מה שחמישייה יכולה לעשות.
באחת בצהריים החנויות של אדידס ונייקי בקודאם, רחוב הקניות המרכזי במערב ברלין, כבר דיווחו על תנועה מאסיבית של קונים ועל מחסור בחולצות. אפשר להבין את זה לאור החשש המוקדם מהטורניר ומהנבחרת הגרמנית, שפתאום קיימת כזו אופוריה? שאלתי את ניקולס הקלר, מוכר בחנות של אדידס.
"כן, אבל הם לא קונים רק את החולצות של גרמניה, כל הסחורה של היורו, מכל הנבחרות, התרוקנה כמעט בכל המדפים".
מה שדריבליסטים כמו פלוריאן וירץ וג'מאל מוסיאלה יכולים לעשות.
מראות המכוניות כוסו בבדים בצבעי הדגל הגרמני, דגלים נחשפו, חולצות מספר 17, 10 ו־8 נתלו מהחלונות, זוגות ומשפחות לעגו לגשם הטורדני ולעננים האפורים ויצאו בחגיגיות לקפה או בראנץ'. 22 מיליון אנשים צפו שלשום בתבוסה שהנחילה גרמניה לסקוטלנד, במשחק שהסתיים קרוב לשעה 11 בלילה שעון מקומי, יותר מרבע מהאוכלוסייה.
הרכבות לאצטדיון האולימפי לקראת המשחק בין ספרד לקרואטיה התמלאו כבר מחצות היום. מפוצצות באוהדים. כשהרכבות נתקעו או התעכבו, לא שמעת את הרטינות המוכרות. קבוצת אוהדים אחת התחילה לשיר, ואליה הצטרפה קבוצת אוהדים של מדינה אחרת, ועוד אחת ועוד אחת. מגדל בבל ספורטיבי קסום שאינו זקוק לתרגומים. המשטרה הודיעה מוקדם בבוקר, שמי שלא חייב שלא יגיע לפאן זון, המקום יהיה מלא עד אפס מקום, אולי כבר מהמשחק הראשון בין הונגריה ושווייץ, בטוח שלמשחק השני. טירוף.
"אני הייתי על הספסל", אמר ניקלאס פולקרוג, החלוץ הגרמני שהבקיע את השער הרביעי ב-1:5 נגד הסקוטים במשחק הפתיחה, "אבל יכולתי להרגיש את הבעבוע של האנרגיה מהיציעים". פולקרוג אמר את הדברים בראיון לאחר המשחק לרשת הטלוויזיה הציבורית, עיניו נצצו. דלוק.
"אני חושב שהקבוצה הזו מייצגת את מה שהיינו רוצים לראות במדינה שלנו ובממשלה שלנו", אמרה זילקה קניר, שישבה עם שתי בנותיה, לחייהן צבועות בצבעי הדגל הגרמני, בבית קפה בשכונת מיטה, "חוץ מהקלישאות של ותיקים וצעירים, גרמנים ובעלי רקע הגירתי. אנחנו מאמינים בהם, הם נותנים לנו תקווה, הם הצליחו תוך 90 דקות לגרום לנו לפתח רגש כלפיהם".
"אנחנו משדרים לקהל שאנחנו קבוצה, שלאף שחקן לא אכפת רק מעצמו", אמר המאמן יוליאן נאגלסמן בתום המשחק, "אנחנו מנצחים כקהילה, ואנחנו גורמים לקהל לפתח רגשות כלפינו כקהילה". עוד כמה תוצאות טובות, ועוד כמה דברי רוח, ונאגלסמן יכול להיות יותר פופולרי מהקנצלר שולץ בעצמו.
דמעות באמצע המסעדה
אין מישהו שמגלם את המעבר האמוציונלי הזה של הציבור הגרמני כלפי הנבחרת כמו טוני קרוס. גם בזכייה ב־2014 וגם בכישלונות האחרונים, קרוס תמיד נתפס כמבודד, לא נגיש, קר, מכונת מסירות ושליטה בקצב המשחק. אף אחד אף פעם לא האשים את קרוס במשהו שמתקרב להיות בלנדר של אמוציות. גם בשישי בערב קרוס השלים 101 מתוך 102 מסירות ושלט לחלוטין בקצב וסגנון המשחק, אבל הפעם עשרות אלפי אוהדים באצטדיון ומיליונים בבתים, בבארים ובמסעדות סגדו לו בהערצה ("טוני־טוני, טוני־טוני").
ג'וני מיטשל שרה פעם שאתה לא יודע מה יש לך ביד, עד שהמשהו הזה נעלם. לאוהדים הגרמנים יש את הזכות להעריך את מה שיש להם כשזה עדיין קורה, ועוד אצלם בבית. מסיבת פרידה מגדולה ספורטיבית. זה חזר על עצמו גם כשזקן השבט של מועצת חכמי הכדורגל הגרמני, תומאס מולר, נכנס ובישל גול.
"ראינו את המשחק אתמול עם חברים במסעדה", סיפרה קניר, "ואחרי הגול השלישי בפנדל, הסתכלתי על בעלי והיה לו חיוך קצת דבילי על הפרצוף, ואז הוא התחיל להגיד לנו שהוא אוהב אותנו ואני רואה שהוא רועד מהתרגשות. באופוריה טוטאלית. אלו לא רגעים קלים בגרמניה, עם ההגירה והימין והאנטישמיות והבלבול וההרגשה שהרבה דברים לא עובדים ותקועים. ופתאום אתה רואה את מוסיאלה מתחלף, ולוחץ יד למאמן, מתחבק איתו, ואז משעין את הראש שלו על הכתף של נאגלסמן ונשאר ככה כמה שניות. זה רגע מרגש, מאחד, זו תמונה שאתה רוצה שהילדים שלך יזכרו. התחילו לרדת לי במסעדה דמעות בלי שליטה. בדרך כלל אנחנו יותר מאופקים. זה מביך בדרך כלל, אבל אתמול זה היה: למי אכפת?"
רק תחילת הריקוד
אם קרוס ומולר היוו את הגשר לעבר המפואר, וירץ ומוסיאלה בני ה-21 (ווסיאלה, ערבוב שמות המשפחה שלהם, הוא הלהיט החדש של מילון יורו 2024 והקיץ הגרמני) נתנו את המבט הקורץ לעתיד, שפתאום הופיע בהווה. וירץ ומוסיאלה הם מה שהפוליטיקה, החברה והכלכלה הגרמנית משוועת לו: חדשנות, דיגיטציה, גשר לעתיד. הייטק באומה שעדיין תקועה ברנסנס התעשייתי. הם הפכו בשתי הברקות את הכדורגל הגרמני לרלוונטי.
"במושגים של כדורגל, מדובר בשני קטינים", אמר יאן פרנטל, ברלינאי בן 36, לבוש בחולצת הנבחרת, שישב לידי על הספסל בקרון של הרכבת בדרך לאצטדיון, "אני זוכר שהסתכלתי על מוסיאלה אחרי המשחק, בראיונות אחרי שנבחר לאיש המשחק, ובאינסטינקט שלי אמרתי לעצמי 'הוא לא אמור להיות כבר במיטה?' וזה מטפטף לאט־לאט שיש פה עוד פעם שלד של 12־10 שנים קדימה, שזאת רק התחלת הריקוד של הנבחרת הזו. הכדורגל הגרמני חוזר.
"תראה, עם וירץ זה תהליך שלקח כל השנה שעברה כשהוא לקח את לברקוזן על הגב לאליפות בלי הפסדים ומוטט את באיירן. אצל מוסיאלה ידענו שזה קיים".
על איזה תהליך אתה מדבר בדיוק?
"על התהליך שבו הפוטנציאל מתממש. זה מה שקרה לפני העיניים שלנו אתמול". פרנטל דיבר בתערובת של פאתוס והרגשות, עיניו דלוקות כמו של פולקרוג, כמו ביולוג שמדבר על מעבר של גולם לפרפר.
"הם שני שחקנים ובני אדם נהדרים, על ומחוץ למגרש", אמר עליהם אחרי המשחק כובש השער השלישי קאי האברץ, 25, "אנחנו מחשיבים את עצמנו בני מזל להיות לצידם בסגל". אופוריה. רק מולר, זקן השבט, ביקש להחזיר דברים לפרופורציה: "הייתה לנו הרגשה כזו גם בטורנירים קודמים אחרים וזה לא ממש עזר לנו. מדובר בנונסנס רגשי".
איפה נגמרת האופוריה
מה שחמישה גולים, קרוס, מוסיאלה, וירץ ואופוריה יכולים לעשות.
גבר בן 41 מאלרנגן אשר בבוואריה אושפז בבית החולים, לאחר שחגיגות הכדורגל שלו הפחידו את כלבו שנשך אותו בפניו ובידיו. אחרי שמשטרת גלזנקירשן אסרה על מכירת אלכוהול עם למעלה מ־2.5 אחוזי אלכוהול למשחק בין אנגליה לסרביה, ואחרי שהודיעה כי תשלח למשחק כמות שוטרים גדולה יותר מאשר לדרבי בין שאלקה לדורטמונד, הודיעה המשטרה לציבור האוהדים כי היא מעדיפה שהם יתמסטלו מקנאביס ולא מאלכוהול כדי שיגיעו רגועים יותר למשחק.
ואז אתה שואל את עצמך, מה יקרה אם מוסיאלה וחבריו יובילו את הנבחרת הגרמנית לעוד ניצחון ביום רביעי נגד הונגריה? הרשויות הפדרליות ירשו לאזרחים לחצות רחובות באור אדום? יהיה מותר לאחר לפגישות או לשיעור הראשון בבית הספר? איפה נגמרת האופוריה?
כל מה שהיה אמור לעבוד, עבד. השריקה לסיום הפגישה בין האופוריה לאידיליה. נאגלסמן כבר הוכתר בכותרות כמאמן של עידן האינטליגנציה המלאכותית. ככה, 90 דקות, הפכו אומה שלמה מספקנית, אתאיסטית של דת הכדורגל, למאמינה אדוקה. אופוריה, קסם הווסיאלה.
