ארבעה מלכי שערים אחרי שמינית גמר היורו, כולם עם נתון לא מדהים של שלושה כיבושים בארבעה משחקים עד כה, ושניים מהם כבר הודחו. ספרד באמת משחקת נהדר, אבל השחקן הטוב ביותר שלה, ואולי בעצם באליפות אירופה כולה בינתיים, הוא הקשר האחורי פביאן רואיס שאף ילד לא מתלהב כשהוא שולף אותו בחבילה ב"פיפ"א 24". אבל זה לא אומר שאין כוכבים בטורניר הזה. והם מככבים מהסיבות הלא־נכונות.
מאמני הנבחרות לא הרסו לגמרי את היורו, כי מעצם קיומו הוא כיף אחד גדול, אבל הם מקשים מאוד על הקהל. ויותר מכך, על השחקנים שלהם. זו תסמונת פפ גווארדיולה: הרצון להיות מאמן־סלב שתופס את רוב העניין. כך מאמני אליפות אירופה שמו מקלות בגלגלים של הנבחרות.
4 צפייה בגלריה
מקשים מאוד על הקהל. ויותר מכך, על השחקנים שלהם. דשאן, קומאן וסאות'גייט
(צילום: Getty Images)
הסאות'גייטים. זה לא סוד שהמאמן שמייצג את כל הדברים הרעים שאפשר לעשות עם נבחרת טובה הוא גארת' סאות'גייט האנגלי, אבל הוא ממש לא לבד. "הסאות'גייטים" ידועים בעיקר במחשבה המקובעת שלהם. היא מבוססת על כיוון חיובי: מדובר בשיטת משחק שהביאה אותם רחוק בעבר, אפילו עד הנפה, אבל הם לא מסוגלים להכיר בכך שהסגל שעומד לרשותם כעת זועק לסגנון אחר, ובכך מסנדלים את השחקנים.
במקרה של סאות'גייט מדובר בתקיעה מוחלטת של המשחק גם מבחינת הנעת הכדור האיטית וגם מבחינת חוסר הרצון לשנות את מרכז השדה, כך שפיל פודן וג'וד בלינגהאם יוכלו לשחק יחד באמצע ולייצר מצבים. גם דידייה דשאן כזה: הוא מתעקש על שלישיית הקישור הקבועה שלו למרות שהתרומה שלה להתקפה אפסית, בגלל שהיא עוצרת לחלוטין את היריבות. עם הישענות על הקיצוניים ושני חלוצים מרכזיים, מאמן סרביה דרגאן סטויקוביץ' בקושי נתן הזדמנות ראויה לדושאן טאדיץ' המבריק, ודומניקו טדסקו של בלגיה הותיר את קווין דה בריינה כיוצר היחיד כשמאחוריו שני קשרים הגנתיים שלא הזיזו את הכדור קדימה.
משמונה תניף אחת: היכנסו לעמודי הנבחרות המיוחדים
עמדות מאולצות. ההמשך הישיר של בעיית הקיבעון הוא ההצבה המאולצת – ההבנה שיש לך שחקנים יוצאים מן הכלל שלא מתאימים לעמדות שאתה מתעקש עליהן, אז אתה דוחף אותם בכוח כמו חתיכת פאזל שלא מתאימה. סאות'גייט מתמחה גם בזה: הוא ביטל לגמרי את אגף שמאל של אנגליה מתוך ניסיון לשמור על מבנה. פיל פודן, שחקן השנה באנגליה וגאון כדורגל שמתמחה באגף ימין וכשחקן מתחת לחלוץ, נשלח שמאלה ולא מצליח לבצע שום פעולה שהוא רגיל אליה, בעוד מאחוריו משחק המגן הימני קירן טריפייר שאבוד לחלוטין בצד השני. קיצוני שמאלי כמו אנתוני גורדון שותף למספר דקות במשחק אחד, והמגן השמאלי היחיד בסגל הוא לוק שואו שכנראה לא יהיה כשיר עד לשריקת הסיום וזומן כהימור. מגן שמאלי מנוסה כמו בן צ'ילוול, שהיה יכול להיות יעיל יותר משרשרת הבלמים שנסעו ליורו ולא משחקים, נשאר בחוץ.
אות הצטיינות בתחום מוענק לרונלד קומאן שבכל משחק מתחכם בלי קשר למציאות, ואז נאלץ להציל את הנבחרת בחילופים. הוא ניסה פעם אחת לפתוח יחד עם שני המגינים הימניים המעולים, דנזל דומפריס וג'רמי פרימפונג, ואז ויתר על הרעיון (שיטה חדשה שתתאים לשניהם? ע"ע הקטע הראשון). פרימפונג כמעט לא משחק. למזלו של צ'אבי סימונס, אחרי שקומאן שלח אותו להתחבא באגף במשחק הראשון ואז סופסל, הוא הצליח להוכיח את עצמו במרכז השדה.
פשע התשע. ההתעללות בחלוצים המרכזיים היא מוטיב מסקרן ביורו. שלוש נבחרות גדולות שעדיין במשחק נוהגות בשיטה הזו, כשמה שעומד מאחוריה הוא הרצון להגן בכל מחיר על השמות הנוצצים בסגל. אותם חלוצי 9 אמיתיים משלמים את המחיר.
זה מתחיל ביוליאן נאגלסמן. לא משנה כמה קאי האברץ שיחק מכורח הנסיבות כחלוץ בארסנל, הוא לא יכול לבצע את מה שדרוש ברמה הגבוהה ביותר. הבעיה של נאגלסמן היא שמדובר בסופרסטאר מבוסס, וכך ניקלאס פולקרוג עולה רק לסגור משחקים. ובכל פעם שבה פולקרוג נכנס, גרמניה נראית הרבה יותר טוב. אבל עם תדמית פועל שחור, לך תוציא את האברץ מההרכב. המצב זהה בהולנד: ממפיס דפאי, החוליה החלשה בהתקפה הכתומה (אפילו בהצגה מול רומניה נראה רע), חתום קבע בהרכב, וקומאן לא יזיז אותו לטובת ואוט וחהורסט הענק, שמתאים יותר לשיטה וההגנות לא מסתדרות איתו. לוקה סוצ'יץ' ומרטין בטורינה הכישרוניים מקרואטיה בעיקר ראו את הוותיקים הכבדים מהצד.
גולת הכותרת היא כריסטיאנו רונאלדו. רוברטו מרטינס הלך בקו הפוך מהמאמן הקודם פרננדו סנטוס והחזיר את כל הכוח לרונאלדו, שכופה את עצמו על המשחק ברגעים רבים. החלוץ המרכזי גונסאלו ראמוס, שהחליף את רונאלדו בהרכב בשמינית גמר המונדיאל וכבש שלושער ב־1:6 על שווייץ, שותף פעם אחת למשך 24 דקות.
בינוני, אבל לפניך. יש היבט משלים לכוכבים שאסור לגעת בהם, ואלו השחקנים של המאמן, השמות הבינוניים שמקבלים קרדיט שלא מגיע להם ומחרבים משחקים. טדסקו שילם על כך ביוקר בבלגיה: היה אפשר להאמין שיוהאן בקאיוקו יקבל קרדיט אחרי עונה נהדרת באיינדהובן, אבל יאניק קראסקו, האיש שבמהלך הקריירה ברח לכסף בסין ובסעודיה, התייצב בצד שמאל ונראה נורא. גם ליאן ורטונגן לא היה מקום במרכז ההגנה בגיל 37.
נאגלסמן נדבק לג'ונתן טה מלברקוזן בהגנה, וכאשר האחרון היה מוצהב, ניקו שלוטרבק הצעיר מדורטמונד הבריק בשמינית הגמר. סאות'גייט מעריץ את קייל ווקר בגלל היכולת לשמש גם כבלם במקרה של ירידה להתבצרות חריפה יותר, ואין למגן תוקף כמו טרנט אלכסנדר־ארנולד סיכוי לשחק במקומו. ודשאן, מצידו, שומר אמונים לאדריאן ראביו שעוד לא נתן משחק טוב אחד בטורניר, ותופס מקום במרכז השדה.
10 הרגעים הגדולים העונה בליגה הספרדית
(באדיבות one)
פורסם לראשונה: 01:30, 04.07.24
