שני סיבובים בשלב הבתים הם כלום במונחים של טורניר גדול מבחינת הרגש, כי שלבי ההכרעה עוד לפנינו, אבל הם עולם ומלואו מבחינת זיהוי מגמות. המשחקים שכבר התקיימו הציגו בבירור נקודות שחשוב להעמיק בהן, כאלו שצפויות לשחק תפקיד משמעותי גם בהמשך. ובמילים אחרות: הטרנדים של היורו.
תוצרת חוץ. נכון לאתמול, 15 מ־61 שערי הטורניר נכבשו בבעיטות מחוץ לרחבה. בכל יורו 2016 היו 17 שערים כאלה, ו־19 ביורו הקודם. איך מסבירים את הזינוק הזה? ב"סקיי" טענו למשל שההתלהבות מהמעמד הגדול והרגש הלאומי גורמים לשחקנים לנסות יותר, אבל ייתכן שהדבר נובע מההתמקצעות ההגנתית בכדורגל הנבחרות. קשה מאוד להכניס כדורי עומק ולפרוץ לרחבה, והשימוש בנשק הזה עוזר לפתוח את הסתימה. כשמשלבים את איכות השחקנים ורמת הביצוע, מקבלים שערים כאלה.
5 צפייה בגלריה
עוזר לפתוח את הסתימה. ג'רדאן שאקירי מאיים מחוץ לרחבה מול סקוטלנד
(צילום: REUTERS/Thilo Schmuelgen)
לפקודת עצמי. תיאוריית הרחבות הצפופות תופסת גם במקרה של השערים העצמיים. ראינו כבר שישה שערים כאלה, כשפורטוגל נהנית משניים. זו כמות גדולה, ויש מי שיוסיף לכך את השער של סקוט מקטומיניי הסקוטי, ניסיון שהלך לידיים של השוער אבל פביאן שר השווייצרי הפך לכיבוש (אופ"א קבעה כי כדור שנבעט למסגרת ייחשב כשער של הבועט). אמנם החלוצים לא מוצאים שטחי מחיה קרוב לשער ונשמרים היטב, אבל הצד השני של המטבע הוא שנוכחות מוגברת של שחקני הגנה ברחבה מובילה לכדורים שניתזים מהם פנימה. גם היערכות הגנתית מושלמת לא יכולה למנוע את זה.
מהיר ועצבני. תשכחו משלב הגישושים הידוע – המטרה היא להשיג יתרון במהירות ואז לחשוב על ההמשך. זה נכון במיוחד לגדולות, שלא רוצות להסתבך בדרמות מאוחרות: גרמניה עשתה את זה בשני משחקיה הראשונים (שער פותח בדקה ה־10 ובדקה ה־22); ספרד הכניעה בזריזות את קרואטיה לפני שהורידה הילוך; אנגליה כיוונה לכך בשני מחזורי הפתיחה – שער מוקדם ונסיגה לאחור.
צאו מהבונקר. הדבר הגרוע ביותר שנבחרת יכולה לעשות הוא לנסות לשמור על תוצאה על ידי התבצרות, ואלו חדשות מצוינות לכדורגל. זה קרה לאלבניה פעמיים, מול איטליה וקרואטיה; אנגליה שילמה על כך נגד דנמרק; לפולין זה קרה מול הולנד, והסלובקים הפסיקו לשחק מוקדם מדי בהפסד לאוקראינה. המקרה הבולט ביותר היה של סלובניה, ששלטה במשחק מול סרביה, בחרה להתגונן אחרי היתרון ושילמה על כך בשתי נקודות. יש פה לקח חשוב: הבונקר לא משתלם.
הגודל לא קובע. אלבניה, גיאורגיה, סלובניה, סלובקיה – או בקיצור, "הקטנות". תשכחו מהמונח הזה. מעבר לסקוטלנד שהגיעה רע למשחק הפתיחה ותיקנה את הרושם אחר כך, לא הייתה אף נבחרת שהושפלה או נראתה תלושה מהמעמד. אין מישהי שהגיעה לטורניר בשביל לשחק בסגנון הגנתי ולנסות לגנוב נקודות. נבחרת ישראל לא יכולה ללמוד מזה כלום, אגב: הסיבה שהנבחרות הללו מרשות לעצמן לשחק ככה היא שהחלק האחורי נותן ביטחון (ע"ע קטע מספר 1). יש לכולן חוליות הגנה מעולות עם שחקנים מהליגות הגדולות.
מתנות קטנות. ניצול הטעויות מדהים. אין דבר כזה "אויש, לא נורא, בפעם הבאה נבקיע". יש ביורו הזה חדות שקשה להסביר (אלא אם מדברים על אנטואן גריזמן...). הדוגמה הטובה ביותר היא הביצוע הפנומנלי של ג'רדאן שאקירי השווייצרי מול סקוטלנד, כדור תועה שהפך לגול בנגיעה אחת מושלמת, אבל היה גם איבן שראנץ שהתנפל על הגנת בלגיה וסידר לסלובקיה ניצחון, בריל אמבולו משווייץ שזינק על שגיאה של וילי אורבן ההונגרי, נדים בייראמי האלבני שלא ביזבז את המתנה האיטלקית בדקה הראשונה, וניקולאי סטנצ'יו שהפך מסירה גרועה של השוער האוקראיני לשער אדיר. מי שעולה למגרש מוכן להכל.
על צד שמאל. מקסימיליאן מיטלשטאדט, מארק קוקורייה, ויקטור קריסטיאנסן, אריק יאנז'ה, פיליפ מוונה, ניית'ן אקה, נונו מנדש, פרדי קאדיולו, אלכסנדר זינצ'נקו. מי היה מאמין שכמה מהשחקנים המלהיבים ביותר ביורו יהיו דווקא מגינים שמאליים? כאן באמת מדובר במקריות נדירה, אבל אי־אפשר להתעלם ממצבור האיכות הזה. האירוניה היא שהמגן השמאלי הטוב בעולם השנה, אלכס גרימאלדו מלברקוזן, עוד לא קיבל דקה בטורניר בגלל שקוקורייה מצטיין בספרד. אנגליה, מנגד, לא כללה בסגל אפילו מגן שמאלי כשיר אחד.
הוצאה מוכרת. חלק מהמוכנות הוא גם לחשוב איך אפשר להבקיע בדרכים מפתיעות, מתוך ידיעה שלא תמיד הכדורגל המסודר ישיג את התוצאה. איסלנד עשתה זאת בהצלחה ביורו 2016, והפעם יותר נבחרות דאגו להביא תרגילי הוצאת חוץ. דנמרק עשתה זאת נפלא נגד סלובניה, ולסלובקיה היה תרגיל אדיר מול אוקראינה, בו לוקאש הראסלין שעמד להוציא נתן לשחקן אחר ואז רץ, קיבל ובישל. בניצחון על פולין, אוסטריה אפילו שלחה בלם קדימה להוצאת חוץ סטנדרטית והרוויחה שער, ואלמלא נגיעת יד שהובילה לפסילת השער, גם צ'כיה הייתה מרוויחה מכך מול גיאורגיה.
השגרירים הסעודים. זה הטורניר הגדול הראשון אליו מגיע מספר גדול של שחקנים אירופאים שנדדו לליגה הסעודית, ועכשיו שאלת היכולת שלהם עומדת למבחן, בעקבות הביקורות הקשות שספגו בגלל הוויתור על ליגה רצינית באירופה לטובת משכורות גבוהות. תשובה חד־משמעית אין, זה יותר תלוי באופי של השחקן הספציפי, אבל מדי יום הדיון בנושא מתגבר: בנוגע לכריסטיאנו רונאלדו לא היה ספק, אבל ישנם שמות כמו סטנצ'יו ואנגולו קאנטה שהפתיעו לטובה.
לעומתם, סרגיי מילינקוביץ'־סאביץ', אלכסנדר מיטרוביץ' ויאניק קראסקו לא נראים טוב. הבלם הספרדי איימריק לאפורט, שמשחק לצד רונאלדו באל־נאסר, אמר בסוף השבוע: "יש לאנשים סטיגמות נגד הליגה הסעודית, אבל היא מתפתחת מבחינה שיווקית ובקרוב יכירו בתחרותיות שלה".
הרפורמה השיפוטית. לבסוף, חייבים לדבר על החזרת הכבוד לשופטים, והלוואי שבישראל יאמצו כבר העונה את החוק החדש שנכנס לתוקף ביורו ומאפשר רק לקפטנים לדבר עם השופט. השחקנים הפנימו אותו, מי שמעז להתלונן סופג צהוב (רודרי יחמיץ משחק בשל כך) – ואין יותר התגודדויות מכוערות ואלימות סביב האיש עם המשרוקית. צהובים עפים גם לעבר מי שלוקח הכדור ומשליכו כדי לעכב הוצאת חוץ או כדור חופשי. אולי בגלל שהם מרגישים יותר בנוח, השופטים בטורניר מעולים עד כה. שינוי כל כך פשוט שנותן כל כך הרבה.
פורסם לראשונה: 01:30, 24.06.24
