מתוך 26 שחקנים בסגל של נבחרת ספרד לאליפות אירופה, סגל שבאופן היסטורי נשלט על ידי שחקנים מברצלונה, ריאל ואתלטיקו מדריד, יש שמונה שחקנים מקבוצות מחבל הבאסקים הבדלני - חמישה שחקנים מריאל סוסיאדד ועוד שלושה שחקנים, אחד מהם הכוכב ניקו וויליאמס, מאתלטיק בילבאו. לשם השוואה, באליפות העולם בקטאר היו רק ארבעה באסקים בנבחרת.
מארבע תניף אחת: היכנסו לעמודי הנבחרות המיוחדים
חבל הבאסקים נלחם כבר שנים לעצמאות ואוטונומיה. תושביו לא רואים את עצמם כחלק מספרד, אלא כיישות נפרדת עם זהות, תרבות, מסורת, מנהגים ושפה אחרים. בחבל הארץ הזה אין צפייה המונית או משותפת במשחקים של ספרד, אף אחד לא יוצא לרחובות לחגוג, ואם מישהו עוטף את עצמו בדגל, אז זה רק דגל באסקי או דגל הגאווה או דגל תמיכה במאבק הפלסטיני.
הבאסקים מהווים רק 8 אחוזים מהאוכלוסייה בספרד, וזה מאגר השחקנים שאתלטיקו בילבאו יכולה לבחור ממנו לאור העובדה שלסגל שלה לא נכנסים שחקנים שאינם באסקים. בעולם כדורגל גלובליסטי, בילבאו היא מדינה בתוך מדינה.
לצד זאת, שחקנים באסקים (הבולט שבהם הוא צ'אבי אלונסו) מעולם לא סירבו כשנקראו לדגל לייצג את הנבחרת הלאומית. זה לא מנע מתושבי החבל, במידה רבה יותר גדולה מהקטלאנים שגם הם שואפים לעצמאות, להיות נגד הנבחרת. אחרי ההדחה בשמינית הגמר במונדיאל 2018 ברוסיה יצאו אלפים לחגוג את ההפסד. האם העלייה המשמעותית בייצוג של שחקנים באסקים בספרד וההשפעה שלהם על איכות הנבחרת, הפכה גם את הבאסקים עצמם לאוהדי הנבחרת?
מ"טנקים ברחובות" לצפייה משותפת
ספרד לא אירחה משחק לאומי אחד בחבל הבאסקים מאז 1967. הפחד וההתרעות מפני המחתרת הבאסקית היו מאיימים מדי. לקראת יורו 2020 בילבאו הוכרזה כאחת הערים המארחות, כולל משחקים ביתיים של ספרד. פוליטיקאי אחד אמר שאירוע כזה יכול להיגמר "עם טנקים ברחובות", ואילו פוליטיקאי אחר הצהיר כי בכל מקרה, הוא ותושבי העיר יעודדו כל נבחרת לאומית אחרת ויקבלו את ספרד בבוז. לבסוף, אירוח המשחקים נלקח מבילבאו בשל תקנות הקורונה.
במסיבות העיתונאים במשחקים של ספרד באליפות הנוכחית, לא תפגשו עיתונאים באסקים. הידיעות על ניצחונות הנבחרת מוחבאים בדפים הפנימיים או קצת לפני התחזית בחדשות הטלוויזיה. בשאר ספרד מדובר בעמוד ראשי וידיעה פותחת בחדשות, פלוס התרעת צבע אדום בכל פעם שספרד מתקרבת לרחבה.
ועדיין, המצב השנה הרבה יותר טוב וסלחני לעומת העבר. יש מקומות שבהם עורכים צפייה משותפת במשחקיה של ספרד, יש פה ושם דגל ספרדי, או מישהו עם חולצה של הנבחרת. לאוהדים יש הרבה יותר דמויות בסגל להזדהות איתן מאשר בעבר. לפי האגדות, ב-2008, כשספרד התמודדה מול גרמניה בגמר היורו, רק לבית קפה אחד היה מותר להראות את המשחק לציבור: בית קפה גרמני שההנחה היתה שכל מי שיגיע אליו כדי לצפות במשחק יעודד את גרמניה.
מתאחדים סביב הניצחונות
תושבי חבל הבאסקים, בעיקר לצעירים שבהם שכבר לא קשורים למאבקים (הזרוע הצבאית של המחתרת הבאסקית, ETA, שהייתה אחראית לפיצוצים, הוצאות להורג וחטיפות התפרקה סופית מנשקה ומהשאיפות הפוליטיות שלה ב-2018) רואים את עצמם הן כבאסקים והן כספרדים. הם לא רואים שום סיבה להפריד בין האהדה שלהם לשחקנים הבאסקים כשהם מייצגים את הקבוצות המקומיות או כשהם לובשים את מדי הנבחרת הלאומית.
שחקנים כמו וויליאמס, בעלי עבר הגירתי של הורים שהגיעו לספרד במסע מגאנה, גם משנים את המיתוג. אם בעבר הכדורגל הבאסקי היה מזוהה עם קשיחות, רוח הקרב, הגיאוגרפיה והעובדה שהתושבים יכלו להזדהות איתו לחלוטין, הרי שוויליאמס הוא שחקן שמגלם את התכונות הללו, אבל הוא גם יצירתי, טכני ומצית את הדמיון. אין שום סיבה לאומית לא להזדהות איתו. להיפך, הדור הצעיר של הבאסקים רוצה למצוא את עצמו מזוהה עם הרוח ההיסטורית של המועדון אותו הוא אוהד, אבל גם עם מה ששחקנים כמו וויליאמס מייצגים.
גם לואיס דה לה פואנטה, מאמן הנבחרת, מוסיף לקרבה בין חבל הבאסקים לנבחרת ספרד. את מירב הקריירה המקצוענית שלו הוא שיחק בחבל, למרות שטכנית לא היה באסקי. הוא המשיך במסורת שאיתה זכה בשתי אליפויות עולם לצעירים ובמדליית כסף אולימפית, והמשיך לזמן לסגל שחקנים ספרדים, באסקים וקטלאנים.
הסוציולוג הספרדי, חוסה איגנסיו וורט, טען בעבר שספרד לא מגיעה להישגים לאומיים ולא זוכה לאהדה נרחבת מהקהל בגלל אפקט המשטר הפשיסטי של הרודן פרנקו והבדלנות בקטלוניה ובחבל הבאסקים. "שחקנים שעל החולצה שלהם כתוב 'ספרד', מתאמצים פחות ונלחמים פחות במשחקי הנבחרת אם הם לא מזדהים עם הזהות הזו", הוא טען. וורט קרא לתופעה הזו "אנורקסיה פטריוטית". ויסנטה דל בוסקה הצליח למחוק לתקופת זהב בת ארבע שנים את התופעה הזו, והשאלה היא האם דה לה פואנטה יצליח גם כן.
"דה לה פואנטה", אמר לי עיתונאי ספרדי בברלין, "מצליח עד עכשיו למחוק גבולות וזהויות גיאוגרפיים. הוא הצליח לשכנע את כולם שעל המגרש יש רק פטריוטיות ספרדית. דל בוסקה הצליח למחוק את קונספט 'לה פוריה' שבו היו בוחרים שחקנים לפי הגיאוגרפיה והאופי שלהם ופחות לפי היכולת. אני גם חושב שקטלאנים ובאסקים לא שונאים את ספרד, הם פשוט אוהבים את קטלוניה וחבל הבאסקים יותר. אבל לא הרבה השתנה מאז האליפויות לפני עשור וחצי. אנחנו נתאחד סביב הניצחונות, וכשאדי ההצלחה יתנדפו, נחזור לזהויות הללו. זה מה שיפה בספורט, ואלו גם הגבולות שלו".
