ההרכבים של נבחרות אנגליה וצרפת, המועמדות הבכירות לזכייה בתואר לפני שהתחילה אליפות אירופה, גרמו לבלוטות ההתרגשות של כל אוהד כדורגל לעבוד שעות נוספות: בלינגהאם ואמבאפה, קיין ופודן, גריזמן ודמבלה. כמו מסיבה שליקטה לליינאפ שלה את כל הדי־ג'ייז המובילים בעולם. טריפ של כדורגל.
היכנסו לעמודי הנבחרות המיוחדים
אבל לקח משחק וחצי להבין שאולי הנבחרות הביאו לפה את ההרכבים המובטחים, אבל המפיק של המסיבה שכח להעמיס על המטוס לגרמניה מערכת סאונד ראויה. אף די־ג'יי לא קיבל רישיון לעוף, הכל היה חייב להיות בתוך מסגרת המאמץ הקולקטיבי. תנו לגמור את הלילה בשלום.
אנגליה וצרפת איבדו בטורניר את הזהות שלהן. הן התמזגו לזהות קולקטיבית דומה. אנדרוגינית. לא היה הבדל בינן לבין דנמרק או סרביה, שווייץ או איטליה, סלובניה או סלובקיה, בלגיה ופורטוגל. גארת' סאות'גייט ודידייה דשאן לא נולדו אתמול. הם יודעים של מי הראש שהרשויות ידרשו במקרה של כישלון. הם יודעים למי יכוונו כוסות הבירה מהיציעים. לא הייתה להם בעיה להקריב את איכות השחקנים והמשחק בשביל תוצאה.
דשאן הציע למקטרגים לא להסתכל על המשחקים של הנבחרת שלו. סאות'גייט מילמל משהו תמוה שבכלל מדובר יותר בקרבות בינלאומיים מאשר תחרות ספורטיבית. לשחקנים, סחוטים מעייפות מהעונה הארוכה וצפיפות המשחקים, לא היה כוח למרוד.
יתרה מכך, נבחרות כמו טורקיה, גיאורגיה, אוסטריה, רומניה, אלבניה, ואפילו המארחת גרמניה, שניסו לשמור ולו חלק מהאפיון ההיסטורי־כלכלי־חברתי־גיאוגרפי־ספורטיבי שלהן, עפו בזו אחר זו. השאירו מזכרת על האליפות, אבל לא תישאר מהן שום מזכרת. כל הדחה כזו הדגישה את הצורך לשחק טקטי, על התוצאה, רק לשרוד את הלילה. כשהולנד, עוד קבוצה שאיבדה לגמרי את הזהות המבריקה והסקסית שלה עבור עוד תוצאה, ניצחה את טורקיה הנאמנה לעצמה, היה ברור לדשאן וסאותג'ייט שהציניות תעבור. שאין מה להסתכן. יכולת לתלוש את השערות מאיך שפודן ובלינגהאם נראו בנבחרות לעומת מה שהם עשו השנה בקבוצות שלהם, אז מה. דשאן וסאות'גייט היו צריכים אותם רק ככלים בלוח השחמט הטקטי שלהם.
5 צפייה בגלריה
יודע אל מי הבירות יתעופפו במקרה של כישלון. סאות'גייט
(צילום: Richard Pelham/Getty Images)
אז למה האנגלים הצליחו לעבור והצרפתים נעצרו? חלק מהתשובה זו ההגרלה. גרמניה וצרפת היו צריכות לעבור דרך ספרד. האנגלים נאלצו לחלוף על פני סלובקיה, שווייץ והולנד, שלוש נבחרות שבדקות רבות במשחקים נגדם היו הרבה יותר טובות מהם. האנגלים נבדלו מהצרפתים בכך שהצרפתים איבדו את הזהות שלהם וחשבו שזה יספיק כל הדרך אל התואר. בפעם הראשונה שהצרפתים נקלעו לפיגור בטורניר, בפעם הראשונה שבה היו צריכים לצאת משבלונת הנוחות שלהם, הם הודחו מהטורניר.
הפיגורים של האנגלים חייבו אותם להמציא את האנגליות שלהם מחדש. במקום עוד הרמות שבלוניות, הקזת דם עם חולצות קרועות ושאר צרות אנגליות מהעבר, פתאום התגלתה נבחרת שחוזרת מפיגור, שכובשת באובר טיים של האובר טיים, שמנצחת בפנדלים. למעשה, בכל פעם שאנגליה הוכרחה על ידי המצב והתוצאה במגרש לנטוש את ההוראות הטקטיות המגבילות של סאות'גייט, בכל פעם שכלי שחמט על הלוח הטקטי השתחרר מכבליו, אנגליה מיצתה חלק גדול מהפוטנציאל שהיה טמון בה ועליו דיברו לפני הטורניר. סאות'גייט רצה להחיל אוטומציה על הנבחרת שלו, השחקנים שלו ביקשו אמנציפציה.
אבל שוב, אנגליה עשתה את זה נגד מתחזות כמוה. עכשיו מחכה לה הנבחרת האותנטית היחידה של הטורניר, הנבחרת היחידה שנשארה נאמנה לזהותה. צרפת וגרמניה התקפלו מולה. מה יהיה הלילה?
אולמו מול פודן
לאוטומציה של רוב הנבחרות יש מחיר אישי כבד על המגרש: מהשחקנים ניטלת היכולת לחשוב לבד, לקבל החלטות, להיות ספונטניים. ספרד לא סבלה לשנייה מהבעיה הזו. "אחד היתרונות הכי גדולים שלנו על הנבחרות הגדולות", אמר לי אוהד ספרדי לפני משחק חצי הגמר נגד צרפת במינכן, "הוא שהמאמן שלנו זכה באליפויות אירופה עד גיל 19 ועד גיל 21 לפני שהגיע לאמן את הבוגרים. יש פה הרבה שחקנים שהוא מכיר כנערים וכמתבגרים. שהוא טיפח אותם, נתן להם ביטחון, יודע מה הם שווים ומה מציק להם".
ומה כל זה אומר?
"שהוא סומך עליהם שיעשו את מה שהם צריכים לעשות, לא מה שהוא אומר להם לעשות. זה לא סתם שספרד היא הנבחרת הגדולה היחידה שחושבת מחוץ לקופסה, וזה לא סתם שהגמר האמיתי שלנו היה נגד גרמניה, עוד קבוצה שלא שבויה בתוך הכלא הטקטי והפחדים של המאמן שלה. ספרד משחקת כדורגל של אומץ, של גאווה לאומית, לא של פחד ובושה".
בניגוד לאנגליה, ספרד הגיעה לטורניר בלי כוכבים גדולים. אף אחד לא ממש ספר את וויליאמס וימאל מעבר לנקודת הפוטנציאל. גאבי היה פצוע, רודרי זה רודרי, אבל יש גבול לכמה רודרי יכול להיות טוב בלי להיות מגובה בכוכבים של מנצ'סטר סיטי או ביד המדריכה של פפ גווארדיולה. אף אחד לא חשב שפביאן רואיס ישחק טורניר מפלצתי. במדדים הסטטיסטיים של האליפות שחקנים מנבחרת ספרד מדורגים במקום הראשון, שלישי, רביעי ועשירי במצטייני הטורניר. בלינגהאם, השחקן האנגלי שמדורג הכי גבוה, צועד במקום ה־18.
השחקן שמדורג במקום הראשון הוא דני אולמו, שהגיע כשחקן ספסל ורק הפציעה של פדרי הזניקה אותו להרכב ולהיות השחקן הכי טוב בספרד ובטורניר כולו בשלב ההכרעות. השטח שבין פביאן ורודרי לבין השטח של וויליאמס וימאל, הפך לאזור הדמדומים של אולמו. פביאן ואולמו, אגב, היו שני כובשי השערים עבור הנבחרת עד גיל 21 שאימן לואיס דה לה פואנטה בגמר נגד גרמניה. פביאן היה שחקן הטורניר.
"יש בנבחרת ספרד המשכיות", הסביר לי האוהד הספרדי, "המאמן לא חושב על הפיטורים שלו בגלל הפסד. כשמאמן נמצא במצב כזה, הוא גם מבין שהמשחק לא תלוי בו. יש בו ענווה להבין שהטקטיקה שלו לא מנצחת או מפסידה טורנירים. בניגוד לאנגלים או לצרפתים, הכדורגל שלנו לא מחושב עד המילימטר האחרון. קשה לצפות מה אנחנו עומדים לעשות. הפחד שיתק את כולם. אין יותר מתפרצות, אין יותר שלושה על שניים, כי ההתקפה עסוקה בעיקר במניעת ההתקפה המתפרצת. רודרי של מנצ'סטר סיטי הוא רודרי של ספרד, השאלה היא למה קווין דה בריינה של בלגיה לא מזכיר בכלל את דה בריינה של סיטי. היו פה יותר מדי משחקים שבהם אמרתי לעצמי: פודן או בלינגהאם או דה בריינה או אמבאפה מפריעים לרעיון או לקונספט של המאמן שלהם.
"נראה שהוא היה מעדיף עוד מישהו טקטי במקומם. ספרד טובה בגלל שדה לה פואנטה הצליח להרכיב סגל שמסוגל לפתור בעיות בזכות היכולת שלו ובזכות האישיות שלו, והכי חשוב - הוא גרם להם להאמין בעצמם ובמי שהם לחלוטין. תסתכל על כל הקבוצות האחרות, זה מרגיש כאילו לא נוח להן עם עצמן".
הגאונות מול האלגוריתם
ככל שהתקדמו המשחקים, ככה הלכה וגברה הדקורציה של המשחק, הסינתטיות שלו. ככל שהתקדמו השלבים התקלפה מהטורניר עוד שכבה של אותנטיות. יכולת לראות את זה ביציעים: יותר ויותר צופים הגיעו למגרשים כדי להיות שם, להגיד שהם היום שם, להעלות את זה בסטורי באינסטגרם, יציעים של שמפניה ואפרול שפריץ וסלפי. הולנד, אנגליה וצרפת התמזגו בתוך התהליך הזה. אנגליה ניצלה בגלל שהצליחה להמציא את עצמה מחדש, עם תכונות שתמיד הפסידה בגללן. הלילה היא תתמודד מול היריב האותנטי האחרון שנותר בטורניר, כמעט היחיד. נגד השחקן שמבין יותר מכל אחד אחר בטורניר הזה את הרגע, דני אולמו.
1 על 1: לאמין ימאל מול אלברו מוראטה
(באדיבוח ONE)
ולמאמן בן 63, שהראה ליוליאן נאגלסמן שיש גבול עד לאן התלהבות יכולה לקחת נבחרת, שישן שלוש שעות בלילה כי אין זמן, כי צריך לייצר שינוי, קהילה של בני אדם טובים, אמונה. הקבוצה היחידה שניצחה בכל משחקיה כשהיא לא משחקת בבית. היום בלילה הוא יזרוק את הצבעים האחרונים על הבד, עבודת המאסטרפיס שלו.
ניצחון ספרדי יהיה ניצחון גדול. ניצחון האותנטיות על הציניות המתחפשת, ניצחון האוהד האמיתי על האוהד באינסטגרם, ניצחון הפלא והגאונות על האלגוריתם.
פורסם לראשונה: 01:30, 14.07.24
