אנגליה תוכל לנצח את ספרד בגמר היורו בראשון (22:00) רק אם כל מלאכי הנראטיב יתיישרו בקו אחד מעל האצטדיון האולימפי בברלין ויכריחו את המשחק לטובת נבחרת שלושת האריות. אי אפשר לבטל את האפשרות הזו. הרי היא עבדה בנס בלינגהאם נגד סלובקיה, היא עבדה בפנדלים נגד שווייץ והיא עבדה מול הולנד פעמיים, עם החלטה מפוקפקת על פנדל שהחזיר את אנגליה למשחק ואז שער ניצחון בדקה ה-91. יכול מאוד להיות שאליפות אנגלית, רצופה בכוונות רעות וציניות מכוערת – כולל שימוש מזעזע בג'וד בלינגהאם (רק תשוו בין גארת' סאות'גייט לקרלו אנצ'לוטי) – היא משהו שכתוב בספרים.
היכנסו לעמודי הנבחרות המיוחדים
אבל אם מבטלים את ממד המיסטיקה, לאנגליה אין סיכוי ממשי. ספרד הייתה הנבחרת הדומיננטית ביותר בטורניר מאז הניצחון במשחק הפתיחה שלה, 0:3 על קרואטיה. היא חזרה מפיגור נגד צרפת בחצי הגמר, היא ניצחה את גרמניה בהארכה ברבע, היא הרסה את גיאורגיה אחרי פיגור בשמינית, ולפני כן סיימה מושלמת את בית 2, שנחשב לפני הטורניר ל"בית המוות".
הסטטיסטיקה משחירה את סיכויי האנגלים: מאז ההפסד של ולנסיה בגמר האלופות לבאיירן מינכן ב-2001, אף קבוצה ספרדית לא הפסידה בגמר אירופי לקבוצה שאינה ממדינתה (לא כולל ליגת האומות, שם ספרד הפסידה לצרפת ב-2021). 22 משחקי גמר של הנבחרת וחמש קבוצות ספרדיות, אפס הפסדים. בארבע הפעמים שקבוצה ספרדית כן הפסידה בגמר בתקופה הזאת, היא הפסידה לקבוצה ספרדית אחרת.
"אנחנו לפני עשור ספרדי"
אבל איך זה קרה? איך אף אחד לא ראה את זה מגיע מנבחרת ספרדית שמעוטרת בשחקנים מכל המועדונים הגדולים של אירופה? "האמת שגם אנחנו לא ראינו את זה קורה", אמר לי האוהד ממדריד אלאדינו רוסלס בכיכר מריאנפלאץ במינכן, שעות לפני הניצחון בחצי הגמר נגד צרפת, "לקחנו אליפויות בצעירות, ידענו ש(ניקו) וויליאמס ו(לאמין) ימאל הם כישרונות צעירים, והיינו בטוחים שזה טורניר חימום מנועים עבורנו לפני גביע העולם בעוד שנתיים. אז בשבילנו כל ניצחון אחרי גרמניה זה בונוס פה, אבל העולם צריך להפנים: נגמרה הדומיננטיות של צרפת השנואה, אנחנו לפני עשור ספרדי".
אוהד ספרדי אחר אמר לי אחרי המשחק: "הטורניר הזה הוא שירה לדומיננטיות ספרדית. ניצחנו את קרואטיה בקלות אפילו שהם שלטו בכדור, ניצחנו את איטליה שהיא תמיד היריבה שעושה לנו הכי הרבה בעיות, ניצחנו את גרמניה בביתה אחרי שהיא שיחקה טקטית מעולה וסגרה את רודרי ופביאן רואיס בחצי המגרש שלנו, וניצחנו את צרפת ששלטה בכדורגל האירופאי מאז 2016. גאבי, אולי השחקן הכי טוב בסגל, בכלל לא פה, פדרי פצוע מאז תחילת המשחק נגד גרמניה, והשחקן הכי טוב שלנו בטורניר, דני אולמו, בכלל עלה מהספסל. אין סוף לתקווה שלנו".
לא רק שזה נכון, אלא שלאנגליה אין ממש תשובות לחלקים היותר חזקים במערך הספרדי. כדי לחקות את ההצלחה הגרמנית במניעת הכדורים מרודרי ופביאן רואיס עמוק בחלק המגרש של ספרד, שם הם אוהבים להתחיל לפתח את ההתקפות, אנגליה תצטרך להקריב שני שחקנים, כולל בלינגהאם כנראה, לשמירה עליהם. גרוע מכך, אם אנגליה תפתח כרגיל עם שלושה שחקנים מאחור, בוקאיו סאקה יהיה אחראי להיות הצל של ניקו וויליאמס. צרה. אם סאות'גייט יצטרך לשנות את המערך שלו כדי להגביל את שני הקשרים של ספרד ואת שני שחקני הכנפיים, זו גם תהיה הודאה בצרה.
כבר לא טיקי טאקה
"אנחנו חיים בתוך חלום", אומר ססאר סליסטיאנו, עוד אוהד ספרדי במינכן, "היינו קצת תקועים אחרי ריצה של שלושה תארים גדולים בין 2008 ל-2012, לקח לנו הרבה זמן להיגמל. אני חושב שרק ברוסיה 2018 הבנו שהגענו למבוי סתום עם הטיקי טאקה. ואז, כאוהדים, היה לנו משבר מאוד קשה לגבי הנבחרת: איך מגדלים יורשים לדור של צ'אבי, אנדרס אינייסטה, צ'אבי אלונסו, סרחיו בוסקטס וססק פברגאס.
"ופתאום יש לנו שוב שמונה ושש, רודרי ופביאן רואיס, ולידם עוד שחקני קישור מהצמרת העולמית. אז נכון שהם לא ממש אינייסטה וצ'אבי, אבל הם הכי קרובים שיש, והם גם לא צריכים להיות אינייסטה וצ'אבי. וויליאמס וימאל שינו את המשחק שלנו לגמרי. נגמלנו סופית מהטיקי טאקה בטורניר הזה בזכותם".
4 צפייה בגלריה
"יש לנו שוב שמונה ושש". רודרי ופביאן רואיס מול אנגולו קאנטה
(צילום: Matthias Hangst/Getty Images)
שיתוף הפעולה הדומיננטי של רואיס ורודרי (שהשלים בטורניר הזה 94 אחוז מ-403 ניסיונות המסירה שלו), חלוקת התפקידים הכמעט מושלמת ביניהם, השליטה בקצב של המשחק, והעובדה שתיפקדו כשסתומים של לחץ בכל משחק של ספרד עד עכשיו, איפשרו, ביחד עם הלחץ משחקני הכנף והתנועה של אלבארו מוראטה, חללים חופשיים לפדרי. כשהאחרון נפצע והוחלף על ידי אולמו, החללים החופשיים הללו הפכו לשדות קטל עבור היריב. השער של ימאל נגד צרפת הוא שער הטורניר – הרגע, הביצוע, זהות המבקיע - אבל הוא גם עשה עוול לשער הניצחון של אולמו שהגיע אחרי מבצע אישי מרהיב ואגבי, כשהוא מוקף בשחקני הגנה צרפתיים ברחבה.
הנשק הסודי
"ההבדל בין הנבחרת הזו לנבחרת של צ'אבי-אינייסטה הוא שלנבחרת הזו יש יותר אופציות", מסביר רוסלס, "היא יכולה לשחק על שליטה בכדור באמצע המגרש, אבל היא מעדיפה ויש לה את היכולות לשחק כדורגל הרבה יותר ישיר, ללכת על המטרה. כבשנו הכי הרבה שערים בטורניר הזה, אבל מה שבאמת יוצא דופן הוא ששמונה מתוך 11 השערים שלנו בטורניר הובקעו על ידי שחקנים שונים (מאז השיחה זה הפך לתשעה מתוך 13, ז.א). אין ליריבה דרך אמיתית לעצור אותנו".
הנשק הסודי הוא אולמו, חלוץ מזויף-מאולתר (תפקיד דומה לזה שמילא פברגאס ב-2012). הוא לא ממש סודי, אבל הוא עבר מסלול מיוחד: כבר בגיל 16 הוא עזב את "לה מאסיה" של ברצלונה ועבר לשחק בדינמו זאגרב. הוא זכה איתה בחמש אליפויות ושלושה גביעים לפני שהצטרף לר.ב לייפציג ב-2020. עם הקבוצה הגרמנית הוא זכה בשני גביעים ברציפות, כמו גם בסופרקאפ האחרון אחרי שלושער שלו ב-0:3 על באיירן מינכן. הוא חכך בדעתו האם לייצג את קרואטיה, אבל בחר בנבחרת הספרדית ועזר לה לזכות באליפות אירופה עד גיל 21 ב-2019 ובמדליית כסף אולימפית בטוקיו.
אבל איכשהו, הקריירה של אולמו לא קיבלה את הפרבולה שהיא הייתה אמורה לקבל. הוא היה שחקן השנה בקרואטיה, הוא היה בנבחרת ליגת האלופות ב-2019 לצידם של ארלינג הולאנד, רודריגו ולאוטרו מרטינס, אבל אף קבוצה גדולה לא הניחה עליו יד, ובנבחרת הוא נדחק לספסל. ממי שנבחר ב-2018 במקום ה-11 ברשימת השחקנים הכי טובים בעולם מתחת לגיל 21 (שני מקומות מעל אחד בשם קיליאן אמבאפה), היו ציפיות הרבה יותר גדולות.
והנה הוא פה. פתאום כל הגדולות מחזרות ועוקבות אחריו. פתאום, כמעט משום מקום, אולמו הפך לשחקן הכי טוב של ספרד בטורניר, בטח לאחד שעושה את ההבדל בשלבי ההכרעה (שלושה שערים ושני בישולים בנוקאאוט). מבחינות מסוימות, אולמו הוא הדרך הכי מדויקת לתאר את ספרד בטורניר הזה.
אחד על אחד: לאמין ימאל מול אלבארו מוראטה
(באדיבות one)
פורסם לראשונה: 20:51, 12.07.24
