנפוליאון אבל נשאר דומה לו רק במדד האגו. במשחק נגד סלובניה זה כמעט עלה לפורטוגל בהדחה משפילה בשמינית הגמר, ולא רק בגלל הפנדל שרונאלדו החטיא בהארכה: הנבחרת הלא בלתי מוכשרת הזאת פשוט השתעבדה לתכתיב שמיימי לפיו רונאלדו חייב להבקיע. אפילו את הבעיטות החופשיות מפקירים לרגליים שלו, למרות שהפעם האחרונה שהבקיע במצב נייח שאינו פנדל הייתה כשפורטוגל הייתה אימפריה קולוניאליסטית. בנוסף, היה מביך לשמוע את ההשתפכויות על ה"אומץ" של רונאלדו שבעט והבקיע בדו־קרב שנגמר בנוק־אאוט למרות טראומת ההחמצה כמה דקות קודם: תודה לך באמת. המדליה בדרך.
לכן המפגש הישיר בין הסופרסטארים הוא גם משל נאה על מצבו הבעייתי של היורו עד כה: בעוד הנבחרות הכי מרשימות, ספרד וגרמניה, משחקות כקבוצה לכל דבר, מתנהלות מהר, חכם ויעיל ויוצרות מגוון כאבי ראש ליריבות אבל מאחת מהן נצטרך להיפרד, צרפת ופורטוגל הן שיקוף של השחקן הכי מדובר בהרכב, ובמקרה של פורטוגל הוא אפילו לא הכי טוב. גם בשל כך, המשחק אולי מסקרן מבחינת השמות שיופיעו בו, אבל קשה לומר שהוא מעורר ציפיות לכדורגל מסעיר ומעורר השראה.
למעשה, בהחלט יכול להיות שהדבר הכי בלתי נשכח במשחק הזה יהיו הדמעות שיישפכו על הדשא עם שריקת הסיום או לאחר הפנדל המכריע. ובמקום לבחור את השחקן המצטיין מבין רונאלדו ואמבאפה נצטרך להחליט מי מהם בכה טוב יותר.
אנגליה - שווייץ | זאב אברהמי
הגיע הזמן של אנגליה. או של שווייץ
פעם בכמה משחקים, כשאני באצטדיון, יש לי הרגל: לעקוב במשך 90 דקות רק אחרי שחקן אחד. זה קרה לי בשבת האחרונה, במשחק הניצחון של שווייץ על איטליה, כשעקבתי רק אחרי גרניט ג'אקה, הכוכב של באייר לברקוזן ונבחרת שווייץ.
לקח לי שני משחקי מעקב כאלו (בהם ראיתי אותו במדי לברקוזן כשהוא מוליך אותה לאליפות נטולת הפסדים) ועוד שישים דקות נגד איטליה, כדי להבין: ג'אקה הוא לא שחקן כדורגל, הוא דמות מחדר הפיקוד של הסרט של פיקסאר "הקול בראש". כשהוא רוצה, שווייץ רצה, כשהוא רוצה היא שולחת מסירות קצרות, כשהוא רוצה היא שמחה, כשהוא רוצה, היא מה שהוא רוצה. שחקן הטורניר לטעמי עד עכשיו (לצידו של פביאן רואיס הספרדי).
לג'אקה יש תנועת חן אבירית, ראשו זקוף. הוא תמיד יודע מה הוא רוצה לעשות, לאיפה הכדור יילך, לאיפה השחקנים האחרים אמורים לנוע. הוא משחק כאילו יש לו לוח לבן בתוך המוח ועליו מורדות ומועלות פקודות כל הזמן. צריך לעקוב אחרי זה, רק אחרי זה, תשעים דקות כדי לראות את זה.
ועוד לא דיברנו על האלמנט המנטלי שמביא שחקן מהסוג של ג'אקה לקבוצת מרכז טבלה טיפוסית כמו שווייץ. ג'אקה לקח עם לברקוזן הקטנה את התואר מבאיירן הגולייתית. כששחקן כזה משחק לידך הוא לא רק קובע את הקצב של המשחק ואת המנגינה שלו, הוא נוסך תקווה איפה שגדל הייאוש, הוא מרים את הווליום של הביטחון העצמי איפה שמתחילים הספקות.
אם אנגליה תשחק עוד משחק עלוב כמו כל המשחקים שלה עד עכשיו, ג'אקה יכול לקרקס אותה. היא לא נתקלה ביריבה כמו שווייץ עד עכשיו ובשחקן שיכול לשלוט ולהשתלט על המשחק כמו ג'אקה. אבל אנגליה, כמו צרפת, הן שתי הקבוצות היחידות מתוך השמונה שנשארו, שעוד לא נתנו את משחק הטורניר שלהן. הגיע זמן אנגליה. וגם לג'וד בלינגהאם יש כמה דברים להגיד לגבי מי השחקן הכי טוב וחשוב בטורניר הזה.
8 צפייה בגלריה
הפך את משחק רבע הגמר של טורקיה נגד הולנד לשואו פוליטי מרי דמיראל
(AP Photo/Ebrahim Noroozi)
הולנד - טורקיה | יאיר קטן
רק רשת
הלוואי שזה היה רק משחק כדורגל, אבל החגיגה הלאומנית של בלם טורקיה מרי דמיראל בניצחון על אוסטריה בשמינית הגמר הפכה את רבע הגמר מול הולנד לשואו פוליטי.
אחרי חקירה שנגעה ל"הצדעת הזאב" של דמיראל, המקושרת לארגון "הזאבים האפורים" האנטישמי, בבילד דווח אמש כי אופ"א החליטה להרחיק את הבלם משני משחקים, מהלך שעורר זעם בהתאחדות הטורקית שתערער הבוקר (אישור רשמי מאופ"א לא התקבל עד לסגירת הגיליון).
עוד לפני כן, טורקיה וגרמניה פתחו בעימות דיפלומטי סביב הנושא: שרת החוץ הגרמנייה ננסי פייזר הביעה ביקורת כלפי הבלם וקראה להעניש אותו, בטורקיה זעמו וזימנו את שגריר גרמניה במדינה לשיחת נזיפה, ואתמול הגיעה חבטת ההחזרה עם זימון של השגריר הטורקי בברלין לשיחה דומה. והקינוח: נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ביטל פגישה באזרבייג'ן ולהגיע לעודד את נבחרתו במשחק – צעד שנראה הצהרתי מאוד לאור השתלשלות העניינים.
מבחינת כדורגל, המפגש שמעלה שאלה מרתקת: האם טורקיה תשנה את עורה? עד כה הכדורגל ההתקפי השתלם לה, אבל גם עלה לה בתבוסה 3:0 לפורטוגל, היריבה החזקה ביותר שפגשה עד כה. הולנד שטפה את המגרש עם מהירות וטכניקה בניצחון על רומניה, ולא תהיה סלחנית כמו האוסטרים. יש לה את מלך השערים המשותף קודי גאקפו ומלך הבישולים צ'אבי סימונס. זה רבע הגמר בעל הפוטנציאל הגדול ביותר לחגיגת שערים – וישנה סכנה אמיתית שזה בדיוק מה שיבהיל את שני המאמנים.
מטריד: אוהד חוטף מכות מסדרנים בזמן היורו
(ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 05.07.24
