הפעם האחרונה שבה רומניה השתתפה ביורו הייתה ב-2016, זוכרים? ברור שלא. רומניה השאירה בטורניר הזה רושם כל כך קלוש, שהיא יכלה בכלל לא להופיע. מקום אחרון בבית עם שווייץ, צרפת ואלבניה, בלי ניצחון אחד לרפואה.
הטורניר הנוכחי הוא תסריט שונה לחלוטין: לא רק שרומניה העפילה לשמינית הגמר הערב (19.00) נגד הולנד מהמקום הראשון בבית (לפני בלגיה), אלא שמבין כל ההפתעות הגדולות של הקבוצות הקטנות עד עכשיו ביורו, רומניה מגיעה למשחק הזה כשהיא מסתכלת לכתום בעיניים.
כדי לתת קונטקסט לנבחרת המפתיעה הזו ואיך הגיעה מהתמודדויות רפויות נגד ישראל במוקדמות להיות אחת מ-16 הקבוצות הטובות ביבשת, יש ללכת 30 שנה אחורה. רומניה של מונדיאל 1994 בארה"ב עם חאג'י, פופסקו, רדוצ'ויו, לופסקו ודומיטרסקו, הייתה הנבחרת המלהיבה ביותר של שלב הבתים. היא העיפה את ארגנטינה בשמינית הגמר והפסידה בקרב פנדלים לשוודיה ברבע הגמר.
רומניה של 1994 (שאותה אימן אנגל יורדנסקו, אביו של המאמן הנוכחי אדוארד יורדנסקו), לא רק שהשיגה תוצאות טובות ושבתה את לב הצופים בכדורגל פתוח וקריאטיבי, אלא שהיא הטילה צל כבד על כל נבחרת רומנית שניסתה לצעוד בעקבותיה. הצל היה מאיים מדי, הציפיות הכבידו על שחקני העתיד, הנעליים תמיד היו גדולות מדי. כמה גדולה הייתה הנבחרת ההיא? לפני כמה שבועות נערך ברומניה משחק ראווה בין כוכבי הנבחרת הזו לבין כוכבי העולם מאותה תקופה כמו סטויצ'קוב, ריבאלדו ונונו גומש, שאומנו על ידי ז'וזה מוריניו. 55,000 (ובמילים: חמישים וחמישה אלף) איש הגיעו לצפות במשחק הזה.
"האבא והבן יורדנסקו מאוד דומים בזה שהם קשוחים, מאמנים את הקבוצות שלהם בצורה מאוד פיזית, עד שהשחקנים לא יכולים לעמוד יותר על הרגליים. הם מכינים את הקבוצה שלהם בצורה מאוד טקטית ויסודית, ושמים דגש גדול על ההגנה", אמר בראיון עיתונאי יון לופסקו, שחקן הנבחרת הרומנית ההיא שמשמש היום בתפקיד באופ"א. "ההבדל הגדול הוא במבנה האנושי. בנבחרת שלנו כל שחקן חשב שהוא חייב להציל את המולדת, שהמשחק חייב לעבור דרכו, שהוא ישים את הגול או את האסיסט לפני הגול. אף אחד לא היה מוכן לעשות את העבודה השחורה. היינו אחד עשר אינדיבידואלים שהתחברו תחת קבוצה ודגל אחד.
"השחקנים בקבוצה הנוכחית יודעים שהם תלויים אחד בשני. השם הכי גדול הוא הבן של חאג'י והוא בכלל עולה מהספסל. זו קבוצה קצת פחות קריאטיבית, מלהיבה וכובשת לבבות, אבל היא קבוצה - והיא קבוצה עקשנית. קבוצה שמאוד מודעת לעצמה ובעיקר לחסרונות שלה. אין לה כוכבים כמו להולנד וצרפת. היא צריכה לשמור על רשת נקייה, היא חייבת לשחק באינטנסיביות, לתת את הלב על המגרש ותמיד להיות בכושר גופני עדיף. אני חושב שהסוד שלהם הוא באינטליגנציה: לא של טכניקה או ראיית משחק, אלא איי־קיו קשה יותר להשגה, זה שבו אתה מצנזר את עצמך מהדברים שאתה לא מסוגל לעשות. זה לא פשוט להיות עם משמעת כזו כספורטאי".
מצא את ההבדלים
יאניס חאג'י הוא הדוגמה הבולטת להבדלים בין הדורות. אביו, המראדונה של הקרפטים, היה שחקן על-חלל בכל מה שקשור לטכניקה, ראיית משחק ובעיטה לשער, יכולות שהביאו אותו להיות בורג מרכזי בקבוצת החלומות של יוהן קרויף בברצלונה. הבן אומנם משחק באותו תפקיד וגם הוא מכדרר בחסד ובעל חוש לשערים, אבל הקריירה הבינלאומית וההשפעה שלו על המשחק והכדורגל הרומני משניות ובטלות בשישים. "יאניס שחקן כדורגל טוב", אמר לי עיתונאי רומני שפגשתי, "אבל הוא כרע תחת הציפיות של להיות הבן של. הרבה שנים אמרנו שהוא הרבה יותר טוב כמדובב מאשר כשחקן". הוא מתייחס לעובדה שיאניס דיבב לרומנית את דמותו של פרנקנשטיין בסרט של דיסני.
"אבל משפחת חאג'י ממשיכה לתרום לנבחרת הנוכחית. יאניס למד לחיות את התפקיד שלו. הוא לא שחצן ולא משחק בגלל שהוא הבן של, ולא מבקש כבוד כבן של", אמר לי אותו עיתונאי. "מצד שני, אין לנו ברומניה אקדמיות כדורגל ממש טובות ומודרניות לילדים ונוער, הליגה שלנו ממש לא טובה, השחקנים שעוברים לחו"ל מגיעים לקבוצות די קטנות וגם שם הם מקבלים דקות מועטות. הדבר היחיד שיש לנו שדומה לפס ייצור זו האקדמיה שגיאורגי חאג'י פתח לפני חמש עשרה שנים ליד הים השחור. חצי מהנבחרת הנוכחית שלנו עברה דרך שם".
רומניה היא אחת הדוגמאות הבולטות לצמצום הפערים בכדורגל האירופי. חוץ מספרד, אף אחת מהגדולות לא התבלטה ממש. חוץ מסקוטלנד, אף אחת לא נראתה רע ונכנעה בקלות. כל היתר קרובות לאמצע. בכל יום נתון כל אחת יכולה לנצח כל אחת. לרומניה, בנוסף לאמונה העצמית שהיא יכולה לנצח את ההולנדים, יהיה גם גב עצום מעשרות אלפי אוהדים שהשתלטו על כל אצטדיון שבו שיחקה הנבחרת - גם אלו שהגיעו מרומניה וגם האלפים שעברו לגרמניה כדי למצוא עתיד כלכלי טוב יותר.
הרומנים יודעים את מקומם. יש להם סיכוי לנצח היום אם יפגינו אגרסיביות ונחישות, ישמרו על רשת נקייה ובעיקר ינצלו עד הסוף כל רבע הזדמנות. אתגרים לא קלים מול אחת הנבחרת הטובות ביבשת, שגם היא תיהנה ממנה הגונה של עידוד באצטדיון. אבל מדובר בנבחרת רומנית שיצאה מצל ענק של 30 שנה. היא עדיין מסונוורת, עדיין מגששת את דרכה באפלה, עדיין מעדיפה לראות את חצי הכוס של הסיכויים מאשר את חצי הכוס של הפחדים.
חתך את כדור היורו בכדי למצוא את החיישן
(באדיבות ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 02.07.24
