נבחרת אנגליה היא הממקסמת הגדולה של היורו. איך אפשר להדביק עליה את התווית הזאת, בעוד ברור לכל שגארת' סאותג'ייט הוציא עד כה יותר סלע ממים מאשר מים מסלע? שהוא מנהל את המשחקים משל היה סוס טרויאני שההתאחדות הסקוטית השחילה לתפקיד המפתח אצל שנואת נפשה? ייתכן בהחלט, כי קשה לחשוב על דרך יותר נסית להגיע לחצי הגמר מזו של אנגליה.
היכנסו לעמודי הנבחרות המיוחדים
האנגלים היו זקוקים למספרת של ג'וד בלינגהאם בדקה ה-95 כדי לחלץ הארכה מול סלובקיה, ואת שווייץ הם עברו רק בפנדלים. אם לחזור לדקה האחרונה של המשחק בשמינית הגמר, רגע לפני שבלינגהאם התעופף באוויר, העובדה שאנגליה פגשה אמש את הולנד בחצי הגמר היא פלא של ממש. אחרי חמישה משחקים שנראו בדיוק אותו דבר, מגיע השלב שבו מפסיקים להזדעזע מהחולשה של האנגלים ומתחילים לקבל אותה כעובדה. אם זו עובדה, העפלתה אל ארבע האחרונות היא הישג גדול. ומה לגבי מקום בגמר? סנסציה של ממש.
2 צפייה בגלריה
קשה לחשוב על דרך יותר נסית להגיע לחצי הגמר מזו של אנגליה. סאות'גייט
(צילום: AP Photo/Thanassis Stavrakis)
יש נבחרות שהטורניר הזה לא היה מספיק ארוך עבורן כדי שישתפרו. איטליה, קרואטיה, צרפת. ויש כאלו שהוא נמשך בדיוק כמה שהיה צריך כדי לגלות אותן מחדש. היה שווה לסבול את חמשת המשחקים הראשונים של האנגלים בשביל המשחק אמש (רביעי) מול הולנד. שעה וחצי בלתי ראויות לצפיית אדם מול סלובניה, מחצית שנייה איומה מול דנמרק, השעמום מול סרביה – הכל היה שווה את 11 הדקות שבין שער היתרון של צ'אבי סימונס אמש ועד לשוויון של הארי קיין, במהלכם אנגליה נראתה לראשונה במציאות כפי שעולם שלם מדמיין שהיא יכולה להיות. דומיננטית, מלאת בטחון. אמנם עדיין ללא תרומה של ממש מבלינגהאם, שלאורך הטורניר מבליח מדי פעם אך ברוב הזמן הוא נראה כמו קליפה של הכוכב של ריאל מדריד, אבל כן מכל היתר.
ממשוגע לגאון משוגע
24 שעות אחרי שצרפת עלתה ליתרון מול ספרד ובכך הכריחה את האחרונה לשכלל את האמנות שלה, הולנד עשתה אותו דבר לאנגליה. ההבדל היחיד - צרפת גרמה לנבחרת טובה להיראות מצוין. הולנד דאגה לכך שנבחרת מנותקת קשר שבה לחיינו במחצית הראשונה.
2 צפייה בגלריה
חצי סיבוב ובעיטה חדה אחת הופכים גם חילופים תמוהים למבריקים. ווטקינס כובש את שער הניצחון
(צילום: Alex Livesey/Getty Images)
המחצית השנייה, החלשה בהרבה של האנגלים, שבה ומיקדה את המבט בסאותג'ייט המשתהה להגיב, שביצע את החילופים 20 דקות אחרי שהולנד השתלטה על המשחק. עד שכבר ניאות לעשות שינוי, ההחלטה שלו להחליף דווקא את קיין עוררה תמיהה. עשר דקות לאחר מכן, כאשר דווקא המחליפים קול פאלמר ואולי ווטקינס חברו כדי לייצר את השער שהעלה את אנגליה לגמר, הפך סאות'גייט ממשוגע לגאון משוגע.
זו המקריות הקסומה והסתומה של המשחק – חצי סיבוב ובעיטה חדה אחת הופכים גם חילופים תמוהים למבריקים, אשמים למושיעים. זה הקו הדק עליו מהלך כל מאמן, ובמיוחד סאות'גייט, שרק הפרופיל הגבוה של התפקיד שלו משטה בנו לחשוב שהיד שלו היא תמיד זו שמנענעת את העריסה. זה לא נכון לשלילה ולא מדויק לחיוב, לא בנבחרת אנגליה ולא בבני יהודה. אבל אחרי כל המרורים שסאות'גייט אכל, זה יהיה מרושע לגזול ממנו את הרגע הזה. נו, שיהיה, לפחות עד יום ראשון, הוא הרוויח את הגלימה של המלך.
הסיפור האמיתי מאחורי התמונה של מסי וימאל
(ONE)
פורסם לראשונה: 06:00, 11.07.24
