המשחק בין צרפת לספרד הוא הרבה יותר מ"זו משחקת יפה נגד זו שלא", המאכזבת מול הפייבוריטית, הכוח היורד מול הכוח המתחדש. ישנם המון פרטים קטנים שיכריעו, היבטים מרתקים, סיפורים חשובים. זה הזמן לצלול לעומק קרב הענקיות במינכן.
1. סיפור מסגרת. לפני הכל, מדובר בשתי מילים פשוטות: "קו שני". שתי חוליות הקישור עושות עבודה מעולה בהנעת כדור ובמשימות הגנתיות, אבל ההבדל הגדול ביותר בין ספרד לצרפת הוא היעילות ההתקפית של מרכז השדה, של השחקנים שמגיעים מאחור לשטח שמפנה החלוץ המרכזי ומקבלים את כדורי הרוחב של הקיצוניים. וכאן יש לספרד יתרון ענק.
מארבע תניף אחת: היכנסו לעמודי הנבחרות המיוחדים
בכל אחד מחמשת המשחקים של שתיהן, אפשר היה לראות עד כמה הקשרים מעורבים בהתקפות, אבל בצרפת ההרגשה היא שהם עושים את זה בעל כורחם. ב-120 הדקות מול פורטוגל המצבים והבעיטות היו ברובם של אורליאן צ'ואמני ואדוארדו קמאבינגה שנותרו חופשיים, אבל הם לא ידעו מה לעשות איתן. הבעיטות מרחוק של צ'ואמני איומות לאורך הטורניר, קמבאינגה (אדריאן ראביו כנראה יחזור במקומו, ולא מהווה שיפור) החמיץ הזדמנות שבה כל מה שהיה דרוש הוא למצמץ את הכדור פנימה, וחברם אנגולו קאנטה משקיע המון אבל לא אפקטיבי. קיליאן אמבאפה שלא מתפקד עם המסכה נשמר חזק, חלוצי האגפים לא הגיעו ליורו, וכך מגיעים למציאות של אפס שערי שדה – כשמי שנדרש להתעלות בהבקעה לא עושה את זה.
ולקראת המפגש ראש בראש, זה הופך לחמור יותר – מאחר שרודרי ופביאן רואיס הם שני מועמדים לשחקני הטורניר. גם כאשר הצטרף אליהם קשר אחורי נוסף בחלק מרבע הגמר מול גרמניה, מיקל מרינו, הוא היה זה שהבקיע את שער הניצחון. מבחינת תנועה, חוכמת משחק ודיוק הם נמצאים ברמה אחת מעל היורו.
המספרים אומרים הכל: רואיס וצ'ואמני נמצאים שניהם בעשירייה הראשונה באליפות אירופה בניסיונות לשער. חמש בעיטות מ־13 של הספרדי הלכו למסגרת, הוא כבש פעמיים וגם הוסיף שני בישולים. אם יתגבר על הפציעה הקלה, הוא יוכל להכריע את המשחק. אם לא, מרינו מוכן להזנקה. צ'ואמני ניסה 12 פעמים, פגע פעם אחת במסגרת, ולא כבש או בישל. הוא הפנים של הקישור הבעייתי שהרכיב דידייה דשאן.
2. מאחורי המסכה. מי איש המפתח של ספרד? מי יודע. לאמין ימאל מוביל את היורו עם שלושה בישולים (יחד עם צ'אבי סימונס ההולנדי), ההגנה מדהימה (עוד נגיע אליה), דני אולמו הוא נשק טורנירים ידוע. אבל בצרפת אין בכלל שאלה, והבעיה היא שאמבאפה לא מסוגל כרגע לקחת את האחריות הזו. קשה להאשים אותו, המסכה מפריעה לו. מול פורטוגל היא אפילו פגעה בו, כאשר כדור שניתז לראשו הסיט אותה בעוצמה לאף השבור. מי יעשה את זה במקומו? אף אחד, לפי מה שראינו עד כה.
ביורו צרפת חיה על פנדל שלו ושני שערי ניצחון עצמיים. כשהוא או שחקן יריב לא כובשים, צרפת עומדת בכל המסגרות על שלוש תוצאות 0:0 רצופות. הפעם האחרונה שבה ניצחה בלי שער או בישול שלו הייתה במארס 2023, 0:1 באירלנד. היא עברה מאז 17 משחקי ידידות, מוקדמות ויורו, ובמקרים בהם אמבאפה לא תרם היא הפסידה (בשני המקרים לגרמניה). זו סטטיסטיקה לא הגיונית עבור נבחרת מפוצצת בכישרון.
3 בדיקת בלמים. יש משהו מיוחד במים הצרפתיים, הם מלאים בברזל כנראה. שני צמדי בלמים ניצבים מעל כולם ביורו הזה: וויליאם סאליבה הפנטסטי ודאיו אופמקאנו בצרפת, רובין לה נורמנד ואיימריק לאפורט בספרד. כל הארבעה נולדו בצרפת. לה נורמנד קיבל אזרחות מאחר שחי שנים בספרד, ללאפורט יש שורשים באסקיים.
הצמד הצרפתי מחזיק את הנבחרת שלו בטורניר, הצמד הספרדי מוסיף ביטחון להתקפה. אבל הפעם יש טוויסט בעלילה, ובניגוד לשתי הנקודות הראשונות, הוא פועל לטובת צרפת: לה נורמנד מוצהב ויחמיץ את המשחק, ונאצ'ו יתפוס את מקומו. אמנם נאצ'ו פתח במשחק הראשון בטורניר, אבל מאז כמעט ולא שיחק, וכאשר נכנס כמחליף נראה מעט מפוזר ואיטי. מה שמחמיר את המצב עבור ספרד הוא שגם דני קרבחאל מושעה, כך שבעמדת המגן הימני יפתח ככל הנראה חסוס נאבאס בן ה־38 שיתמודד עם הסילונים הצרפתים. אלו שני שינויים שעלולים לערער את החוסן הספרדי.
4. אני וסימון. מאוד מעניין לראות שאף אחד מארבעת שוערי חצי הגמר לא נחשב לטופ של הטופ בעולם. מבין ארבעתם, הקרוב ביותר לכך הוא מייק מניאן הצרפתי, יורש ראוי להוגו לוריס שרבים יגידו שאפילו עולה עליו. השוער של מילאן מעולה לאורך היורו, שקט מאוד, מציג נתונים אתלטיים נהדרים ומיקום מושלם.
אונאי סימון שונה. השוער של בילבאו חוזר לאלמוניות יחסית עם סיומו של כל טורניר גדול, אבל בסך הכל עושה את העבודה הנדרשת ממנו. ישנן שתי כוכביות חשובות: הראשונה היא משחק הרגל שלו, שלוקה בחסר ביחס לרמה הגבוהה ביותר. מדובר במסירות קצרות לא נקיות ובעיטות לא מדהימות. השנייה היא פציעה בזרועו, שתדרוש ניתוח בסיום היורו. סימון אמר שהיא לא מפריעה לו לשחק, אבל בואו נאמר שאם נדרשת התערבות כירורגית, לא מדובר בהסרת שומה. תעקבו אחריו טוב במשחק.
5. דו־קרב באגף. האקס פקטור של צרפת הוא ז'ול קונדה. עד היורו היה קשה לומר שהוא עדיף כמגן ימני מאשר כבלם, העמדה הטבעית עבורו, אבל קונדה משחק כדורגל פנומנלי. המגן מדורג גבוה בטורניר במספר חילוצי הכדור, מוביל את צרפת במספר הקילומטרים שרץ, והשער העצמי של יאן ורטונגן בניצחון על בלגיה נוצר לא מעט בזכות המעורבות שלו בהתקפה. הוא ישמור באגף על ניקו וויליאמס, הסנסציה הספרדית של הטורניר, שטס לפסגה העולמית עם טכניקה, מהירות וכדורגל שכולו הנאה. יכול להיות שמי שינצח בדו־קרב הזה יהיה אחראי לכרטיס לגמר.
הערב זה מתחיל: חצי גמר היורו יוצא לדרך - ראיון עם יאיר קטן, ספורט ynet
(צילום: ליאור שרון)
פורסם לראשונה: 01:30, 09.07.24
