משהו השתחרר אצל גארת' סאות'גייט במסיבת העיתונאים לאחר הניצחון על שווייץ, שהוביל את אנגליה לחצי גמר היורו. היה שם משהו נינוח, מחויך, כאילו השיל מעל גבו נטל במשקל כבד, כזה שנושאת אומה שלא יכולה לחכות יותר לתואר משמעותי ראשון מאז 1966.
היכנסו לעמודי הנבחרות המיוחדים
אז אומנם בינו ובין אליפות אירופה לשנת 2024 עדיין מפרידים שני משחקים נוספים אבל החזרה למעמד חצי הגמר בפעם השלישית בארבעת הטורנירים האחרונים (אחרי מונדיאל 2018 ויורו 2020) היא ניצחון משמעותי עבור המאמן שהפך לאחד המושמצים בהיסטוריה של נבחרת שלושת האריות.
"זאת עבודה שבגינה לועגים לך באופן כמעט תמידי והיכולת המקצועית שלך מוטלת בספק באופן לא הגיוני", אמר המאמן שעה קלה לאחר דו קרב הפנדלים נגד שווייץ (אחרי 1:1 בסיום הזמן החוקי) ששלח אותו ואת שחקניו לארבע הגדולות בטורניר. "אבל אני בר מזל. החיים שלי לקחו אותי בדרך שבניתי עם חוסן נפשי שהפך אותי לנחוש יותר. כשאני חוטף עלבונות, אני משתמש בהם כדלק".
ומה הביא לסאות'גייט את אותה נחת? הוא ידע שגם אם לא יהפוך לבובה הלאומית בתוך לילה, הוא ניחש (ובצדק) שבנקודת הזמן הזאת גם למבקרים העיקשים שלו יהיה ממש קשה לא לסנן מילה טובה, אם לא להכיר במסע המוצלח של הנבחרת שלו בגרמניה.
"אנחנו עדיין יכולים לשחק טוב יותר ממה ששיחקנו נגד שווייץ, אבל ה'ביחד' של הנבחרת שווה זהב, וגארת' ושחקניו קיבלו ממנו בשפע", אמר ראשון המפרגנים, שחקן וכוכב הנבחרת בעבר, אלן שירר, שכמו כל אנגלי ראה במוצ"ש איך קללה בת שבעה קרבות פנדלים הוסרה עם ניצחון 3:5, כשכל הבועטים בלבן-כחול גלגלו את הכדור לרשת בקור רוח כל כך לא אופייני. "בכל פעם שאנגליה מנצחת דו קרב פנדלים, אני חש הקלה גדולה אבל כשהסתכלנו על המגרש זה לא היה נראה שהשחקנים דאגו יותר מדי. מגיע לגארת' הרבה קרדיט על כך, כי צריך לזכור מה קרה בגמר אליפות אירופה האחרונה, כשהפסדנו בדו-קרב מול איטליה. ציפינו לראות עכשיו לחץ אצל השחקנים אבל הם בעטו פנדלים מושלמים".
"גארת' היה זה שהכין אותם למצב הזה", החמיא חלוץ העבר למאמן. "הוא היה שם והחטיא פנדל, ביורו 96', אז הוא יודע איך זה מרגיש ועם איזה לחץ השחקנים נדרשים להתמודד. הוא ידע לעשות איתם את ההכנה הנכונה והיא הייתה המפתח לניצחון הזה".
"יש אפשרות לסיכום מפואר"
"הדימוי של סאות'גייט דבק בו ביום שאחרי ההפסד בגמר לאיטליה, בפנדלים", אומר איאן ליידימן מהדיילי מייל על הרגע שבו המניות של המאמן התחילו לצנוח. "וזה קרה רק בגלל שאלה אחת ששאלו אותו בסיום – האם הוא מרגיש מאמן 'נגטיבי'. וזהו. מאז זה לא עוזב אותו.
"בשורה התחתונה, יש שיגידו שהוא הגיע לחצי הגמר בזכות השחקנים ולמרות יכולת האימון שלו, ושהוא פשוט בר מזל. אבל גם רבים מקודמיו החזיקו בסגל איכותי וכולם ביחד לא הגיעו ליותר מפעמיים למעמד חצי הגמר ביורו או במונדיאל (ב-1966 ו-1996). אפשר לומר שסאות'גייט הפך את ההעפלה לשלבים מאוחרים לדבר שבשגרה, גם אם זה לא מגיע עם כדורגל גדול".
בשלב הבא, מחר (רביעי, 22:00) תחכה לאנגליה הולנד, עוד נבחרת שהייתה רחוקה מלהרשים בטורניר אבל כזאת שהוכיחה אופי לא קטן יותר מהאנגלים כשחזרה פעמיים בטורניר מפיגור שער - פעם אחת במשחק הפתיחה נגד פולין ופעם שנייה בשמינית הגמר, מול הר הגעש הטורקי.
"הגיע הזמן לתת לאנגליה קרדיט על מה שהיא עושה", כתב פיל מקנולטי מה-BBC. "הניצחון ברבע הגמר בפנדלים נגד שוויץ בדיסלדורף היה עוד דוגמה לקבוצה שמקשה לעצמה חיים אבל עדיין מנצחת. למרות כל ההחמצות לחבורה של סאות'גייט יש את היכולת לייצר ברק אינדיבידואלי שנשען על חוסן נפשי מובנה, שהפך לחלק בלתי נפרד ממנה. וכן, למרות כל הסתירות האלה, יש פה אפשרות היסטורית לסיכום מפואר".
