יוליאן נאגלסמן כבר הוכתר בידי "הניו יורק טיימס" הלא מתלהם ל"איש החשוב ביותר בגרמניה" בחודש הקרוב. הוא היה כמעט ברירת מחדל כבחירה למאמן הנבחרת אחרי התקופה המדכדכת תחת האנזי פליק. נאגלסמן לא המציא את גרמניה מחדש, הוא פשוט בנה סגל והרכב שמתבססים על שני עקרונות: הראשון הוא שמי שהיה טוב העונה זומן, והשני הוא "תעשו מה שאתם יודעים ומה שאני אומר לכם לעשות".
כל השחקנים, כל הנתונים: עמודי הנבחרות המיוחדים של בית 1
ניסוי הכלים של נאגלסמן היה סוער (ניצחונות מול צרפת ומול הולנד) ופושר (נגד יוון ואוקראינה), וככה נעה התנודה בהלך הרוח ברחוב הגרמני. ציפייה למשהו גדול עם חשש כבד לעוד נפילה לתהום. חוץ מאשר במקומות מרכזיים וסואנים, לא הייתה אווירה של יורו באוויר. לא היו דגלים מונפים ברחובות או משתלשלים ממכוניות או מרפסות, לא היה אלכוהול באוויר, נערות לא טופפו עם פסים בצבעי גרמניה על לחייהן. וזרזיפי הגשם ומזג האוויר הקודר לא נתנו לאף אחד סיבה לשבת בחוץ.
נאגלסמן לא היה צריך להמציא את הכדורגל מחדש, גם כי לא היה לו זמן וגם כי שני נסיכי הכדורגל הגרמניים ג'מאל מוסיאלה ופלוריאן וירץ כבר דאגו לזה. הם הכדורגל הגרמני החדש. מאז פייר ליטבארסקי לא היו לגרמנים דריבליסטים כמו השניים האלו, שניהם מהטופ העולמי. זה לא היה מקרי שהם כבשו את שני השערים הראשונים בטורניר, ב-1:5 הנהדר על סקוטלנד במשחק הפתיחה.
אבל כדי שכל זה יקרה, נאגלסמן היה חייב מנצח שידאג שכל כלי ינגן בזמנו ובדיוק את מה שהוא אמור לנגן. החזרה של קרוס לסגל הייתה המתנה הכי טובה שיכל המאמן לבקש. אתמול קרוס השלים 101 מסירות מתוך 102 ניסיונות - מה שמנע מהסקוטים לצאת למתפרצות, הכוח ההתקפי העיקרי שלהם - וניצח על המשחק במסירות קצרות וארוכות מאחרי הקלעים, כשהוא משאיר לצעירים את הבמה המרכזית. נאגלסמן מבין היטב את החשיבות של קרוס לנבחרת: התפקיד היחיד של רוברט אנדריך בנבחרת הוא להיות שומר הראש של קרוס, האחראי לכך ששום רעה לא תתקרב אליו ושהוא לא יצטרך לעשות שום עבודה שחורה.
"זהו ערב מושלם עבורנו", אמר פיליפ ראסט, איש היי טק, אחרי המשחק. הרחובות כבר התמלאו באדי אלכוהול, מישהו צעק "דויטשלנד דויטשלנד" (גרמניה גרמניה), דגל התנופף פה, ושם, מכוניות צפרו, אופוריה זהירה התחילה לתפוס את מקומה של הפסימיות המדכאת, אפילו מזג האוויר השתפר לקראת חצות. גרמניה רק חיכתה לרגע הזה, למתג שידליק אצלה את הסיבה לחגיגה. "נוייר חטף רק גול עצמי, קימיך היה יציב, קרוס היה קרוס, החלוצים הבקיעו, ושני הצעירים עשו בדיוק מה שקיווינו שהם יעשו, אפילו אמרה צ'אן שהוזמן בשנייה האחרונה הבקיע. לא יכולנו לבקש יותר. בסוף אפילו מולר החליף את מוסיאולה, במה שנראה כמו טקס רשמי של החלפת השרביט בין הדורות", הוסיף ראסט.
הערב, שהתחיל בחפץ חשוד ופינוי אוהדים מה"פאן זון", נגמר בניצחון גדול לגרמניה, אנחת רווחה קולקטיבית של אומה שלמה. לאף אחד, בברלין ובערים הגדולות לפחות, לא היה אכפת שחצי משחקני השדה הגיעו מרקע הגירתי ("תראה איך הם כולם שרים את ההמנון בגאווה", אמר אוהד אחד לחברו במהלך שירת ההמנון הגרמני), לאף אחד לא היה אכפת מהמלחמה, מההפגנות, מהאינפלציה, מהבחירות, מהמריבות בממשלה - הכל נדחק הצידה. המאנשאפט ניצחו במינכן, ניצחו בגדול, טבילת האש המפחידה עברה בהצלחה מלאה. אפשר ללכת לפאבים ולמועדונים כדי לחגוג. לפחות עד יום שלישי, עד אז שעון החול של הפסימיות והדאגה מהגרוע מכל כבר יתמלא מחדש.
צפו: אוהדי גרמניה חוגגים את אחד השערים
(באדיבות one)
פורסם לראשונה: 09:23, 15.06.24
