סקוטלנד היא מהנבחרות החלשות ביורו, אחת שאלמלא הגדלת מספר המשתתפות ל-24 הייתה כנראה ממשיכה להשקיף עליו מבחוץ. עובדה – עד למהדורה הקודמת של המפעל, היא תיחזקה בצורת של 23 שנים ללא הופעה בטורניר גדול. הניצחון האחרון שלה במונדיאל או ביורו היה לפני 28 שנה.
כל השחקנים, כל הנתונים: עמודי הנבחרות המיוחדים של בית 1
במקום שהעובדה הזאת תשמש כנגדה ותעיד על חוסר רלוונטיות מסוימת, היא מהווה למעשה מכפלת כוח עבורה. זה בדיוק מה שעוזר לה להיות הכי רלוונטית. תחושת החד-פעמיות שבהשתתפות, ההבנה שמרכז הבמה אינו שלה בטאבו, שכל הזדמנות יכולה להיזכר כהזדמנות שלא תחזור, הן מהסיבות שהובילו לגל ההגירה הענק של אוהדיה לגרמניה. לכל אוהד יש חלום ללוות את נבחרתו בטורניר גדול – ההבדל הוא שאצל האנגלי, ההולנדי, הצרפתי והאיטלקי קיימת ההבנה שלרשותם חיים שלמים להגשים חלום של פעם בחיים. בגבם של הסקוטים נושבת עדיין רוח של "עכשיו או לעולם לא".
זו לא עוד תיירות כדורגל. זו נדידת עמים. על פי ההערכות, כ־200 אלף סקוטים נמצאים כעת בגרמניה. אחד מכל 25 תושבים. רק למעטים מהם יש כרטיס למשחק. מחירם של אלו בספסרות מתחיל ב־1,000 יורו, פי ארבעה ממחיר כרטיס למשחקה של המארחת. זה לא נורא, היות שהנוכחות במשחק היא בגדר בונוס לא הכרחי.
הרי לסקוטלנד, כבר הסכמנו, אין יותר מדי מה למכור בתוך הקווים המגבילים של המגרש. יש להם שחקנים בליברפול, מנצ'סטר יונייטד ואסטון וילה, אך אלו בודדים שלא מצליחים לעצב את השלם בדמותם. למעשה, המשחק האמיתי של סקוטלנד מתקיים היכן שהמגרש נגמר והמרחב העירוני מתחיל. האצטדיון שלהם הוא לא המגרש שבו מתקיים המשחק, אלא העיר שבה ממוקם האצטדיון. הכיכרות, המלונות, תחנות הרכבת והפאבים – אלו היציעים האמיתיים.
4 צפייה בגלריה
הנוכחות שלהם היא לא ספורטיבית, היא לאומית, תרבותית
(צילום: Jeff J Mitchell/Getty Images)
הנוכחות שלהם היא לא ספורטיבית, היא לאומית, תרבותית. הם משתמשים בפלטפורמה של היורו כדי להשיג הגדרה שאין באפשרותם להשיג בכל אמצעי אחר. הזכות לשיר את ההמנון שלהם, שמעטים פרט אליהם מודעים לקיומו, חשובה לא פחות מהאפשרות להכניס את הכדור לרשת. בחינניות, הומור כובש, שילוב מדויק בין פומפוזיות לאותנטיות, בין מכנסיים לחצאיות, הם מפזרים אבקת קסם (ואלכוהול) בכל מקום שבו הם עוברים. לקלן, שם שיחקו נגד שווייץ, ייקח זמן רב להתגבר על עזיבתם. הם התאהבו. שטוטגרט, שתארח אותם הערב, לא יודעת מה מחכה לה. לרגע קצר בזמן, היא תהפוך להיות פרבר של גלזגו.
הסקוטים, לצד ההמונים שמגיעים ממדינות נוספות, מזכירים את האמת הגדולה שאבדה במונדיאלים שהתקיימו ברוסיה ובקטאר – האוהדים מגיעים כי יש להם לאן להגיע. גרמניה היא ליבה של אירופה ואי־אפשר להתחרות עם הקִּרבה הגיאוגרפית למרבית המשתתפות, אבל היא בעיקר מדינת כדורגל מתוקנת שהמשחק הוא חלק אורגני ממנה, יעד מסביר פנים שעצם ההגעה אליו לא מחייב פשרות מוסריות. לכאורה, הכדורגל הוא של כולם, כפי שיעידו מיליוני האוהדים ששטפו את גרמניה. למעשה, אסור לו להיות של כולם. הוא לא יכול להיות של קטאר ושל רוסיה. לעולם לא.
בזמן היורו: לאמין ימאל עושה שיעורי בית
(באדיבות ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 23.06.24
