האוהדים הדנים התאספו לראות את המשחק בפאבים מסביב לפארק הייזנהיידה. מדובר בפארק שנמצא באמצע שכונת המהגרים נויקלן. האוהדות הגרמניות שהצטרפו לצפייה לבשו חולצות ורודות עם שמו של טוני קרוס, הגרמנים חולצות לבנות של קשר הנבחרת. האמריקאים לבשו חולצות לבנות של ג'מאל מוסיאלה. הדנים באדום קלאסי.
"לא האמנו שננצח, אבל גם לא חשבנו שנפסיד בגלל שהשופטים עזרו להם", אמר אחרי ההפסד קספר, אוהד דני מאוכזב, "לא חשבנו שהטכנולוגיה תביס אותנו. זו הייתה בושה לכדורגל. גרמניה לא צריכה עזרה מאף אחד. אני לא חושב שהם היו מנצחים בלי העזרה הזו, ואני חושב שאנחנו די התמוטטנו אחריה".
2 צפייה בגלריה
אווירה אפית. אוהדי גרמניה מנסים להסתתר מהגשם
(צילום: Alexander Hassenstein/Getty Images)
התורים במהלך ההמתנה לרכבת
(צילום: זאב אברהמי)
"הבעיה היא שמבחינה טכנית הכי קרה, יכול להיות שהן החלטות מוצדקות", המשיך קספר. "אבל הן גבוליות, והן לא נותנות פרשנות לרגש של המשחק. לשרוק לפנדל גבולי אחרי שפסלת שער גבולי, זו לא החלטה ל-AI. זה היה בשבילנו כמו נבואה מסוכנת על העתיד".
"בעולם של חוקים יבשים וטכנוקרטיים, אנחנו כנראה תמיד, לשמחתי, נפסיד לגרמנים", הוסיף. גם אוטו, הידיד הגרמני שאיתו צפה קספר במשחק, הסכים: "אנחנו מאוד שמחים שניצחנו ועלינו, אבל המשחק הזה הוא כזה שיהיה אפשר לזכור אותו להרבה שנים קדימה. הצורה שבה פתחנו את המשחק, העידוד, העמידה הדנית, ההפסקה של המשחק בגלל מזג האוויר. היה משהו אפי באווירה הזו, ואז, פתאום ענייני ה-VAR. זה היה אנטי קליימקס מושלם. אבל ניצחנו ואנחנו בשלב הבא, וזה מה שחשוב. זה, ולהתפלל עבור גיאורגיה (שתשחק הערב מול ספרד, והמנצחת תפגוש את גרמניה ברבע - ז.א)".
משביתי השמחות
כמעט שהתרגלנו: האיחורים, השיבושים, אי העמידה בזמנים, הזלזול בתיירים, המחסור בדוברי אנגלית בין אלפי המתנדבים, אי היכולת להגיד "סליחה" פשוטה (חוק מספר אחד בגרמניה: המקומיים לעולם אינם טועים. זה אתה). אפילו לדרך החתחתים של העיתונאים כבר השלמנו: כשאתה מגיע למשחק ברכבת, אתה צריך לתקף את הכרטיס שלך בשער מהצד השני של היציאה מהרכבת, ואז לחזור לכניסת העיתונאים, שנמצאת בצד הקוטבי לתיקוף האקרדיטציה (ליד הרכבת), ואז ללכת לצד השני כדי להיכנס ליציע העיתונאים. אליפות אירופה בחלם.
אבל שום דבר לא הכין את האוהדים למה שקרה אתמול בדרך למשחק בין איטליה לשווייץ בברלין. אלפים נדחקו לקרונות בחום של 34-35. מיזוג האוויר שבק. ילדים התעלפו על כתפי אביהם. זקנים התיישבו על הרצפה באפיסת כוחות, נוזלים מזיעה. כשהמשחק הסתיים, אלפים נעמדו על הפלטפורמה המובילה לרכבות האמורות להוביל אותם חזרה העירה. השוטרים החליטו דווקא שם להתחיל במופע הוויסות שלהם. הם התירו רק לכמות מסוימת של אוהדים לעלות לרמפה ולרכבת. הרכבת הייתה גדושה, לא יכולת להכניס מחט אליה, אבל על לוח ההודעות היה כתוב שהיא אמורה לצאת רק בעוד 19 דקות. אז רכבת מלאה עמדה בתחנה, בלי מיזוג אוויר, מוצפת באנשים, וחיכתה שיגיע התור שלה.
כשעזבה, השוטרים נתנו לעוד נגלה להיכנס. הנוסעים עמדו ארבעים דקות על הפלטפורמה בדרך לתחנה. ילדים חצי מעולפים מיררו בבכי על כתפי אבותיהם, זקנים צנחו באפיסת כוחות לרצפה. ואז, אחרי שהורשו להיכנס לרכבת, התחיל הסיוט האמיתי. משביתי השמחות.
שום מקום לגמישות
סידורי הביטחון הגרמניים לא משאירים שום מקום לגמישות. הכל מפורט עד הפרט האחרון בקלסר מיוחד שהוכן לטורניר. מה מותר ומה אסור. הבאתי איתי לאצטדיון בברלין עטים, טלפון, סוללה - וגם מנורת לילה. מישהו אשכרה חשב על האפשרות שמישהו ירצה להכניס פריט כזה לאצטדיון - וכמובן אסר על כך. זה מה שכתוב בקלסר. 24.99 אירו הלכו לפח.
במקביל, המחצית השנייה במשחק אתמול בדורטמונד נדחתה בדקות ספורות, כשהשחקנים והשופט הסתכלו לשמיים. חשבתי שמדובר בעוד התראת מזג אוויר. אבל מתברר שגבר צעיר עם מסכה על הפנים ותיק גב על גבו, טיפס למרומי האצטדיון בדורטמונד. אף אחד לא פיקח על זה. זה היה יכול להיגמר באסון. את זה כנראה איש לא צפה. זה לא היה כתוב בשום קלסר.
פורסם לראשונה: 16:19, 30.06.24
